שם
שם
אע"פ שתקיעות מעומד הן מצוה מדברי סופרים, אעפ"כ אין מברכין עליהן כמו שמברכין על כל מצוה מדברי סופרים, לפי שנפטרין בברכה שבירכו על תקיעות מיושב. וכיון שהן נפ ט רין בברכה אחת , לכן יש ליזהר שלא להפסיק ביניהם בשיחה . ולא התוקע בלבד שבירך על השופר , אלא אפילו הציבור שלא בירכו לעצמן אלא שמעו ברכת השופר מהתוקע אף הן לא ישיחו מתחילת תקיעות מיושב ע ד אחר תקיעות מעומד . ואם עבר ושח בין התוקע בין השומעין אין צריך לברך על תקיעות מעומד . ואף שהפו ט ר שתי מצ ו ות בברכה אחת ושח ביניהם צריך לחזור ולברך על מצוה השנית כמ"ש בסי' ח' וב סי' כ" ה, מכל מקום כיון שאלו התקיעות מעומ ד ומיושב הן כעין מצוה אחת וכו ', וכיון שהן מצוה אחת ונראין כשתי מצוות לפיכך אין להשיח ביניהם דברים בטלים, אבל מותר להשיח ביניהם מעניני התפלה והתקיעות כיון שהן באמת מצוה אחת. וכן אם עבר ושח אפילו דברים בטלים אין צריך לחזור ולברך, דאין שייך הפסק באמצע מצוה אחת, כמו שהיושב בסוכה והלבוש תפילין מותר לשוח אע"פ שכל רגע ורגע שהוא יושב בסוכה ולבוש בתפילין הוא מקיים מצות הקב"ה .
לעיל גבי בדיקת חמץ (סי' תל"ב ס"ז) כתב רבנו וז"ל: אם שח לאחר שהתחיל לבדוק אין צריך לחזור ולברך כיון שכבר התחיל במצוה שבירך עליה (עיין סי' תקצ"ב) וכו'. ומ"מ לכתחילה אין להשיח שום שיחה באמצע הבדיקה אפילו בדברי תורה כי אם מעניני צרכי הבדיקה, לפי שיש אומרים שאף המשיח באמצע המצוה הרי זה הפסק וצריך לחזור ולברך כשיגמור המצוה. ואינו דומה למשיח באמצע סעודתו כשיושב בסוכה שאין צריך לחזור ולברך לישב בסוכה, לפי שאינו מוכרח בישיבה זו שלאחר השיחה, שאם ירצה שלא לאכול עוד ושלא לישב בסוכה הרשות בידו, אבל בבדיקת חמץ מוכרח הוא לגמור את הבדיקה שלאחר השיחה, שחייב לבדוק בכל המקומות שמכניסין בהן חמץ, ואילו היה שוכח לברך בתחילת בדיקתו היה חייב לברך בגמר בדיקתו, לכן גם עכשיו חייב לחזור ולברך כיון שהפסיק בשיחה אחר ברכה הראשונה. וכן כיוצא בזה בשאר כל מצוות שהן חובה ואי אפשר לאדם לפטור את עצמו מהן. עכ"ל.
ועפ"ז צ"ע לכאורה מה שדימה כאן רבנו תקיעת שופר לישיבת סוכה, שהרי תקיעת שופר היא מצוה שחייב לגומרה כתקנת חכמים לתקוע על סדר הברכות, ודמי לבדיקת חמץ שהיא מצוה שחייב לגומרה ולכן נחלקו בה אם שיחה הוי הפסק או לא. וגם דינה כדין בדיקת חמץ, שהרי שלכתחילה אסור להפסיק בשיחה בין התקיעות כמו שאסור להפסיק בבדיקת חמץ, ודלא כישיבת סוכה שמותר בה הפסק שיחה לכתחילה (כמ"ש רבנו להדיא) 212 .
ונראה דהיא הנותנת, דדוקא דימה תקיעת שופר לישיבת סוכה ולא לבדיקת חמץ, כדי להורות שאף שיש לחלק ביניהם (כדעה הב' שבסי' תל"ב), מ"מ העיקר הוא כדעה הא' שבסי' תל"ב שאין חילוק בין סוכה לבדיקת חמץ (וה"ה בתקיעת שופר דדמי לבדיקת חמץ), ורק לכתחילה הוא דאין להשיח בבדיקת חמץ ובתקיעת שופר כדי לחוש לדעה הב', אבל מעיקר הדין שרי בכולהו. וכ"ז פשוט.
הערות
- 212. . וכן הקשה במ"מ וציונים. וראה מה שפירשו במ"מ להוצאה החדשה.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.