סי' ש"ו סט"ו ואילך

סי' ש"ו סט"ו ואילך

וכן הנוהגים ליתן כלים במתנה לחתן הדורש לא יפה הם עושים , שאסור ליתן שום דבר במתנה לחבירו ב שבת ויו"ט, אלא מיני מאכל ומשקה שלצורך היום, כמ"ש בסי' שכ"ג ותקי"ז , שהרי אפילו להקדיש לגבוה אסרו, והקדש דומה למתנה שיוצאה ג"כ לגמרי מרשותו לרשות חבירו . ואפילו נתן לו חדר ורוצה לקנותו ע"י סגירת הדלת, שהיא נקראת חזקה לענין שלא יוכל לחזור בו הנותן, אסור לסגרה ב שבת, שאין קונין קנין בשבת בשום דרך מדרכי ההקנאה מפני שדומה למקח וממכר וכו '.

מה ש נוהגי ן להכריז מצוות בבית הכנסת, מי ש יתן יותר הוא יזכה בהן, ה יה ראוי לאסור משום מקח וממכר, שהוא שבות גמור ולא הותר לדבר מצוה. אלא שאפשר ליישב המנהג בדוחק ולומר שאין שייך מקח וממכר בדבר מצוה כי אם בחפץ הנקנה. אבל אסור לקנות מקומות בבית הכנסת או בתים של צדקה וכו ' .

מה שנוהגים למכור האתרוגים אחר גמר מצותן , דינם כמקומות בית הכנסת (שאין היתר אלא בדרך שנתבאר). אבל בזמן מצותן שאין קונים אותם אלא לצאת בהם ידי חובתן ולהחזירם, הרי דינם כהכרזת המצוות שנהגו להקל, שאינו קונה גוף האתרוג אלא מצותו בלבד. ואפילו ביום ראשון של חג שצריך לקנות גופו של אתרוג, מ"מ כיון שקונה אותו ע"מ להחזירו נמצא שאינו קונה אותו אלא מצותו בלבד. אבל אסור לקנות לגמרי את האתרוג או השופר ביו"ט אפילו אם אי אפשר לו לקיים המצוה בענין אחר, שאין דוחין שבות גמור מפני מצות עשה, כמ"ש בסי' תקפ"ו ותרנ"ה .

שיעור דברי רבנו כך הוא:

בסעיף ט"ו מבאר דין נתינת מתנה בשבת, שאינה מקח וממכר ממש ואינה שבות גמור (משום דהוי כמו שאלה, כמבואר לקמן סי' תקי"ז ס"א וס"ו), אלא שאסרוה לפי שדומה למקח וממכר, וכיון שאינה שבות גמור התירוה לצורך מצוה (דמ"ש "מיני מאכל ומשקה שלצורך היום" לאו דוקא, אלא ה"ה שאר דברים, כמבואר לקמן סי' שכ"ג ס"ח שמותר ליתן מתנה בשבת כשהיא לצורך השבת, וה"ה לשאר צורך מצוה, כמבואר להדיא לקמן סי' תמ"ד ס"ט וסי' תמ"ח סט"ז).

וע"ז כתב בסעיף ט"ז, שכל היתר זה הוא דוקא במתנה, אבל מקח וממכר ממש הוא שבות גמור ולא הותר לדבר מצוה, ולכן אסור למכור מקומות בביהכנ"ס בשבת (וגם מכירת המצוות היה ראוי לאסור אי לאו דיש ליישב בדוחק שאין שייך מקח וממכר בדבר מצוה). ועפ"ז מובן שגם מ"ש בסעיף י"ז לענין קניית אתרוג או שופר ביו"ט מיירי דוקא לקנותו בדמים, דהוי מקח וממכר ממש שאסור אף לצורך מצוה, אבל במתנה לית לן בה ⁵⁵ .

ועפ"ז אין שום סתירה בדברי רבנו מהמבואר כאן להמבואר בסי' תמ"ד ובסי' תמ"ח, וא"צ לחדש חילוקים שאינם מפורשים בדברי רבנו ⁵⁶ .