אוצר החסידים פסקי אדמו"ר הזקן בהלכות איסור והיתר סימן סחסעיף יא

סעיף יא

אפילו בכלי שני י"א שלא ימלוג, ואם מלג מותר.

וברמ"א: דקיימא לן כלי שני אינו מבשל אפילו היד סולדת בו, ובדיעבד שרי, אבל לכתחלה אסור. ³⁶

ופירש הש"ך שכשם שאינו מבשל כך אינו מבליע ומפליט, ולפיכך מותר.

ודעת הב"ח ורש"ל שאף כלי שני מבליע בכולו ואוסר (ודלא כדעת המחבר ורמ"א). והפר"ח כתב שאף בעשרה כלים מבליע כל שהיס"ב. ³⁷

ורבנו כתב (ומקורו ברמ"א) להחמיר בשני דברים לגבי חמץ בפסח:

א. אין לסמוך על האומרים דכלי שני אינו מבליע ומפליט אלא בדיעבד ובמקום הפ"מ או מניעת שמחת יו"ט, ודוקא כשהכלים אינם בני יומן דאיכא נטל"פ, אבל בלא"ה אמרינן דמבליע בכולו. ³⁸

ב. בחמץ בפסח אין להקל גם בכלי שלישי ורביעי אלא בדיעבד ובמקום הפ"מ או מניעת שמחת יו"ט (ואז יש להקל אפילו כשאין נטל"פ).

ובשאר איסורים משמע דעת רבנו שאין להחמיר בכלי שלישי ורביעי, אבל אין לנו הכרע בדעתו לענין כלי שני.

הערות

36. סעיף יא א. בב"י כאן הובאו דעת הרשב"א והר"ן שאסור למלוג בכ"ש, דאף שאינו מבשל מבליע ומפליט, ודעת ר"י דאינו מבליע ומפליט. והסיק דלכתחילה אסור ובדיעבד מותר, וכהכרעתו בשו"ע (והסכמת הרמ"א). וכן פסק המחבר בסי' קה סעיף ב.
37. ודעת רש"ל והב"ח (הובאו בש"ך סי' קה סק"ה ובט"ז שם סק"ד) דכ"ש מבליע בכולו. וכן הכריע הט"ז (שם) שיש להחמיר כדעת רש"ל לאסור בכולו, ורק במקום הפסד ודבר חשוב יש להקל ולא לאסור אפי' כ"ק. והפר"ח (כאן סקי"ח ד"ה הנה הר"ן) החמיר עוד לאסור הכל אפי' בעשרה כלים, ורק במקום הפ"מ התיר מה שיותר מכ"ק (וכ"ק אסור לעולם). והש"ך (שם) כתב שדברי רש"ל והב"ח תמוהים, דגם לדעת הראשונים דס"ל דכ"ש מבליע ומפליט אינו מבליע אלא כ"ק. והכריע הש"ך שבמקום שאין הפסד כ"כ יש לאסור בכלי חרס ובמאכל כ"ק (וראה מה שהאריך בנקוה"כ להשיג על הט"ז, ומה שתירצו ע"ז החוו"ד סי' צא ביאורים סק"ה והיד יהודה בפיה"א סי' קה סק"י ד"ה כתב הש"ך וסי' צא סקי"ב). והפרי תואר (סי' קה סק"ו) כתב לאסור לעולם כ"ק (וראה בכ"ז דרכ"ת סי' קה סקס"ב). הרי לנו ה' דעות למעשה בענין כלי שני: א) דעת המחבר והרמ"א שבדיעבד מותר לעולם, ב) דעת הש"ך שיש לאסור בכ"ח ובמאכל במקום שאין הפסד כ"כ, ג) דעת הט"ז שמותר רק במקום הפסד, ד) דעת הפרי תואר שאסור לעולם כ"ק, ה) דעת הב"ח ורש"ל והפר"ח שאסור בכולו. והנה הרמ"א כתב (או"ח סי' תמז סעיף ג): ויש מחמירין בכלי שני בפסח, וטוב להחמיר אם היד סולדת בו, דבלאה"כ לא מקרי כלי שני. וכן גבי כלים בפסח (סי' תנא סעיף א) כתב שיש אוסרים אפילו בכ"ש. וכן דעת הב"י (שם בתחילת הסימן) להחמיר בפסח בכ"ש. וכתב המג"א על דברי הרמ"א (סי' תנא סק"ג), דבפסח יש להחמיר אפי' בדיעבד, כדעת הרשב"א דכ"ש מבליע כ"ק. והנה כתב רבנו (או"ח סי' שיח סעיף יט): אם עירה תחלה מהכלי ראשון לתוך הקערה מותר ליתן אח"כ התבלין לקערה, מפני שחום כלי שני אין בו כח לבשל. ואפילו להמחמירים בכלי שני לענין איסור והיתר, שסוברים שיש לו כח להבליע ולהפליט כל זמן שהיד סולדת בו, מכל מקום אין בו כח לבשל. הרי שהביא רבנו את דעת המחמירים כאן, ולא הכריע אם העיקר כמותם.
38. ולענין חמץ בפסח כתב רבנו (או"ח סי' תנא סעיף לג, גבי כלים שנבלע בהן חמץ כל השנה ע"י חום כ"ש, דלכתחילה צריך להגעילן בכ"ש, ונוהגין להגעילן בכ"ר): וכל זה לכתחלה, אבל בדיעבד אפי לו לא הגעיל כלל את הכפות ותחבן בפסח לתוך כ"ר יש להתירו באכילה אם יש הפסד מרובה או מניעת שמחת י ו "ט, לפי שיש לסמוך על סברא הראשונה שהולכין בכל כלי אחר רוב תשמישו, ועל דברי (רוב) האומרים שכל הכלים שנבלע בהם איסור ע"י חום כלי שני א"צ הגעלה כלל, לפי שחום כלי שני אין בו כח להבליע כלל. ומ"מ אין להקל אלא כשאין הכפות ב"י, שאז יש לסמוך על האומרים שנטל"פ מותר אף בפסח כי כן עיקר, אבל אם הן ב"י מבליעת חמץ אין להקל. ובמ"מ שם צוין מקורו בח"י (שם סק"ח). הרי שלא כתב רבנו להקל בהפ"מ או מניעת שמחת יו"ט אלא בכלים שאינם בני יומן, אבל כלים בני יומן אוסרים אפילו בדיעבד ואפילו בהפ"מ, אף שלא נבלע בהם חמץ אלא ע"י חום כלי שני. אלא שמכאן אין הכרע אם אוסר בכולו או כ"ק. ולפי הגירסא "על דברי רוב האומרים" (וכדברי הח"י שם שכ"ה הסכמת רוב הראשונים ורוב האחרונים) משמע שכן דעת רבנו להלכה בשאר איסורים (כדעת המחבר והרמ"א או עכ"פ כדעת הש"ך), ורק בחמץ בפסח יש להחמיר (והרי גם הרמ"א, וכן המג"א המחמיר יותר מרבנו, כתבו להדיא שאין חומרא זו אלא בחמץ בפסח). אבל בדפוס ראשון הגירסא היא "על דברי האומרים" סתם (וכן נקטו לעיקר במהדורת תשס"ג ואילך), ולפי גירסא זו אין הכרע בדברי רבנו לענין שאר איסורים. ולקמן (סי' תסז סעיף מג): מי שפרס חתיכת מצה קטנה מחתיכת מצה גדולה ונתנה לתוך פיו, ונטל חתיכת בשר קטנה מהבשר צונן המונח לפניו ונתנה ג"כ לתוך פיו, ולעסן יחד והרגיש בפיו שיש שם חטה, ונטל המאכל מפיו וראה שם חטה בקועה ואין ניכר אם היתה במצה או בבשר, יש להתיר הבשר שנשאר מונח לפניו, לפי שאנו תולין שנפלה החטה עליו לאחר שהניחו לפניו, ואז הי' צונן, וצונן יבש בלא רוטב אינו אוסר לדברי הכל. ואין חוששין שמא נפלה עליו בעודו רותח בקדרה או בקערה, שאין מחזיקין איסור ממקום למקום. (ובסעיף מד:) וכל זה כשהבשר המונח לפניו הי' צונן כבר כשהניחו במקום זה, אבל אם הניחו לפניו כשהוא רותח בקערה שהוא כלי שני אסור (...) שהרי מחזיקין איסור מזמן לזמן. הרי שאסר רבנו את כל הבשר ע"י נגיעת החטה בהיותו בכלי שני. ונמצא שדעת רבנו להחמיר (עכ"פ בחמץ בפסח) שכלי שני מבליע בכולו, ולא כדי קליפה בלבד (כהמג"א). ב. עוד כתב רבנו (שם סעיף לד): וא ין צריך לומר שחום כלי שלישי ורביעי אינו אוסר בפסח אף שהי ד ס ולדת ב ו . ומ"מ אין להקל בזה אא"כ יש הפ סד מרובה או מניעת שמחת י ו "ט, כיון שיש מחמירין אף בשאר איסורין בכל חום שהיס"ב אף שהוא כלי שלישי ורביעי, שאף שאין לו כח לבשל מ"מ יש לו כח להבליע ולהפליט, א"כ עכ"פ בחמץ בפסח יש לנהוג כמותם, שהרי יש מחמירין בחמץ בפסח אפי' בצונן, כמ"ש בסי' תס"ז. וכנראה במ"ש "יש מחמירין אף בשאר איסורין" כוונתו לדעת הפר"ח הנ"ל. ומשמע דעת רבנו שבשאר איסורין אין להחמיר בכלי ג' וד'.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.