סי' תק"ג ס"ו

סי' תק"ג ס"ו

אם הוא עושה כל המלאכה בבת אחת , דהיינו שמת ח לה נתן כל הבשר בקדרה והעמידה אצל האש , ונמצא בשעת עשיית המלאכה דהיינו עמידת הקדרה אצל האש היא נעשית כולה כאחת , מותר להערים ולומר אוכל מקדרה זו היום , ואע"פ שאינו צריך כלל לאכילה זו , אעפ"כ מותר לו לבשלה בשביל אכילה זו , לפי שלא ח לקה התורה במלאכת אוכל נפש בין שצריך לאכול בין שאינו צריך לאכול ואוכל , וכיון שמה שיאכל ביו"ט הוא מבשל בבת אחת עם שאר הבשר שיאכל בחול ואינו מו ס יף בשביל החול , הרי זה היתר גמור .

כתב במ"מ וציונים וז"ל: לפי שלא חילקה תורה – לשונו צע"ק, לפי המבואר בס"ב כרבה פסחים מ"ו דאית ליה הואיל, א"כ מה"ת אין כאן איסור כלל, ועיין תשובת הרשב"א הובא ב"י סוף הסי', (ולא) [אלא] שחכמים אמרו כיון שלפועל א"צ א"כ הוא טורח שלא לצורך, ועיין תצ"ח סי"א. או שנאמר שזה גופא כוונתו, כיון שמה"ת אין כאן אסור (ג"כ) [א"כ] גם חכמים לא החמירו באופן כזה. אך לכאורה לשונו הוא ע"ד מ"ש הר"ן י"ז גבי ריבוי בשיעורא בטעם הב', עכ"ל.

ובאמת דברי הר"ן שם אינם שייכים לכאן, שהרי הר"ן מדבר על ההוספה שמוסיף על התבשיל ואינו אוכלה ביו"ט, והוספה זו אפשר שתהי' באופן שאין שייך בה הואיל (כגון שאין שהות ביום לאכול כ"כ), וע"ז כתב הר"ן דאעפ"כ מותרת, שלא הצריכה תורה לשקול ולדקדק שלא יבשל אלא המצטרך אליו בלבד. משא"כ רבנו מיירי בתבשיל שאוכלו ביו"ט (אלא שאינו צריך לו ואינו אוכלו אלא כדי להתיר הבישול), שבזה א"א שלא יהי' שייך הואיל (שהרי כשם שהוא עצמו יכול לאוכלו ביו"ט כך ראוי הוא לאורחים אם יזדמנו לו), וא"כ בלא"ה מותר מדאורייתא, ועדיין לא עלתה ארוכה ללשון רבנו "לפי שלא חלקה התורה במלאכת אוכל נפש בין שצריך לאכול בין שאינו צריך לאכול ואוכל".