סעיף כא

הערות

1. 66. סעיף כא א. כתב הטור (כאן): במקום שאין מלח מצוי יצלו הבשר עד חצי צלייתו ואח"כ יבשלוהו. וכתב הב"י דמשמע להטור שבשיעור חצי צלייתו זב כל דמו. וכ"כ הרמ"א (סי' עו סעיף ב) דסגי בשיעור חצי צלייתו, וכן דעת רוב האחרונים (ש"ך סי' עו סקי"ד, פר"ח סקפ"ג וסי' עו סקט"ו, כרתי סקס"ב, פמ"ג סי' עו שפ"ד סקי"ד, חוו"ד סי' עו חידושים סק"י, שארית יהודה סקקל"א, חמודי דניאל הלכות מליחה סנ"ג הובא בדרכ"ת סי' עו סקכ"ד, יד יהודה סי' עו פיה"א סק"ח ופיה"ק סקי"ז). וכתב הב"ח (כאן) דשיעור חצי צלייתו הוא שיעור צלי' כמב"ד, שאז יוצא כל הדם (ואף שי"א שמב"ד הוא שליש בישולו, הכא נקטינן לחומרא). וכן הביא בט"ז (סקנ"ד) בשם רש"ל שדעת הר"ן דסגי בצלי' כמב"ד. וכ"כ הפמ"ג (מש"ז סקנ"ד) דשיעור חצי צלייתו היינו כשיעור צלי' כמב"ד. וכ"כ בשארית יהודה (שם).
2. 67. ובכנה"ג (הגב"י סקש"ה) כתב ששיעור חצי צלייתו הוא שיעור בפ"ע ואינו תלוי בשיעור מב"ד (ואף להדעה שמב"ד הוא שליש בישולו הכא בעינן חצי צלייתו). וכן דעת עוד אחרונים (חמודי דניאל ויד יהודה שם). וכתב רש"ל (פכ"ה סי' עב, הובא בט"ז וש"ך שם) בשם הרשב"א דבעינן שיהי' ראוי לאכילה לרוב בני אדם, ופירש דעתו דלא סגי בחצי צלייתו (דאז לא זב עדיין כל הדם) ובעינן צלי' גמורה, וכן דעתו להלכה. וכן דעת הכנה"ג (שם), וכתב שכן משמע דעת המחבר כאן, שכתב דבעינן צלי' עד שיזוב כל דמו, והשמיט מ"ש הטור דסגי בחצי צלייתו. וכתב הט"ז שלמעשה ראוי לנהוג לצאת כל הדיעות ולצלותו עד שיתייבש מבחוץ, וכן הסכימו האחרונים (פמ"ג שם, חוו"ד חידושים סקע"ו, יד יהודה פיה"ק ססקמ"א וסי' עו פיה"ק סק"ל, ושאר אחרונים שהובאו בדרכ"ת סקשכ"ט וסי' עו סקמ"ט ובכה"ח סקש"כ וסי' עו סקכ"ז, וכ"ה הכרעת הדרכ"ת וכה"ח שם). וכתב רבנו (או"ח סי' רסג בקו"א סק"ב, בענין השיעור שצריך לקבל שבת אחרי הדלקת הנרות): ואף ששוהה כדי לצלות דג קטן, ומ"ש השו"ע מיד לאו דוקא תיכף ומיד אלא לאלתר, מ"מ שיעור זה פחות הרבה מרביע שעה, כדמוכח משיעור מליחה שהוא כשיעור צלי' אף לחתיכה גדולה. והנה כתב הב"ח (או"ח סי' רנו) דשיעור כדי לצלות דג קטן היינו כדי לצלותו כמב"ד. ועפ"ז נראה שלדעת רבנו (שהשוה שיעור צלי' שהוזכר גבי מליחה לשיעור צליית דג קטן) הרי גם שיעור מליחה הוא כשיעור צלי' כמב"ד (וראה בזה בארוכה לעיל סעיף ו). ועפ"ז נראה שדעת רבנו שבשיעור צלי' כמב"ד יוצא כל הדם (שהרי הטעם ששיעור מליחה הוא כשיעור צלי' הוא מפני שהדם יוצא במליחה כמו בצלי', ואם במליחה יוצא בשיעור צלי' כמב"ד ה"ה בצלי' עצמה), וכדעת הב"ח והפמ"ג (וכ"ה דעת אחיו מהרי"ל בשארית יהודה, כנ"ל). ב. ענין זה נתבאר לעיל סעיף ו (אות ב).