פרק מב

פרק מב

[ ועתה ישראל כו ' כי אם ליראה ] ע' בלקו"ת שלח נ' ד' סוף אות ג' במוסגר ועתה ישראל כו' כי ישראל הוא בחי' לי ראש שהוא מדרי' גבוה מאד והי' מהראוי שא"א להגיע לבחי' זו כ"א אחרי עומק הביטול כו' ואעפ"כ מה כו' כ"א ליראה כו' שהיא היראה המביאה לקיום מצותיו ית' כו' שעי"ז ג"כ יוכלו להגיע להיות בחי' לי ראש.

אטו יראה מלתא זוטרתי בגמ' ברכות ל"ג.

[ ומשרע"ה הוא כללות כולם ונקרא רעיא מהימנא ] ע' במים רבים הגדול אות קצ"ג דף קכט,ב ¹³¹ מרע"ה הי' רעיא מהימנא שהאמין לו הקב"ה להנהיג את צאנו המה צאן אדם וימשיך בהם בחי' הדעת. עוד שם: שע"ז אומרו דע עי"ז בא להיות עבדהו כו' רק לע"ל נאמר ולא ילמדו כי כולם ידעו כו' אבל עכשיו כו'. ויש עוד פירוש ברעיא מהימנא שמפרנס את האמונה ע' בתו"א משפטים דף עז,ב ע' בוידעת רצ"ג.

שלא תכבד עלי' העבודה בקונט' העבודה כב,ב שלא תכבד כו' כאשר יקרה לעתים קרובים שתכבד עליו ענין ההתבוננות ומתרשל בזה ואין לו שום חיות בתפלה כו'

ויש נפש שפלה בטבעה ע' בלקו"ת דרושי ר"ה סב,א. הל' בלקו"ת והנה שמצד עצמיות הנפש אפ"ה היא ממדרי' התחתונה מאד הרי היא מ"מ נפש אלקית והיתה בטלה באוא"ס ב"ה ממש כנר בפני האבוקה, אמנם מצד התלבשותה בנה"ב הנה הנפש אשר היא ממדרי' התחתונה ה"ה מלובשת מאד ומושרשת בטבע הנה"ב ומשוך אחרי צרכי גופו וקשה לה להפריד ממנו ע"ש.

[ ולא תוכל למצוא במחשבתה האלהות כ"א בקושי ובחזקה ] הל' בספר חסידים ¹³² וע"כ יש לזהר שלא להרבות בדב"ט פן ישכח את הצור אשר הוא תמיד לנגד עיניו כפקח אשר לפני העור הוא (ר"ל הצור) בהוויתו ובכחו ובכ"מ והעור הוא העור שאינו רואה רק במחשבתו של הבאי ואינו זוכר את הצור ומתרחק מעמוד של אמת ומהיות ירא מפניו כי אינו מצוי בלבו מחמת קושיות הלב שהוא עז וקשה ורחוק מאלקים ואינו מוצא במחשבתו רק דברי הבאי ולפיכך אינו מוצא במחשבתו האלקים רק בקושי ובחזקה כמו שלא יוכל העור להבין ולהאמין האדם אשר לפניו אם לא ימשמש בו אם ישמע קולו כך לא יוכל האיש ללמוד ולקשור בלבו תמיד האלקים אם לא ע"פ עזיבת העון כי העוונות מבדילות ומשכחות היראה ומשנים את הפנים וכה"א כי עוונותיכם היו מבדילים ביניכם וגו'.

[ נפש האדם כו ' מתפעלת ממאורעי הגוף ] ע' בויולך רס"ו דף קי"א סע"א ¹³³ הנשמה שמחי' את הגוף מתפעלת ומקבלת שינוים ממקרי הגוף לפי שמלובשת ממש בתוך הגוף והיינו הכחות של הנפש כמו כח השכל והמדות (שנק' לפעמים עצמות הנפש לגבי מחדו"מ) שהם נתפסים ומתלבשים ממש באברי הגוף ומקבלים שינוים ע"י באופן ההעלם והגילוי שבהם וכמו בהחילוק בין קטנות לגדלות שהחילוק הוא באברים ועי"ז נעשה שינוי בהכחות כו' וגם עצם הנפש הגם שאינה מלובשת ממש בגוף ואין בה שינוים דקטנות וגדלות מ"מ ה"ה נתפסת ג"כ בגוף ומוגדרת בו ע"ש שהרי בעת שמחי' הגוף הזה אינה יכולה להחיות גוף אחר ע"ש.

[ ועוד זאת יזכור ] בקונטרס [העבודה] אעת"ר דף ט,ב ¹³⁴ דיוק הל' ועוד זאת יזכור שהו"ע שצ"ל תמיד בזכרון האדם ע"י כל מה שרואה בעיניו כו' והזכרון תמיד שמיחד מלכותו עלינו, קב"ע; רואה ומביט; יראת אלקים. שם ע"א שכדי שתבוא צריך לגלותה היינו היר"ע עוד שם מבאר היר"ת ג"כ בבחי' עצמות אוא"ס יראת חטא עיקרה לסו"מ; יר"א גם בועשה טוב ע"ש י"א: צ"ע עוה"פ.