סעיף י

הערות

1. 34. סעיף י בדין עירוי שנפסק הקילוח (למאי דקיי"ל כדעת ר"ת דעירוי מכ"ר מבשל כ"ק) מצינו כמה דעות באחרונים: הש"ך (סי' קה סק"ה) כתב דעירוי שנפסק הקילוח מבליע (ולכאורה ה"ה דמפליט), אלא שאינו מפליט ומבליע כאחד (ולכן במליגה מותר, שאינו חוזר ומבליע הדם שפלט). וכן דעת הפמ"ג (כאן בדין הד'). ובנקוה"כ (בהג"ה לש"ך שם) הקשה ע"ז ממ"ש הרמ"א לקמן (סי' צב סעיף ז) דקילוח מקדרה רותחת שהלך אל קדרה צוננת ונפסק קודם שהגיע אל הצונן הוי ככ"ש ולא אמרינן דמבליע. וכן הקשו הפר"ח (כאן סקי"ח בסופו) והכו"פ (סי' קה פלתי סק"ה). ועוד הקשו (הובא בפמ"ג שם) ממ"ש המחבר (סי' צב סעיף ט) דנר של חלב שנטף ממנו טיפה על כלי שא"צ אלא גרידה, ואינו אוסר אפילו כ"ק. וכתבו לתרץ (פמ"ג שם, ועוד אחרונים שהובאו בדרכ"ת סי' קה סקס"ד) דאין עירוי שנפסק הקילוח מבליע אלא במאכל שהוא רך, אבל לא בכלי שהוא קשה. אמנם יש מהאחרונים (הובאו בדרכ"ת שם וכאן סקנ"ח, ונראה שכן נוטה דעת הדרכ"ת עצמו, שהביא כאן רק דיעה זו) שכתבו בדעת הש"ך דעירוי שנפסק הקילוח מבליע כ"ק אפילו בכלי. ועל הקושיא מקילוח קדרה רותחת שהלך אל קדרה צוננת כבר תירצו הפמ"ג (שם) והיד יהודה (סי' צב פיה"א סקמ"ח ופיה"ק סקס"ד) דהתם נזחל ע"ג מקום צונן קודם בואו אל הקדרה ולהכי אינו מבליע (וכ"כ ביד אברהם לרמ"א דסי' צב). ועל הקושיא מנר של חלב תירץ בדרכ"ת (שם) דהתם ליכא אלא משהו ואינו יכול לבוא לידי נתינת טעם, ועוד תירץ בס' מנחת יצחק (הובא בדרכ"ת סי' צב סקצ"א) דחלב נמחה ברתיחה מועטת ואינו מבליע ברתיחה זו.
2. 35. והפר"ח (שם) והכו"פ (שם ובכרתי סק"ח) כתבו דעירוי שנפסק הקילוח דינו ככ"ש ממש, ואינו מפליט ומבליע כלל (למאי דס"ל להמחבר ורמ"א כדעת ר"י וסיעתו דכ"ש אינו מפליט ומבליע), ודלא כהש"ך (אלא שהפר"ח עצמו פסק כדעת הרשב"א וסיעתו דגם כ"ש מפליט ומבליע, וה"ה לעירוי מכ"ר שנפסק הקילוח). וביד יהודה (סי' קה פיה"ק סקי"ט, וכ"כ בסי' צא פיה"א סקי"ב ופיה"ק סקי"ד) כתב בשם הסכמת גדולי האחרונים דעירוי שנפסק הקילוח מפליט ומבליע כאחד (ודלא כהש"ך), אלא שאינו מבשל. והא דמותר במליגה היינו משום שכל שלא נתבשל יוצא הדם ע"י מליחה אף שכבר נפלט וחזר ונבלע, והחֵלֶב בגדיים וטלאים אינו נבלע כיון שנמצא בעומק הבשר ועירוי אינו מבליע אלא כ"ק (וצ"ע מ"ש שכן הוא "הסכמת גדולי האחרונים", שהרי דבריו הם נגד הש"ך והפר"ח והכו"פ והפמ"ג). ודעת היד יהודה עצמו (סי' קה פיה"א סק"י ד"ה כתב הש"ך, וכ"כ בסי' צא שם) שאין חילוק כלל אם נפסק הקילוח או לא, וגם בנפסק הקילוח מבשל כ"ק (ופליג אדין הרמ"א כאן). הרי לנו ה' דעות בדין נפסק הקילוח: א) דעת הפר"ח והכו"פ דדינו ככ"ש, ב) דעת הפמ"ג (בדעת הש"ך) דמבליע באוכל אבל לא בכלי, ג) דעת כמה אחרונים (בדעת הש"ך) דמבליע גם בכלי, ד) דעת היד יהודה בשם גדולי האחרונים דמפליט ומבליע כא', ה) דעת היד יהודה עצמו דמבשל כ"ק. וכתב רבנו (או"ח סי' תנא סעיף כט) גבי כלים שנשתמשו בהן חמץ בעירוי מכ"ר: ואפי לו אם עירה על הקערה מכ"ר עצמו לא עלתה להם הגעלה אא"כ נזהר שלא יפסוק הקילוח מן הכ"ר קודם שנגע הקילוח בגוף הקערה, שכל קילוח שנפסק ואינו מחובר לכ"ר הרי נתקרר ונתמעט חומו מחום קילוח שהוא מחובר לכ"ר, לפיכך אין קילוח זה מפליט מן הקערה מה שנבלע בה ע"י קילוח המחובר להכלי ראשון שהוא מקלח ממנו. ומשמע דאה"נ דעירוי שנפסק הקילוח מפליט ואפי' מכלי, אלא שאין בכחו להפליט מה שנבלע ע"י קילוח המחובר לכלי. אבל לכאורה אין להוכיח מכאן שדעת רבנו דלא כהפמ"ג, דהפמ"ג לא כתב אלא שאינו מבליע בכלי, אבל להפליט דילמא אה"נ דמפליט. ונמצא שאפשר לפרש דעת רבנו כדעת הש"ך (שעירוי שנפסק הקילוח מבליע), אם כהפמ"ג (שמבליע רק במאכל), ואם כאחרונים הנ"ל (שמבליע גם בכלי), או כדעת היד יהודה בשם הסכמת האחרונים (שמבליע ומפליט כאחד). אבל לכאורה אין לפרש דעת רבנו כהפר"ח והכו"פ שדינו ככ"ש, שהרי רבנו כתב להלן שבכ"ש אינו מפליט (אלא לחומרא ורק בחמץ בפסח), ובעירוי שנפסק הקילוח משמע מדברי רבנו שמפליט, אלא שאינו מפליט מה שנבלע ע"י עירוי שלא נפסק (אלא שיש ליישב בדוחק דמה שמשמע מדברי רבנו שמפליט היינו להדעה שגם כ"ש מפליט, וכמ"ש רבנו לקמן סעיף לב). וכן לכאורה אין לפרש כדעת היד יהודה עצמו, שהרי לדבריו אין חילוק כלל אם נפסק הקילוח או לא, ורבנו מחלק ביניהם להדיא (וגם בזה י"ל בדוחק, אף שאין משמע כלל כן מלשון רבנו, שאין רבנו מחלק ביניהם אלא לענין הגעלה דבעינן ככ"פ, אבל אה"נ דלשאר דברים אין חילוק ביניהם).