סעיף ב

הערות

1. 22. א. כתב הט"ז (סק"ג), שלא הקל הרמ"א אלא במצאו במקום שהניחו, אבל מצאו במקום אחר אסור אפילו בביתו, אם אין לו בו סימן או טביעות עין. וכן הסכימו המנח"י (כלל מג סקל"א ובקונטרס הספקות סקכ"ז), והפמ"ג (מש"ז סק"ב). אלא שכתב הפמ"ג שאם מצאו בביתו מותר אם רוב טבחי העיר ישראל ואין שרצים ועופות מצויין שם. ומשמע דכ"ש אם מצא בשר שאינו שלו כלל שאין להתיר.
2. 23. והתבו"ש (סקט"ו ואילך ובשמ"ח סעיף י, הובא בדרכ"ת סקמ"ב) כתב שאם מצאו במקום שלא הניחו הכל תלוי לפי המקום ולפי הענין, שאם יש לתלות שבני הבית טלטלוהו מותר, אבל אם נמצא במקום שאין דרך בני אדם להניחו שם אסור. ועוד כתב (בסקי"ד ובשמ"ח סעיף ח, הובא בדרכ"ת סקמ"ד) דהיינו דוקא בבשר שלו שמצאו שלא במקום שהניחו, אבל אין להקל במצא בשר שאינו שלו, אא"כ במקום שחיתוך הבהמות הכשרות ניכר. אמנם הש"ך (סק"ו וסק"ח) כתב שלדעת המתירים מותר אף במצא בשוק בשר שאינו שלו אם רוב טבחי העיר ישראל, וכ"ש אם מצאו שלא במקום שהניחו. ורבנו כתב (יו"ד סי' א סקכ"ח, גבי מי שאבדו גדייו ותרנגוליו ומצאם שחוטים): פירוש שמכירים בטביעות עין או בסימן שהם שלו, דאין בהם משום בשר שנתעלם מן העין דלקמן סימן ס"ג, עיין שם (ט"ז). ולסברא האחרונה דלקמן שם סעיף ב', וכן מנהגנו כמ"ש רמ"א שם דלית לן איסור בשר שנתעלם מן העין, אף המוצא גדיים ותרנגולים שחוטים שאינן שלו מותרים אם רוב העיר ישראל ורוב טבחים ישראל, כדלקמן שם. הרי שכתב רבנו כדעת הש"ך, דלדידן דלית לן בשר שנתעלם מן העין מותר אפילו אם מצא בשר שאינו שלו (אם רוב טבחי ישראל), וכ"ש אם מצאו שלא במקום שהניחו (ודלא כדעת הט"ז ודעימי'). ב. הב"י כתב בשם סה"ת, שאם הניח חתיכת בשר בשוק בין הנכרים אסורה אפי' מצאה במקום שהניחה אא"כ מכירה בסימן. והובא להלכה בשמ"ח (סעיף יד ותב"ש סקכ"ב, הובא בדרכ"ת סקמ"א), וצ"ע שלא הובא בשו"ע ונ"כ, אף שרמ"א פסק להקל בבשר שנתעלם מן העין כדעת סה"ת. ובערוה"ש (סעיף י) הביאו וכתב דסגי בזה בסימן גרוע.
3. 24. והנה, רבים מהפוסקים האחרונים (נקבצו באוצר הפוסקים אהע"ז סי' יז סקקצ"ד) נחלקו בשאלה אם במקום דבעינן סימן מובהק (כגון להתרת עגונה) מצטרפים ב' סימנים בינונים (דמהנו באבידה) למהוי סימן מובהק. ואבן העוזר בתשובה (נדפסה בנספחים לשו"ת רבנו הוצאת קה"ת תשמ"ח, עמ' 381) כתב להוכיח דמצטרפין מדברי סה"ת אלו דסימן מהני בבשר שנאבד בשוק בין הנכרים, דלכאורה הרי יש לחוש שמא שלו ניטל משם וזה בשר אחר הוא, ובאיסורא דאורייתא לא סמכינן אסימנים לדידן דסימנים דרבנן, אלא ודאי דמצטרף הסימן בינוני דמקום (שהרי מצאה במקום שהניחה) עם הסימן שבבשר למהוי סימן מובהק דמהני בדאורייתא. ורבנו (בשו"ת סי' כח) כתב לדחות ראיית אבן העוזר (אף דלמסקנא הסכים רבנו בהמשך דבריו דב' סימנים מצטרפים למהוי סימן מובהק): ובפרט ראי' העיקרית שעלי' סמך אבן העוזר (...) שבנה עיקר יסודו על מ"ש בב"י בי"ד סי' ס"ג בשם סה"ת בהניח בשר בשוק בין נכרים ומצא במקום שהניח דשרי ע"י סימן כו', אשר סתר כת"ר בטוב טעם משום דהתם ליכא איסורא דאורייתא כו', הנה ודאי כ"ה משמעות לשון סה"ת להדיא דמדמי לה לדין שולח ביד נכרי דבעי או סימן כרבה בר בר חנה דמחתך אתלת קרנתא או חותם בתוך חותם כו', וחותם בתוך חותם הוא מדרבנן ודאי משום חשש איחלופי, וה"נ במצא במקום שהניח בשוק של נכרים חיישינן לאיחלופי שהחליפו נכרי מדעת, ולא משום דלמא שלו נאבד וניטל ובשר זה שנמצא נאבד ונפל כאן מאיש אחר כדחיישינן במציאה (...) ומשום הכי אתי שפיר אף גם לפ"ד התוס' ורשב"א וסייעתם גבי משאל"ס דס"ל דאת"ל סימנים דרבנן בעינן סימן מובהק דוקא (...) אע"ג דמשאל"ס דרבנן (...) דאפילו בדרבנן לא מהני סימן אלא דוקא באבדה משום הפקר ב"ד, אלא דשאני התם דאיכא חזקת איסור מש"ה אחמור רבנן, אבל במצא בשר כשר דליכא חזקת איסור, ואדרבה כיון דמדאורייתא אמרינן כאן נמצא כו' ה"ל כמו חזקת היתר וכן בשולח ביד נכרי, אלא דחיישינן לאיחלופי מדעת טוב ברע, וכיון דאיכא סימנא לא טרח ומזייף. ומשה"נ אקילו רבנן ולא אצרכו אפילו סימן גמור המועיל באבדה, שהרי התירו בחותם בתוך חותם אפילו אינו עתיד לראות חותמו דליכא סימנא כלל אלא משום דלא טרח ומזייף, וכן אפילו בחותם אחד דשרי לפ"ד ר"ת הנה אף שעתיד לראות חותמו אינו סימן בינוני המועיל באבדה (...) הלכך אין ללמוד מכאן כלל לשאר איסורי דרבנן . הרי לנו שטעם האיסור כאן אינו משום מציאה (שמא שלו אבד וזה אחר הוא), דמשום מציאה סגי בסימנא דמקום לחוד (כיון שהוא איסור דרבנן ואין כאן חזקת איסור), אלא דחיישינן לאיחלופי, ולהכי בעינן סימן דהיכא דאיכא סימן לא טרח ומזייף. ומש"ה נמי לא בעינן סימן גמור אלא כל שלא טרח ומזייף שפיר דמי (וכדברי ערוה"ש הנ"ל). ונראה דנפק"מ בין דעת רבנו לדעת אבן העוזר היכא דהניחה בין הנכרים ומצאה במקום שלא הניחה, דלאבן העוזר בעינן סימן מובהק (או ב' סימנים בינונים), ולרבנו סגי בסימן בינוני א', וסימן זה יועיל הן לחששא דמציאה כיון דליכא חזקת איסור, והן לחששא דאיחלופי דלא טרח ומזייף (אא"כ נאמר דכיון שלא נמצא במקומו הוי ריעותא). ולכאורה מלשון סה"ת "אם הניחה בשוק בין הנכרים אפי' מצאה במקום שהניחה אסורה אם אין מכירה בסימן" משמע קצת כשיטת רבנו שאינו אלא לרבותא דאפי' מצאה במקום שהניחה אסורה, אבל ה"ה במצאה במקום שלא הניחה דמהני סימן, דלאבן העוזר הו"ל לפרש דבמצאה במקום שלא הניחה בעינן סימן מובהק או ב' סימנים.