שם סט"ו

שם סט"ו

בד"א כשאוכלת משלה, אבל אם היא סמוכה על שלחן בעל הבית אינה יכולה לברך שם אלא אם כן החדר מיוחד לה או לבעלה, שאם לא כן אינה חייבת כלל להדליק שם, שאין חיוב נר שבת חל על יה כלל, לפי שהיא בכלל בני ביתו של בעל הבית ונפטרת בנרו. ואף אם בעל הבית מצוה לה להדליק ועושה אותה שליח לפוטרו מחיובו שהוא חייב להדליק שם לפי שמשתמש שם בשבת, אפילו משתמש שם צרכי אכילה ואפילו אם הוא או מקצת בני ביתו אוכלים שם, מכל מקום כיון שהוא או אשתו בירכו במקום אחר ונפטר בברכה זו לכל החדרים שחייב להדליק שם כמו שנתבאר למעלה, א"כ גם שלוחו אינו יכול לברך שם. ויש חולקים על זה, וכן נתפשט המנהג במדינות אלו .

א. כתב במ"מ וציונים וז"ל: אינה חייבת כלל להדליק וכו' – מלשונו משמע שלא רק שנפטרים אלא שאין חיוב עליהם, ועיין קו"א סק"ה. ולכאו' ה"ה בנר חנוכה בעיקר הדין דנר איש וביתו. אך עיין פמ"ג תרע"ה סק"ד שצריך שתעמוד אשתו בשעת הדלקה, ועיין ג"כ במשב"ז תרע"א סק"א בטעם המהדרין בשם מהרי"ל, משמע שבנר חנוכה החיוב על כל אחד. ואולי גם לדעת רבנו יש חילוק בין נר שבת לנ"ח, עכ"ל.

ותמוה , דה א פשוט דל א כן בקו"א סק"ה , שלא למד דין זה גבי נר שבת אלא מנר חנוכה שהחיוב הוא איש וביתו, והמהדרין היינו משום פרסומי ניסא ותו לא.

ב. בטעם החולקים מבואר בקו"א (סק"ג) שהשליח חייב בברכה בפ"ע כיון שמחוייב בדבר מחמת ערבות. ועפ"ז צ"ע אם אפשר לבאר ע"פ דעה זו את הוראת כ"ק אדמו"ר שגם בנות הסמוכות על שולחן אביהן ידליקו, שהרי אינן מדליקות בחדר מיוחד אלא על השולחן, שאין בזה חיוב אלא תוספת אורה בלבד (כדלעיל ס"י), וצ"ע אם שייך דין ערבות בכה"ג ⁴⁵ .

[ובמ"מ וציונים כתב וז"ל: ולכאו' לפי המבואר כאן צריך להבין לדעת כ"ק אדמו"ר (שליט"א) שיש חיוב לחנך הקטנות ג"כ בנרות שבת, אע"פ שסמוכין על שולחנו, ואין מצות מהדרין בנר שבת, ובחנוכה החיוב משום מהדרין, עכ"ל. ו תמוה, ש הרי רבנו סיים כאן ד י ש חולקין וכן נתפשט המנהג , ומה מקום להקשות מדעה הא' שאין המנהג כמותה].