סי' שי"ד ס"א

סי' שי"ד ס"א

חבית של חרס שאינה מחזקת ארבעים סאה שנשברה ודיבק שבר יה בזפת, מותר לשברה בשבת בין ביד בין בכלי כדי ליקח מה שבתוכה, ואין בה משום סתירה מפני שאינה בנין גמור. ובלבד שלא יתכוין לנקבה נקב יפה שיהא לה לפתח נאה, שא"כ הרי הוא מתקן כלי וחייב משום מכה בפטיש.

לכאורה צ"ע מ"ש רבנו בסתם שאם מתכוין לנקבה נקב יפה חייב משום מכה בפטיש, והרי לקמן (ס"ב, וראה גם סי"ד וסט"ו) מבואר שאינו חייב אלא בנקב העשוי להכניס ולהוציא ⁶⁶ . ואמנם בט"ז סק"א כתב על לשון השו"ע "הוה ליה מתקן מנא" שאין הכוונה לאיסור מתקן כלי דאורייתא ממש, אבל א"א לפרש כן בלשון רבנו שכתב להדיא "וחייב משום מכה בפטיש".

והנראה בדעת רבנו, דלא בעינן נקב העשוי להכניס ולהוציא אלא בנקב סתם, אבל כשמתכוין לעשות פתח נאה אסור אפילו אינו עשוי להכניס ולהוציא (ודלא כהט"ז). וה"נ מסתברא, דכיון שזהו גמר הכלי מאי איכפת לן שאינו עשוי להכניס. וכעין זה כתב הפמ"ג במש"ז כאן.

וי"ל שזהו דיוק לשון רבנו "נקב יפה שיהא לה לפתח נאה" (וכעין זה כמה פעמים בסעיף זה), וכדיוק לשון הטוש"ע "נקב יפה שיהא לה לפתח". ומקור הדברים הוא בפרש"י שבת קמ"ו ע"א על לשון המשנה שם "ובלבד שלא יתכוין לעשות כלי", שפירש דהיינו לנוקבה יפה בפתח נאה, ונראה שדייק כן מלשון המשנה "שלא יתכוין לעשות כלי", ולא פתח סתם. ועוד יל"ע בזה.