פרק מח

פרק מח

ידיעתו ית ' מה שיודע את הארץ כו' הוא חיות כל עובי כו ' והתהוותו כו ' דלא לבד שההתהוות מידיעתו ית' בחי' סוכ"ע אלא גם החיות כו' ידיעתו כו' היינו מה שבידיעת עצמו יודע הנבראים דהיינו הידיעה שבעצמות ע' בתצא תער"ב ¹⁵³ .

זה שאמר על ענין הסובב ל' הארה ע' בתו"א ויקהל פט,ב כמו בגשמיות ענין הארה שהוא המשכת זיו השמש על איזה דבר, הנה הרי הזיו הוא רק בחי' מקיף על אותו הדבר ואינו נכנס בפנימיות נמצא שההארה היא המשכה וגילוי מההעלם שהרי כשיש ענן ואין השמש מאיר זהו העלם גמור. כשהזיו נמשך ומאיר לארץ כו' זהו גילוי ועכ"ז גילוי זה הוא בחי' מקיף שאין הזיו נכנס בתוכיות הארץ והאדם כו' וכך יובן ענין אוא"ס שהוא בחי' סוכ"ע שה"ה גילוי להחיות בחי' עולמות וקודם ברה"ע הי' שמו נכלל בבחי' לבדו במהו"ע כו' שבבריה"ע נמשך להיות גילוי שיהי' בחי' סוכ"ע אבל מ"מ הגילוי הזה הוא רק בבחי' מקיף ולכן נק' הארה כמשל הארת השמש שההארה מקפת ע"ש.

עי' באדם כי יקריב רס"ו קל"ב ¹⁵⁴ . מביא ראי' מכאן.

באדם כי יקריב. דהידיעה שהקב"ה יודע את כל הנבראים מקפת כל נברא כו' הכל בפו"מ כו' הרי ידיעה זו מאחר שהיא בבחי' א"ס אינו נק' בשם מתלבשת כו' אף שידיעה זו כוללת כו' בפו"מ כו' הרי אף שידיעה זאת היא ידיעה בפועל ומחי' את הנבראים ומהוות אותם בכח ידיעה זו מ"מ היא בבחי' א"ס ממש כו' הרי שהפועל הוא לפי מדרי' א"ס הסובב דוקא ע"ש.