סעיף א

הערות

1. 20. סעיף א כתב הש"ך (סי' א סקי"ז) שאם נמצא בשר במקום שרוב ישראל מצויים שם מותר אף אם רוב העיר והשוק נכרים, ואם נמצא במקום רוב נכרים אסור אף אם רוב העיר והשוק ישראל, אלא שאם שניהם שוים אזלינן בתר רוב השוק, ואם גם בשוק שניהם שוים אזלינן בתר רוב העיר, ואם גם בעיר שניהם שוים אסור. וכן הסכימו רוב האחרונים (פרי תואר שם סק"ט, כו"פ פלתי סק"ג ובסי' א כרתי סקכ"ג ופלתי סקי"א, פמ"ג מש"ז סק"ב ובסי' א שפ"ד סקי"ז, תב"ש סק"ב וסק"ד, ושאר אחרונים שהובאו בדרכ"ת סק"ו ובכה"ח סי' א סקקי"ג). אלא שהכו"פ (פלתי שם) כתב שאם נמצא סמוך לשכונה של נכרים יש להחמיר ולאסור אף אם רוב ישראל מצויים במקום המציאה. והפר"ח (סק"ג) האריך להקשות על הש"ך (אף שבסי' א סקי"ח הביא דבריו להלכה) דהא קיי"ל רוב וקרוב הלך אחר הרוב. ולמעשה כתב דלא אזלינן בתר רוב המצויים באותו מקום אלא בתר רוב העיר, ורק אם נמצא בשכונה המובדלת בפ"ע שאין דרך העיר עוברת בתוכה אזלינן בתר רוב המצויים באותה שכונה. וכן הקשה על מ"ש הש"ך דבשניהם שוים אזלינן בתר רוב השוק (או רוב העיר), דכיון דלהש"ך אזלינן בתר רוב שבאותו מקום ולא בתר רוב השוק, מאי אהני רוב השוק היכא דבאותו מקום שניהם שוים.
2. 21. ובתב"ש (סק"ב) האריך ליישב קושיות הפר"ח, דלא אמרינן רוב וקרוב הלך אחר הרוב אלא כשאין לנו רוב במקום זה עצמו, דאז אזלינן בתר רוב המצויין בכל העיר, אבל כשיש לנו רוב במקום זה עצמו לא איכפת לן ברוב הנמצא בכל העיר, דהא קחזינן דהכא לא הוו רובא. ועל הקושיא הב' תירץ (בסק"ד), דשניהם שוים לאו היינו דידעינן שהם מחצה על מחצה (דאז ודאי אסור), אלא דלמראה עינינו שניהם שוים ולא ידעינן מי מהם הרוב, ואמרינן דמסתמא רוב המצויין בכל השוק הן רוב המצויין גם במקום המציאה (וכן בשניהם שוים בשוק דאזלינן בתר רוב העיר). וכתב רבנו (יו"ד סי' א סק"ל): אפילו רוב העיר והשוק נכרים, אלא שבמקום שנמצא בו רוב ישראל מצויים בו במקום זה , תלינן בישראל. וכן אם רוב נכרים מצויים בו, אפילו רוב העיר והשוק ישראל אסור, דהכל תלוי במצויים במקום שנמצא בו. ואם ישראל ונכרים מצויים שוים במקום שנמצא בו אזלינן בתר רוב השוק, ואם שוים בשוק אזלינן בתר רוב העיר, ואם שוים בעיר אסור, כ"כ הש"ך. ופי' התבואות שור סי' ס"ג דהאי מצויין שוין היינו שוין למראית העין, ואם א"י מי מצוי יותר במקום המציאה, אז אם נתברר לנו שבכלל השוק מצויים רוב ישראל אמרינן מסתמא גם כאן הוא כן, וכן אם לא נתברר בשוק מי הם רוב המצויים שם אזלינן בתר רוב העיר. אבל אם ידוע לנו שבמקום המציאה ישראל ונכרים מצויים שוים אסור ולא מהני רוב העיר והשוק, דהכל תלוי ברוב מצויין במקום שנמצא בו, כמ"ש הש"ך. ובקו"א (סק"י): והפר"ח השיג על הש"ך, וכתב דאפילו נמצא בשוק שרוב ישראל מצויים בו, ואפילו כל בני השוק הדרים בו הם ישראל, אלא שהעיר בכללה הם רובה נכרים ודרך הנכרים עוברת בשוק זה של ישראל, אזלינן בתר רוב העיר ולא בתר רוב המצויים בשוק, דקיי"ל רוב וקרוב הלך אחר רוב אפילו בקורבה דמוכח, כדלקמן סי' קכ"ט סי"ח. ומ"ש הש"ע כאן להתיר במקום שרוב ישראל מצויים היינו בשכונה המיוחדת לישראל שאין דרך הנכרים עוברת ומפסקת בתוכה, שאע"פ שאין דלתותי' ננעלות בלילה ה"ז כעיר בפ"ע, ואע"פ שרוב העיר בכללה הם נכרים לא אזלינן בתר רוב העיר אלא בתר רוב השכונה, כיון שהיא כעיר בפ"ע, הואיל ואין דרך הנכרים מפסקת ועוברת מהעיר לתוכה, כדלקמן סי' קכ"ט סי"א. אבל כשדרך הנכרים עוברת ומפסקת בתוכה אזלינן בתר רוב העיר, הואיל ואין המיעוט מיוחד ומובדל מהרוב להיות כעיר בפ"ע או מקום בפ"ע כגון בית או חצר שאין דרך הרבים עוברת בתוכה. אבל לשון הש"ע לא משמע הכי, וכ"מ מסתימת לשון הרשב"א והר"ן וטוש"ע ח"מ סי' רנ"ט, כדעת הש"ך דאזלינן בתר רוב מצויין במקום שנמצא בו אע"פ שאינו מקום מיוחד ומובדל בפ"ע, וכן פסק התבואות שור. ואע"ג דרוב וקרוב הלך אחר הרוב, הכא כיון דרוב המצויין במקום שנמצא בו הם ישראל, הא איכא רוב וקרוב, שאף שרוב העיר נכרים כיון שאינן מצויין במקום הזה אינן עולים בחשבון להיות רוב נגד מיעוט ישראל המצויין, לפי שכל אותן שאין מצויין במקום זה כמאן דליתנהו דמי, ולא איכפת לן כלל במה [ששרויים] ודרים בעיר, כיון שאינן מצויין במקום הזה והמצויים הם רוב ישראל, וכן ברוב נכרים מצויים. ולא אמרינן רוב וקרוב הלך אחר הרוב אלא כשאין ידוע רוב המצויים במקום שנמצא בו. הרי שדעת רבנו כדעת הש"ך, דאזלינן בתר רוב המצויין באותו מקום ולא בתר רוב העיר (ודלא כהפר"ח). וכן נמצא שדעתו כדעת התב"ש, דהיכא דידעינן ששניהם שוים אסור, ורק כשהן שוין למראית העין ולא ידעינן מי מצוי יותר אזלינן בתר רוב השוק או רוב העיר (ודלא כהבנת הפר"ח בש"ך שאף בשניהם שוים ממש אזלינן בתר רוב השוק או רוב העיר). [ומה שציין במ"מ לקו"א (להר"ל ביסטריצקי) לפר"ח סי' א סקי"ח הוא ט"ס (שהרי שם כתב כהש"ך ולא השיג עליו), וצ"ל סי' סג סק"ג. וכן מה שציין לתב"ש סי' סג סקמ"א הוא ט"ס, וצ"ל סק"ב]. סעיף ב