שם ספ"א

שם ספ"א

וכן הנושא את הכפות או את החולה שאינו יכול לילך כלל חייב מפני שאינן נושאין את עצמן כלל.

א. כתב במ"מ וציונים וז"ל: שאינו יכול לילך – אולי ממשמעות הרמב"ם עבודת יוהכ"פ פ"ה הי"ט ואינו יכול להלך, עכ"ל.

והנה מהרמב"ם עצמו אין ראי ה, די"ל ד נקט ואינו יכול להלך משום דלפיכך צריך להרכיבו, ואין ראיה שדוקא כשחלה עד שאינו יכול להלך אמרינן דאינו נושא את עצמו. אבל כן הוא משמעות הגמ ' יומא ס"ו ע"ב , דמיירי בח ו לה שאינו יכול להלך ולהכי צריך להרכיבו על כתפו , ועלה קאמר אפילו תימא ר' נתן חלה שאני, היינו דאותו חולה שאינו יכול להלך הוא ה נק רא חלה לענין דלא אמרינן בי' חי נושא את עצמו ( לר "נ דס"ל כן) .

ב. עוד כתב שם וז"ל: ועיין תוס' ק"ל ע"א ד"ה ר"א ואז הוי כפות לפי שהוא חולה, לכאורה הרי התינוק שם בין כך אינו יכול לילך, וצ"ע, עכ"ל.

אמנם התוס ' בד ף צ"ד ע" א ד"ה אבל כתבו להדיא דתינוק בן יומו אינו נושא את עצמו, וע"כ דפליגי על התוס ' בדף ק"ל, והם מקור הדברים לענין קטן. וברשב"א דף ק"ל חילקן לב' תירוצים , ע"ש.