שם ס"י

שם ס"י

אבל מותר ליתן לתינוק בשבת חפצים שיכול לעשות בהם מלאכה לעצמו, ואפילו אם ידוע שיעשה בהם.

לכאורה יש להקשות על דברי רבנו כאן ממ"ש לעיל סי' ש"א סכ"א (ומקורו במ"א שם סקל"ה) וז"ל: הבנים יוצאין בזגין של זהב הארוגים או תפורים להם בכסותם לנוי וכו', ואפילו כשהם ארוגים בכסותם לא ילכו בהם אפילו בבית אלא כשאין בהם עינבל, אבל אם יש בהם עינבל העשוי להשמיע קול אסורים ללבשם בשבת, שאסור להשמיע קול של זוג העשוי לקשקש בו התינוק כמו שיתבאר בסי' של"ח ושל"ט. ואע"פ שכאן עושה זאת הקטן ואין אנו מצווים להפריש הקטן מחילול שבת, מ"מ אסור ליתן לו מלבוש זה שהזוג ארוג בו שהרי זה כמאכילו איסור בידים, עיין סי' שמ"ג. עכ"ל.

ולכאורה הדברים סותרים למ"ש כאן שהנותן לתינוק חפצים שיכול לעשות בהם מלאכה לעצמו לא חשיב כמאכילו בידים ומותר ⁹⁹ .

ונראה לחלק, דהתם היינו לפי שאין הקטן משמיע הקול מרצונו ובבחירתו, אלא הגדול מלביש לו הזוג וממילא מקשקש בהליכתו, ולכן מתייחס הקשקוש להמלביש והו"ל כמאכילו איסור בידים, משא"כ הכא מיירי כשהקטן עושה האיסור בעצמו ומרצונו, ולכן אין מעשה האיסור מתייחס להנותן לו החפץ ולא הוי כמאכילו בידים.