סעיף א

הערות

1. 75. סעיף א דעת המחבר דצלי לא בעי מליחה כלל, היא דעת התוס' (פסחים עד ע"א ד"ה האי, ביצה יא ע"א ד"ה ושוין, חולין יד ע"א ד"ה ונסבין) והרא"ש (חולין פ"א סי"ט) והר"ן (חולין ד ע"א ברי"ף). וכתבו התוס' (ביצה שם, בפירוש דברי הגמ' שמותר למלוח בשר לצלי ע"ג עור ביו"ט), שנהגו למלחו כדי ליתן טעם בבשר. והרמ"א חייש לדעת רש"י (פסחים עד ע"א ד"ה שריא) דצלי נמי בעי מליחה מעט. וכדבריו כתבו הפרישה (סק"א) והב"ח (ד"ה הצלי), וכן הסכימו שאר אחרונים (ט"ז סק"ד, ש"ך סק"ט, פמ"ג מש"ז סק"ד, יד יהודה פיה"ק סק"י). ובפמ"ג (שם) כתב שטעם מנהג זה הוא משום דקיי"ל לדינא כרש"י דצלי בעי מליחה מעט (ולא משום חומרא לבד). והנה כתב המג"א (סי' תצט סק"ד, על המחבר שהביא דין הגמ' ביצה שם, שמותר למלוח בשר לצלי ע"ג עור ביו"ט) שהמליחה לצלי אינה אלא כדי שיתן המלח טעם בו, דהא צלי א"צ מליחה (וכדברי התוס' שם). והעיר ע"ז במחה"ש (למג"א שם), דלדידן קיי"ל דצלי צריך מליחה מדינא (והיינו כפי' הפמ"ג במנהג שכתב הרמ"א, שהוא מדינא). ונראה שכוונתו שלא בא המג"א אלא לפרש דברי המחבר לשיטתו כאן דצלי א"צ מליחה כלל, אבל אה"נ דלדידן צלי צריך מליחה מדינא. וכתב רבנו (או"ח סי' תצט סעיף ד, גבי מליחת בשר ביו"ט): ואין מולחין ע"ג העור בשר לקדרה ( ... ) אבל מותר למלוח עליו בשר מליחה קלה כדרך שמולחין לצלי שיתן המלח טעם בו, דהצלי א"צ מליחה, כמ"ש בי"ד סי' ע"ו. הרי שכתב רבנו כדברי המג"א שהצלי א"צ מליחה, ואין המליחה אלא כדי שיתן המלח טעם בבשר (וכדעת התוס'). ונראה שרבנו לא רצה לפרש כמחה"ש שכתב שכוונת המג"א אינה אלא לפרש דעת המחבר, דא"כ לא הול"ל להמג"א לסתום אלא לפרש שלדידן מליחת הצלי היא מדינא. ולכן פירש שכוונת המג"א היא שכן הוא לדינא, ופסק כוותי'. ועפ"ז נראה לומר (כיון דלא מסתבר דפליגי המג"א ורבנו על הרמ"א) דלדעת רבנו (ולדעתו בדברי המג"א) גם הרמ"א מודה מדינא לדעת המחבר שהעיקר כהתוס' שהצלי א"צ מליחה, אלא שנהגו למלוח לחומרא בעלמא לחוש לדעת רש"י (ודלא כפמ"ג ומחה"ש שכתבו דקיי"ל לדינא כרש"י). וכן מוכח להדיא מדברי הרמ"א בת"ח (כלל ט דין א), שכתב: בשר לצלי אין צריך מליחה כלל, מיהו לכתחלה יש לנהוג כמ"ש מהרא"י בהג"ה ש"ד להדיחו ולמלחו קצת כשכבר נתחב בשפוד, וצולין אותו מיד. ויש לבאר הטעם שכתבו המג"א ורבנו טעם המליחה כדברי התוס' שהוא כדי ליתן טעם (ולא כתבו שנהגו למלוח קצת לחוש לדעת רש"י), משום דלדעתם אידי ואידי חד שיעורא הוא, דהיינו שבאותו מנהג שכתבו התוס' (למלוח כדי ליתן טעם) נהגו כן בדוקא (לחוש לחומרא לדעת רש"י). ואתו לאשמועינן שיעור המליחה, שהמליחה המותרת ע"ג עור ביו"ט אינה אלא כשיעור נתינת טעם ולא יותר (והוא הוא השיעור דנהיגינן בי' לחוש לדעת רש"י). ועפ"ז נמצאנו למדים מדברי רבנו ששיעור המליחה קצת דצלי שכתב רמ"א הוא כשיעור שיתן טעם בבשר.