פרק מא

פרק מא

ראשית העבודה ועיקרה ושרשה ע' בקונטרס העבודה אעת"ר ט,ב ¹²⁵ יראה זו היא התחלת העבודה ויסודה וכמ"ש בסש"ב פמ"א שהיא ראשית כו' ע"ש.

המאמר בשבילי נבה"ע בסנהדרין לז,א ופרש"י חשוב אני כעולם מלא.

ולעבדו ולעשות רצונו בכל מיני עבודת עבד (לא ע"פ טו"ד בבחי' אה' כ"א בבחי' ביטול לו ולרצונו ית') ע' וביום שמחתכם רנ"ו מז,א ¹²⁶ כוונה הב' שיכון ברצה"ע המלובש בתו"מ היינו בחי' אור הפרטי מבחי' רצה"ע שמאיר בהע"ס ע"ש.

הל' בזוהר פ' בהר ק"ח. מאי עול מלכות שמים אלא כהאי תורא דיהבין עלי' עול בקדמייתא בגין לאפקא מיני' טב לעלמא ואי לא קביל עלי' ההוא עול לא עביד מידי ה"נ כו'. ולבתר דיפליח בי' בכל מה דאצטריך ואי לא קביל עלי' בקדמייתא לא ייכול למפלח כו' ואי האי כו'.

אל יוציא אדם עצמו מהכלל ע' בקונטרס עץ חיים אות ז'.

ע' במים רבים הגדול אות קצ"ב דף קכט,א ¹²⁷ כי היראה והעבודה נחשבות לשתי מצוות במנין תרי"ג ואינן מעכב ות זו את זו רק שאי"ז עבודה שלימה כי לקיים מ"ש ועבדהו בלב שלם זהו ע"י היראה דוקא ועכ"ז גם בלא יראה נק' עבודה גמורה ע"ש.

יחוד קוב"ה ושכינתי' וגו' ויחוד זה הוא רצונו האמית י בהג"ה: וגם עי"ז יתמתקו ג"כ הגבורות בחסדים ממילא כו ' שתרי"ג מצות התורה נמשכים מ ח יוורתא דא"א כו ' . רס"ו לא,א ¹²⁸ רצונו האמיתי ובהג"ה המתקת הגבורות בחסדים דע"י שז"ע תליסר חיוורתי דא"א. גבורה דעתיק הוא שנמשך בחי' מקו"ח להחיות בבחי' צמצום (לא בחי' עצמות האור כ"א הארה ע"י הצמצום כו') ושיהי' בחי' הסתלקות מיד למקורו וזהו"ע שהרצון בבחי' מטולמ"ט כו', אמנם החסדים דעת"י הוא כו' להיות נמשך כמים כו' שלא נשתנה מהותם בירידתם כו' וגם טבעם להיות נמשך מגובה כו' ובזה נמשך בחי' העצמות ממש שלא ע"י צמצום כלל ולכן עי"ז מתמתקים הגבורות בעת"י היינו שמתבטל הצמצום ומאיר בחי' העצמות ע"ש, ועוד מהל' ממילא באנכי עטר"ת בסופו ¹²⁹ .

[ אבל יחוד נפשו והתכללותה ] בתר"ס שבועות הבייגין שקודם האחרון ¹³⁰ , עיקר אה' הטבעית היא בבחי' התכללות ודביקות באלקות מלמטלמ"ע כמ"ש הסש"ב אבל יחוד נפשו והתכללותה כו' בזה חפץ כו' מאהבה הטבעית כו' לדבקה כו' ולהיות שהצמאון הוא בבחי' עצמות לכן לא ירווה צמאונו בהמצוות דמ"מ הוא בחי' המשכת שערות בלבד רק ע"י ביטול כל עצמותו שאינו חפץ לעצמו כלל כ"א חפץ במה שהוא רצה"ע ולכן יחפוץ בההמשכה (עם שהוא רק בבחי' שערות אבל כך הוא רצונו).

ע' בד"ה תחת אשר לא עבדת תבוא מג,ב אבל שמחה של מצוה כו' מה שעי"ז מרווה נפשו הצמאה כו' ע"ז מצווה כל אדם וע' בסש"ב ספמ"א גבי אבל יחוד נפשו והתכללותה ע"ש. ויש לתווך זה עם הרשום קודם משבועות תר"ס ודוק.