פרק ד

פרק ד

[ הגדול היא מדת חסד כו ' להיות ברואים מאין ליש כו ' ] ע' בשרש מצות התפלה אות ל"א קל"ב: ולכאו' א"מ דממ"נ אם הי' בטל במציאות א"כ אין שם ברי' יש מאין עליו אלא אין ואפס ממש כו' שמה שנר' ליש זהו מצד ההסתר וא"כ בחי' הברי' יש מאין נמשך ממדת גבורתו דוקא שהוא מדת הצמצום להסתיר כו' וזהו היפך ממ"ש שהברי' יש מאין היא ממדת חסדו דוקא. אך הענין מובן ע"פ משל דבאמת הן ב' ענינים שהרי עולם האצי' הוא נחשב ברי' יש מאין לגבי א"ס ב"ה אע"פ שאצי' בטל במאצילו כביטול זיו השמש כו' ע"ש. אלא שאעפ"כ מה שנאצל מהות חכ' או חסד אע"פ שחכ' זו בטילה כביטול הזיו לגבי המהווה אותה מ"מ נמצא במציאות חכ' ולא שאין מציאות חכ' כלל אלא שחכ' זו היא רק התפשטות החיות מהאור הנמשך מא"ס כו' כהתפשטות הזיו כו' ובטילה כביטול הזיו אבל מ"מ זה שנתפשט מהזיו הפשוט בתכלית הפשיטות להיות תואר ותמונת מהות חכ' ה"ז ברי' יש מאין משום דא"ס ב"ה בעצמו לאו מכאמא"כ; ועד"ז יובן מאצי' לבי"ע שההתהוות הנמצא הוא ממדת גדולתו וחסדו אלא שמ"מ הי' בטל במציאות כביטול הזיו וזהו"ע נשמות דאצי' כו' וא"כ זהו שנתוסף בבי"ע שהנברא נראה יש ודבר בפ"ע כאלו אינו התפשטות החיות כו' אלא הוא דבר בפ"ע כו' הנה הסתר זה הוא מחמת מדת גבורתו ע"ש.

[ הן הן גבורותיו כו ' ] ע' בפתח אליהו הגדול בוך זה דף רמ"ח ¹⁸⁰ : מובא פ"ד מסש"ב ח"ב בענין החיות שמבחי' החסדים שבא ג"כ מהגבור' ואי"ז החיות שמגבו' דמל' שהיא ההסתלקות שבמל' ע"ש.

ע' בבי' ושבתה תקס"ב בדרך מצותיך דף קס"ט,ב מציין ללקו"א ח"ב ספ"ד.