סי' כ"ז ס"א

סי' כ"ז ס"א ²³

מקום הנחת תפילין של יד ביד שמאלו, שנאמר על ידכה , ודרשו רז"ל יד כהה, דהיינו יד שמאל שהיא תשה וכהה.

שם ס"ט ואילך: אטר יד ימינו, אם עושה כל מלאכתו בשמאלו יניח תפילין של יד בשמאלו שהיא ימין של כל אדם. ואפילו עושה כל מעשיו בימין של כל אדם אלא שכותב בשמאלו, יניח תפילין של יד בשמאלו שהיא ימין של כל אדם, שנאמר וקשרתם וכתבתם, מה כתיבה בימין אף קשירה בימין, ומדקשירה בימין מכלל דהנחת תפילין של יד על שמאל, דביד שהוא כותב בה צריך לקשור את התפילין של יד על היד שכנגדו. אבל אם הוא כותב בימין של כל אדם, אע"פ ששאר כל מעשיו עושה בשמאל של כל אדם, ואפילו הוא כותב ג"כ בשמאל כל אדם, כיון דכותב ג"כ בימין של כל אדם, (בה הוא) צריך לקשור את התפילין של יד על היד שכנגדה וכו '.

במה דברים אמורים כשנולד אטר יד, אבל אם אח"כ הרגיל את עצמו לכתוב בשמאלו ושאר כל מעשיו עושה בימין, אין דינו כאטר , אלא מניח על שמאל של כל אדם שהרי היא יד כהה שלו. אבל אם הרגיל את עצמו לעשות כל מעשיו בשמאל יניח על ימין כל אדם, שהרי היא יד כהה שלו.

א. איתא במנחות ל"ו ע"ב: ת"ר ידך זו שמאל אתה אומר שמאל או אינו אלא ימין ת"ל וכו', ר' נתן אומר אינו צריך הרי הוא אומר וקשרתם וכתבתם מה כתיבה בימין אף קשירה בימין וכיון דקשירה בימין הנחה בשמאל היא וכו', רב אשי אמר מידכה כתיב בה"י כהה, עכ"ל. והאריכו הפוסקים לדון איזה מדרשות אלו עיקר, דרשת רב אשי מדכתיב ידכה יד כהה או דרשת ר' נתן מדכתיב וקשרתם וכתבתם (ועיין בזה בארוכה בארצות החיים סק"א) ²⁴ .

והנה המחבר ס"ו הביא ב' דעות בדין הכותב ביד ימינו ועושה כל מלאכתו ביד שמאלו או איפכא: דעה א' היא דעת הרא"ש וספר התרומה והמרדכי דאזלינן בתר כל מלאכתו, ודעה הב' היא דעת ה"ר יחיאל מפריז שהובא בטור דבתר כתיבה אזלינן ולא בתר כל מלאכתו ²⁵ . ולכאורה דעה הב' לא ניתנה להיאמר אלא אליבא דר' נתן, דאילו לרב אשי דילפינן מדכתיב ידכה יד כהה כתיבה מהיכא תיתי ²⁶ .

אמנם בדברי רבנו כאן מצינו חידוש גדול, דאף שפסק להלכה כדעה הב' (כהכרעת הרמ"א), מ"מ הביא בדבריו ב' הדרשות. ומשמע דס"ל דתרווייהו איתנהו, ובמקום שאפשר להכריע ע"פ כתיבה כתיבה קודמת משום וקשרתם וכתבתם, ובמקום שא"א להכריע ע"פ כתיבה (כגון שהרגיל עצמו לכתוב בשמאלו) אזלינן בתר רוב מעשיו משום יד כהה. ונראה דמה שהכריחו לזה הוא מ"ש המג"א סק"ג דקיי"ל כמאן דדריש ידכה יד כהה ²⁷ , אף שבסק"י הסכים להכרעת הרמ"א דאזלינן בתר כתיבה (ולא רצה לפרש כמ"ש הט"ז סק"ז שדרשת וקשרתם וכתבתם באה להורות הי מיקרי יד כהה לענין זה).

ב. ונראה לבאר החילוק בין ב' דרשות הנ"ל, דהנה בצפע"נ על הרמב"ם פ"ד מהלכות תפילין ה"ג חוקר בהא דהנחת תפילין בשמאל אם הוא משום דבעינן שמאל דוקא או משום דימין פסול, ונפק"מ לגידם שנתגדמה ידו הימנית, שכיון שאין לו אלא יד אחת שוב אין כאן שמאל, אבל מ"מ גם אינה ימין, עיי"ש ²⁸ . וי"ל שחקירה זו תלויה בב' דרשות אלו, היינו שדרשת וקשרתם וכתבתם הוא דין קשירה בימין, אלא שכיון שא"א לקשור בימין על יד ימין ממילא מסתעף מזה הנחה בשמאל (כלשון הגמרא "וכיון דקשירה בימין הנחה בשמאל היא", ופרש"י "דאי הנחה על ימין שוב אינו יכול לקושרה בימין"), וא"כ אין זה דין הנחה בשמאל אלא פסול הנחה בימין (לפי שצריך לקשור בה), משא"כ דרשת יד כהה היא דין הנחה בשמאל.

והכי נמי דייק לשון רבנו (בצירוף המוסגר) בס"ט "כיון דכותב ג"כ בימין של כל אדם בה הוא צריך לקשור את התפילין של יד על היד שכנגדה", היינו שהחיוב אינו בעצם קשירת התפילין על היד שכנגדה, אלא שכיון שצריך לקשור את התפילין בה (היינו בימין), על כרחו קושרן על היד שכנגדה. ולשיטתו אזיל דס"ל דב' הדרשות תרווייהו איתנהו, אלא שדרשת וקשרתם וכתבתם קאי על היד שצריך לקשור בה, ודרשת יד כהה קאי על היד שצריך להניח עליה (היכא דא"א להכריע ע"פ דרשת וקשרתם כמבואר בס"י וכנ"ל).

ונפק"מ למי שאינו יכול לקשור בימין, דמצד דרשת וקשרתם וכתבתם שוב אין עליו חיוב הנחה בשמאל, מש"כ מצד דרשת יד כהה חייב להניח בשמאל. ועיין אנציקלופדיה תלמודית ערך אטר (ח"א ע' תע"ח ואילך) וערך הנחת תפילין (ח"ט ע' תפ"ד ואילך).

ג. וע"פ יסוד זה נראה ליישב עוד פסק מוקשה של רבנו, דהנה לקמן ריש סי' ל"ט פסק המחבר דמומר פסול לכתוב תפילין משום דכתיב וקשרתם וכתבתם כל שאינו בקשירה אינו בכתיבה, וכתב שם המג"א סק"ה וז"ל: נראה לי דמי שנקטעה ידו השמאלית אע"פ שאינו בקשירה כשר לכתוב תפילין, דגברא בר חיובא הוא אלא פומא הוא דכאיב ליה, עכ"ל. וכן פסק רבנו שם ס"א וז"ל: תפילין שכתבן עבד כנעני וכו' או שכתבן ישראל מומר וכו' פסולין, מפני שנאמר וקשרתם וכתבתם, כל שישנו בקשירה דהיינו שמוזהר עליה ומאמין בה ישנו בכתיבה וכל שאינו בקשירה אינו בכתיבה וכו'. אבל אם אינו מניחן לתיאבון וכו', ואצ"ל מי שאינו מניחן מפני שאין יכול להניחן כגון שנקטעה ידו השמאלית שכשר לכתוב, שהרי מוזהר הוא על התפילין ומאמין במצותן אלא שאינו יכול להניחן מחמת אונסו, עכ"ל.

ולכאורה הדברים צ"ע, דהא מי שיש לו חסרון בגופו המונע קיום המצוה אינו בגדר אנוס אלא לא חשיב בר חיובא כלל, כדאיתא במגילה י"ט ע"ב שחרש המדבר ואינו שומע פסול לקרות את המגילה כיון שאינו יכול להשמיע לאזנו, ולכאו' התינח הוא עצמו אינו יוצא לפי שאינו שומע אבל למה לא יוכל להוציא אחרים השומעים, וע"כ דכיון שאינו יכול להשמיע לאזנו לא חשיב בר חיובא ואינו יכול להוציא אחרים י"ח. וכן מבואר בב"י או"ח סי' תקפ"ט בשם הכלבו (ובשו"ע שם ס"ב) שחרש המדבר ואינו שומע אינו מוציא אחרים י"ח תקיעת שופר דכיון שאינו שומע לאו בר חיובא הוא, וכ"פ רבנו בסי' תקפ"ח ס"ז, ומבואר בקובץ הערות ליבמות סי' מ"ח [ועיין אנציקלופדיה תלמודית ערך אונס סי"ב (ח"א ע' ש"ס) ובהמצויין שם (הערה 163 ואילך) לשו"ת חלקת יואב ועוד]. וא"כ לכאורה ה"ה בנדו"ד, דכיון שנקטעה ידו השמאלית ואינו יכול להניח תפילין הו"ל כמי שאינו בר חיובא, והוה לן למיקרי ביה כל שאינו בקשירה אינו בכתיבה.

וכעין זה יש להקשות על מ"ש השאגת אריה סי' ל"ז, דבעי למימר דמי שאין לו זרוע פטור גם מתש"ר אע"ג דבעלמא תש"י ותש"ר אין מעכבין זה את זה, משום דכל הראוי לבילה אין בילה מעכבת בו וכל שאינו ראוי לבילה בילה מעכבת בו, ומי שאין לו זרוע חשיב אינו ראוי לבילה. וגם על זה יש להקשות כנ"ל, דהנה גדר אינו ראוי לבילה שייך רק במי שהוא בר חיובא אלא שאינו יכול לקיים החיוב, אבל מי שאינו בר חיובא לא שייך בו אינו ראוי לבילה, כמבואר ברשב"ם ב"ב פ"א ע"ב לענין ספק ביכורים דדוקא מי שאינו יכול לקרות מספק חשיב אינו ראוי לבילה ואינו מביא ביכורים משום דחזו לקרייה בעינן, אבל מי שאינו חייב בקרייה כגון גר והמביא מהחג ועד חנוכה שפיר מביא משום דמעיקרא כי מייתי שלא ע"מ לקרות מייתי להו. וא"כ ה"ה בנדו"ד, דכיון דמי שאינו זרוע לא חשיב בר חיובא כנ"ל לא שייך ביה כל שאינו ראוי לבילה וכו'.

[ועיין משנה למלך פ"ג מהל' ביכורים ה"ד שנסתפק לענין אלם אם מביא ביכורים משום דקריאה לא מעכבא או שמא אינו מביא משום כל שאינו ראוי לבילה וכו', וכתב וז"ל: ואע"ג דאיכא טובא דמביאים ואינם קורין, התם שאני דקרא פטרינהו משום דאין להם קרקע ולא חל עליהם חיוב קריאה, אבל באלם שחל עליו חיוב קריאה אלא דפומיה כאיב ליה אפשר דקריאה מעכבת, עכ"ל. וגם זה צ"ע מהמבואר לעיל שמי שיש לו חסרון בגופו המונע קיום המצוה לא חשיב בר חיובא כלל].

ולפי המבואר לעיל ניחא כ"ז, דאע"ג דבעלמא מי שיש לו חסרון בגופו המונע קיום המצוה לא חשיב בר חיובא, מ"מ תפילין שאני, דכיון שיסוד דין הנחת תפילין של יד הוא הקשירה בימין, א"כ גם מי שנקטעה ידו השמאלית שפיר חשיב ישנו בקשירה, שהרי קשירה בימין שייכא ביה, ומה שאינו יכול לקשור בפועל לפי שאין לו יד שמאל משוי לי אנוס לגבי שמאל, אבל מ"מ הוי בר חיובא כיון שעיקר יסוד הדין שייך ביה. ומש"ה נמי קרינן ביה (לסברת השאג"א הנ"ל) אינו ראוי לבילה, שהרי בר חיובא הוא לקשור בימין, אלא שאינו יכול לקיים חיובו בפועל לפי שאין לו יד שמאל לקשור עליה. ויל"ע עוד במל"מ שם ועוד.