שם ס"י

שם ס"י

ואפילו כלי העומד ברשות הרבים, אם יש בו כדי לרבע ד' טפחים על ד' טפחים והוא גבוה י' טפחים כגון תיבה או כוורת או מגדל, הרי הוא רשות היחיד בתוכו ועל גבו עד לרקיע, מפני שכל שהוא גבוה עשרה ורחב ד' הוא חולק רשות לעצמו. אבל אם אינו גבוה עשרה אע"פשרחב ד' אינו חולק רשות לעצמו. ואף על פי שחכמים גזרו על כל דבר שרחב ד' ואינו גבוה עשרה לעשותו רשות בפני עצמו דהיינו כרמלית כמו שיתבאר, מ"מ בכלים לא רצו חכמים לגזור לבטלם מתורת כלי לעשותם רשות בפני עצמם הואיל והן כלים, ודינם כמקום פטור. ויש אומרים שדינם כרשות הרבים שהם עומדים על יה , וכ " ש אם אינו רחב ד' והוא למטה מי'.

יש לבאר כוונת הכ"ש בשני אופנים ¹⁰² :

א) כיון שאפילו ברחב ד', שכשאינו כלי הוי מקום חשוב ועשאוהו כרשות בפ"ע (כמבואר כאן ולהלן סי"ט), ומ"מ אם הוא כלי בטל הוא לגבי רה"ר, כ"ש דהיכא שאינו רחב ד' ואין בו שיעור מקום חשוב שיהיה בטל לגבי רה"ר.

ב) הרי כל כרמלית מקום פטור הוא מדאורייתא, ואעפ"כ אמרינן דבכלי נסתלק ממנו הן דין מקום פטור שמדאורייתא והן דין כרמלית שמדרבנן אלא בטל לגבי רה"ר, וכ"ש שכשאינו רחב ד' וא"צ לסלק ממנו דין כרמלית אלא דין מקום פטור בלבד, לא יהיה לו דין מקום פטור אלא בטל לגבי רה"ר.