סי' שמ"ג ס"ב

סי' שמ"ג ס"ב

וכל זה באחרים, אבל אביו כיון שהוא מצווה מדברי סופרים לחנך את בנו או בתו אפילו במצוות עשה משהגיעו לחינוך, כל שכן שמחוייב מדברי סופרים לגעור בהם ולהפרישם מלעבור על לא תעשה.

כתב במ"מ וציונים וז"ל: כ"ש שמחוייב – עיין קושיית התו"י שם [יומא פ"ב ע"ב ד"ה בן שמונה] השתא חינוכי וכו', ועיין תה"ד סי' צ"ד. אך לשון רבנו שכ' אפי' במ"ע וכו' צע"ק, שהרי דעת הרא"ם בתו"י ובתה"ד שם שרק במ"ע, עכ"ל.

ו לא שת לבו דזה גופא הפלוגתא בין ר"י ⁹⁷ ל רא"ם בתו"י שם , דלהרא"ם אין חילוק בין אב לב"ד אלא בין איסור למ"ע , שבמ"ע מצוה לחנכו אבל א"צ להפרישו מאיסור, ול ר"י הוא כ"ש להיפך , כמפו רש בקושיית התו"י השתא חנוכי מחנכינן אפרושי מאיסורא מיבעיא (וכ"ה בתוס ' שציין לקמן בסמוך) , אלא שמחלקים בין אב לב"ד , שהאב מחוייב בחינוך ( ומכ"ש להפרישו מאיסור) וב"ד אינם מצווים בזה . וכיון שרבנו פסק כ ר"י לחלק בין אב לב"ד , לכן כ' כשיטת ר"י שכיון שמחוייב לחנך את בנו במ"ע כ"ש שמחוייב להפרישו מלעבור על ל"ת . ועפ"ז אין כאן מקום עיון.