פרק מד

פרק מד

נפשי אויתיך ישעי' כ"ו.

[ מ"ש בזהר ע"פ נפשי אויתיך ] בזח"ג סז,א.

נפשי איויתיך מבעל רע"מ בא דף מב,ב אבל בתר דעבד האי דיוקנא דמרכבה דאדם עילאה נחית תמן ואיתקרי בההוא דיוקנא ידו"ד בגין דישתמודען לי' במדות דילי' ע"ש.

.[ כברא דאשתדל בתר אבוי ] בקונטרס עה"ח סוף אות ט"ז מביא דהאהבה המבואר בפרק זה כברא דאשתדל היא האהבה המבואר בספ"י וי"ל דבכלל זה הוא ג"כ האה' הב' המבוארת באגה"ק סי' י"ח ד"ה מה יפית כו' וזלה"ק באגה"ק והשנית היא אהבה ותאוה שהנפש מתאוה ואוהבת וחפיצה לדבקה בה' לצרור בצרור החיים וקרבת אלקים טוב לה מאד ובו תחפוץ ורע לה מאד להתרחק ממנו ית' ח"ו כו' שזהו ג"כ מצד כי אתה אבינו וכמובן שם לקמן נר' הכוונה באגה"ק לקמן ויתבונן אין שהוא חיי החיים בכלל וחיי נשמתו בפרט וע"כ יכסוף ויתאוה להיות דבוק בו וקרוב אליו כוסף טבעי כבן הכוסף להיות תמיד אצל אביו כו' וי"ל דאהבה זו שבאגה"ק הנ"ל שייכה למ"ש בסש"ב פ"ך (כך הוא הל' שבההעתקה שלי ואולי טעות המעתיק הוא וצ"ל פ' י"ט ודוק) אלא ששם הוא בחי' רצון וכאן הוא בבחי' אהבה ע"ש.

מענין האהבה דנפשי איויתיך וכברא דאשתדל בד"ה ואשה כי תדור נדר מהצ"צ נ"ע בבוך ישן מהרי"ל ארונין דף קמ"ו ¹⁴¹ .

בענין האהבה דנפשי איויתיך וכברא דאשתדל ע' בקונטרס עבודה אעת"ר דף י"ב סע"ב וי"ג ע"א ¹⁴² ע"ש האהבה דנפשי איויתיך בה' שבאלקים בחי' סובב שבממלא והוא בחי' הרוממות שבמלכות וכברא דאשתדל הוא בעצם שם הוי' שלמע' משם אלקים שהוא מקור חיינו ואבינו האמיתי ע"ש.