שם ס"ז
שם ס"ז
ואפילו אם הי ה בדעתו שלא ישארו שם כל השבת כולה אלא בכני ס ת השבת בלבד , דהיינו שהי ' בדעתו שישארו שם עד לאחר בין השמשות בלבד שאז י ס ירם משם ע"י ניעור , אין זה מועיל כלום להתיר לו אפילו הניעור שהי ה דעתו עליו , לפי שמתוך שנעשו החבית והכר ב ס י ס לאיסור בבין השמשות שהוא תחלת כני ס ת השבת הוקצו לכל השבת כולה , ואין דעתו מועלת להתירם . ויש אומרים שלא נעשו בסיס לאיסור אלא אם כן הי' בדעתו שישארו שם האבן והמעות כל השבת כולה, אבל אם היה בדעתו ליטלם משם באמצע השבת, בין על ידי נכרי בין על ידי ניעור, לא נעשו כלל החבית והכר בסיס להם אפילו בתחלת כניסת השבת, ולא נאסרו כלל בטלטול, ולא הוקצו לכל השבת כולה.
כתב במ"מ וציונים וז"ל: ואין דעתו מועלת להתירם – לכאורה מלשון זה משמע שזה תלוי קצת בהמחלוקת ברע"ט ס"ה, ולדעת המג"א שם סק"ו בשאר בסיס לא מהני תנאי. אך שם מיירי לטלטלו לאחר שכבה, וכאן לענין לנערו כשהמוקצה עדיין עליו, עכ"ל. ובאמת הם שמות דומים וגופים מחולקים. כי שם המח לוקת אי אמרי נן מוקצה לחצי שבת, ומוקצה ודאי הוי, וכאן המח לוקת בהפי רוש דמניח לדעת, ולדעה הב' אין כאן מוקצה כלל אם היה בדעתו ליטלם באמצע השבת .
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.