סעיף א

הערות

1. 19. סעיף א הש"ך (סק"ה) הביא עוד ב' דעות בדין בהמה שנתפטמה בדברים האסורים (נוסף לדעת הרמ"א שאם נתפטמה בהן כל ימי' אסורה ואם לאו מותרת): דעת הת"ח (כלל סה דין י) בשם או"ה שאפי' באיסורי אכילה ולא נתפטמה כל ימי' אסור לקנותה לכתחילה וכ"ש להאכילה, ודעת המרדכי לחלק בין איסורי הנאה לאיסורי אכילה, שבאיסורי אכילה מותר להאכילה לכתחילה, ואפי' נתפטמה כל ימי' מותרת (וכתב שיש לפרש דעת התוס' כהמרדכי או כרמ"א). ודעת הכו"פ (פלתי סק"א) דאפי' באיסורי הנאה ונתפטמה כל ימי' מותרת משום שלא כדרך הנאתן, ורק בנתפטמה כל ימי' בכרשיני ע"ג אסורה (וגם בזה צ"ע). ודעת הפר"ח (סק"ה) דאפי' נתפטמה בכרשיני ע"ג מותרת, דגם זה מיקרי זוז"ג. ומסקנת רוב האחרונים (פרי תואר סק"ד, פמ"ג שפ"ד סק"ה, יד יהודה פיה"א סק"ג ופיה"ק סק"ג, דרכ"ת סקי"ב, וכן נראה מסקנת הש"ך) שבאיסורי הנאה אסור אם נתפטמה כל ימי', ואם לא נתפטמה כל ימי' מותר בדיעבד מטעם זוז"ג, ובאיסורי אכילה מותר אפי' נתפטמה כל ימי'. אלא שהפמ"ג כתב (וכ"כ בדרכ"ת) דגם באיסורי אכילה אם נתפטמה כל ימי' אסור לקנותה לכתחילה משום מראית העין, וכן אסור להאכילה לכתחילה בדרך קבע (ולהאכילה לפעמים מותר). ורבנו כתב (או"ח סי' תנ סעיף יח): אסור ליתן בהמתו לגוי להאכילה בימי הפסח אם ידוע לו שהגוי יאכילנה פסולת של שעורים שהוא חמץ, לפי שאכילת הבהמה היא הנאת האדם שע ל ידי כן היא מתעלה ומשבחת ומתוספת בדמים ( ... ) (ועי' בי ו "ד סי' ס' וסי' קמ"ב שאם עבר הישראל והאכילה בעצמו חמץ בפסח שמותר לשחטה ולאכלה בפסח ואין צריך להשליך דמי הנאת החמץ לאבוד ע"ש הטעם). הרי לנו שבאיסוה"נ אסור להאכילה לכתחילה, אבל בדיעבד מותר משום זוז"ג. וכן מוכח שבנתפטמה כל ימי' אסור אפי' בדיעבד, מדמפרש הכא טעמא דהתירא משום זוז"ג (שהרי מציין לכאן ולסי' קמב), הרי שבנתפטמה כל ימי' דליכא זוז"ג אסורה. וכן משמע מהכא דמותר להאכיל לבהמה לכתחילה (עכ"פ בדרך עראי) איסורי אכילה, שהרי לא אסר כאן אלא משום שחמץ הוא איסור הנאה. וכן משמע דבאיסורי אכילה אפי' נתפטמה כל ימי' מותרת עכ"פ בדיעבד, דאילו היתה אסורה הי' אסור לכתחילה להאכילה גם איסורי אכילה בלא נתפטמה כל ימי', דהא זוז"ג אסור לכתחילה (וכמו באיסוה"נ). אלא שנותר מקום להסתפק בדעת רבנו אם נתפטמה כל ימי' באיסור אכילה אם מותר לקנותה לכתחילה, ואם מותר לכתחילה להאכילה בדרך קבע (שבשני אלו הפמ"ג אוסר, והפרי תואר והיד יהודה מתירים). ובמ"מ וציונים (אשכנזי) הקשה ממ"ש רבנו בסי' תמה שיש להחמיר בזוז"ג בתוה"פ, וכתב שאף שרבנו כתב שם בקו"א (סק"ו) דע"כ יש לחלק גם לדעת המחמירים בין פת לגינתא דאיזבלא, הרי בנתפטמה לכאורה לא שייך טעם זה, וסיים שאולי כוונת רבנו למ"ש הפלתי מטעם שלא כדרך הנאתו. ודבריו תמוהים, שהרי החילוק שכתב שם הט"ז (סק"ד) הוא דבגינתא דאיזבלא גם בלא הגורם האסור הי' צומח אלא שלא בטוב כ"כ (משא"כ בפת בתנור), וא"כ הכא הוי ממש כמו בגינתא דאיזבלא, ושפיר שייך החילוק. ומ"ש שכוונת רבנו לדברי הפלתי פשוט שאינו, שהרי הפלתי כתב להתיר משום שלא כדרך הנאתו, וזה אינו שייך כלל להטעם דזוז"ג, דאפי' בגורם האיסור לבד מותר (ואמנם הפלתי מביא שם סברא זו לגבי נתפטמה כל ימי' דשם אין אלא גורם אסור), וא"כ לא שייך כלל ציון רבנו לסי' ס ולסי' קמב.