סעיף ה

הערות

1. 73. סעיף ה האחרונים כאן הסכימו להכרעת השו"ע, לאסור לכתחילה להשהות הבשר במלחו לאחר י"ב שעות, ולהתיר בדיעבד (ט"ז סקי"ג, ש"ך סקכ"ד, פר"ח סקכ"ב, כרתי סקט"ו, פמ"ג מש"ז סקי"ג ושפ"ד סקכ"ד, ושאר אחרונים שהובאו בדרכ"ת סקל"א ובכה"ח סקמ"א וסקמ"ב). והנה כתב המג"א (סי' תק סקי"א), דהא דשרי למלוח ביו"ט בשחרית בשר (שאין בדעתו לאכלו בו ביום) ע"י הערמה (שיאמר בזו אני רוצה), היינו דוקא במליחה שהיא כדי להוציא דמו, אבל אסור למלוח שנית כדי שלא יסריח, שהרי אילו הי' מבשלו עתה לא הי' צריך מליחה, ולכן יש להניחו במלחו עד לאחר יו"ט, ועי"ז לא יסריח. ובמוסגר הביא דיש אוסרין לכתחילה להניחו במלחו (כדברי השו"ע כאן), ולדעה זו כתב שלאחר מליחה והדחה ימלחנו שנית בליל יו"ט ע"י הערמה. [ובמחה"ש פירש דבריו דקאי אליל יו"ט ראשון, שאז ימלחנו להוציא דמו וידיחנו ומיד אח"כ ימלחנו שנית. ומדברי רבנו דלהלן נראה שפירש דבריו שלאחר שישהה הבשר קרוב לי"ב שעות (אחרי מליחה ראשונה ביו"ט שחרית) ידיחנו ובליל יו"ט ב' ימלחנו שנית, ועפ"ז א"ש לשון המג"א, דמשמע שבא להורות תקנה למליחת שחרית]. ואולי יש מקום לדייק מדברי המג"א, דמותר לכתחילה (לסברא הא' שהביא) להשהות הבשר במלחו לאחר י"ב שעות, כדעה הב' בשו"ע כאן ולא כהכרעתו (אא"כ נאמר שדבריו במוסגר הם כעין חזרה, והכרעתו למעשה כהכרעת השו"ע, ואולי לכן לא הביאו האחרונים כאן דבריו, דסבירא להו דלא פליג). ואין לומר שלא התיר אלא ביו"ט שיש כאן הפסד, שהרי כדי למנוע ההפסד יכול להדיחו ולמלחו שנית בליל יו"ט ב', וא"צ להניחו במלחו יותר מי"ב שעות. ורבנו כתב (או"ח סי' תק סעיף יז): ואפי לו קודם סעודת שחרית אינו רשאי למלוח הבשר שאינו רוצה לאכלו ביו"ט אלא מליחה שהיא כדי להוציא את הדם, אבל לאחר שנמלח הבשר מליחה זו אסור לו לחזור ולמלחו פעם ב' כדי שלא יסריח, אפי לו אם מלחו ביחד עם הבשר שרוצה לאכלו ביו"ט, דכיון שהבשר שרוצה לאכלו היום א"צ למליחה זו השני' שהרי יבשלנו מיד, וא"כ אינו טורח אלא בשביל הבשר שאינו רוצה לאכול ביו"ט. אלא כיצד יעשה שלא יסריח, אחר שמלחו להוציא את דמו לא ידיחנו מיד, אלא ישהנו במלחו עד קרוב לי"ב שעות כמ"ש ביו"ד סי' ע', ואח"כ ידיחנו. ובליל יו"ט ב' יכול לחזור ולמלחו ע"י שיערים על כל חתיכה לומר מזו אוכל למחר. הרי שרבנו השמיט האופן הא' שכתב המג"א וכתב כאופן הב', ודייק לומר שאין להשהותו אלא קרוב לי"ב שעות ולא יותר. ונמצא דס"ל לרבנו כהכרעת השו"ע כאן, שאין להשהות בשר במלחו לכתחילה לאחר י"ב שעות (ודלא כמשמעות סברא הא' שהביא המג"א).
2. 74. סעיף ו הש"ך (סק"נ) הביא מהג"א ומאו"ה (כלל ב דין ה) דלא בעינן שיהי' במים ס' נגד הציר, אבל עכ"פ בעינן שיהיו מרובין מהציר. וכ"כ לקמן (סי' קיד סקי"ג), גבי זיתים שנכבשו בכלי נכרים, דבעינן שירבו המים על הזיתים כדי שלא יחשבו דבר חריף. וברעק"א (לש"ך כאן) ובפת"ש (סק"ז) הביאו דברי המג"א (סי' תמז סקל"ט, גבי זיתים שנכבשו בכלי חמץ קודם הפסח), דמדברי רמ"א כאן משמע דלא כהש"ך (דלא בעינן שיהיו במים מרובין מהציר), והכרעתו דהכל לפי ראות עיני המורה. והסכמת האחרונים בזה כהש"ך, דבעינן שירבו המים על הציר (פר"ח סקל"ו וסי' קיד סקי"ח, כרתי סקכ"ח, פמ"ג שפ"ד סק"נ, תשובת פר"ת שהובא בפת"ש, שארית יהודה סקס"ח, מ"ב סי' תמז סק"צ ושעה"צ סקקל"ה, כה"ח סקפ"ה ושאר אחרונים שהובאו שם). וגם ביד יהודה (פיה"ק סקנ"ז ופיה"א סק"ל) הנוטה לדעת המג"א (וראה מה שהאריך שם ליישב קושיית הפת"ש), כתב שהסכמת האחרונים כהש"ך (אלא שבדרכ"ת סקרצ"ה הביא דעת הגהות תוספת שבת שהביא דברי המג"א לדינא). ורבנו כתב (או"ח סי' תמז סעיף ס בסופו, גבי זיתים שנכבשו בכלי חמץ): אם נזהר לחתכם בסכין חדשה או שלא נשתמש בה חמץ בחמין מעולם, מותר לאכלם בפסח מעיקר הדין אפילו נכבשו קודם הפסח במלח ומים בקדרה של חמץ שלא היתה ב"י, לפי שהחמץ שנפלט מהקדרה לזיתים קודם הפסח הוא נותן טעם לפגם. ואע"פ שבדבר חריף אין אומרים נטל"פ, מ"מ כיון שנתן המים על הזיתים כבר הוחלש כחן ונתבטל חריפותן (על ידי המים שנבלעו בהם ע"י כבישה זו). והוא שהמים הן הרבה מהזיתים, כמ"ש ביו"ד סי' קי"ד. הרי כתב להדיא דבעינן רוב מים (דלא כהמג"א), ולכאורה ה"ה בנדו"ד גבי ציר. ואף שביד יהודה (שם) כתב סברא להקל יותר בציר (כיון שבלאה"כ לחלוחית הבשר שבציר מרובה על המלח, אלא דמיקרי מליח כיון שאינו נאכל מחמת מלחו, ולבטל זה סגי אפי' במיעוט מים, משא"כ בזיתים שהם בעצמם חריפים), הרי לא מצינו מי שיחלק בזה לדינא, וכל האחרונים השוו שני הדינים זל"ז (כנ"ל), ומסתבר שכ"ה דעת רבנו.