שם

שם

ואע"פ שהכלי לא הי ה בן יומו ונפגם טעם החמץ שבתוכו, מכל מקום כשהטעם הפגום נבלע לתוך המליח, שהוא חריף וחזק מחמת טעם המלח שנכנס בו, הרי טעם פגום זה נהפך בו לשבח, שהחריפות מבטל את פגימתו.

כתב במ"מ וציונים וז"ל: ועיין סכ"ט לענין שייעשה דבר חריף כ' שהדבר חריף מחריף בתוך הכלי, וכאן כ' שמושבח כשיוצא מן הכלי, עכ"ל. ו החילוק פשוט, שהרי בסכ"ט לא מיירי לענין להפליט (שהרי מיירי בכבישה בציר בשיעור כדי שירתיח, שבכה"ג אין הציר מפליט, וכמו שציין להלן), משא"כ כאן דמיירי בכבישה מעל"ע דשפיר מפליט.