פרק לט

פרק לט

[בהג"ה מלאכים שעבודתם בדו"ר שכליים כמ"ש בר"מ ] ואיהו רכיב בארבע חיון דמלאכים ואיהו רכיב בארבע יסודין דמנהון אתבריאו ארבע חיון טבעיים ואיהו הוא דמקרב מיא באשא ורוחא בעפרא הה"ד (איוב כ"ה) עושה שלום במרומיו ואוף הכי הוא מקרב מכאל דאיהו מים שכליים עם גבריאל דהוא אש שכלי ואיהו מקרב אוריאל דאיהו אויר דהיינו רוח שכלי עם רפאל דאיהו אפר דהיינו עפר שכלית ע"ש בפ' פנחס דף רכ"ה.

(א"ה צריכים להבין מה שמבואר בכ"מ דהמלאכים הם מב' יסודות דרוח ואש ולא ממים ועפר אם לא שנאמר דזהו בהגוף שלהם דהוא רק מב' יסודות, אבל בהנפש יש ד' יסודות ולא שכולם בכאו"א רק מלאך זה מיסוד האש וזה ממים ודוק וצ"ע רב לקצרי השכל כמותי).

ולכן זאת היא עבודת המלאכים כו ' לעמוד ביראה כו ' מחנה גבריא ל שמהשמאל ועבודת מחנה מי כ אל היא האהבה כו ' מה שמזכיר תחלה המלאכים העומדים ביראה ולא באהבה ע' דברים רס"ו רכג,א ¹¹⁸ .וכולם מקבלים עליהם עומ"ש כו' ואימתך עליהם דאפילו מלאכים שעבודתם באהבה מיכאל כו' כללות עבודתם הוא מצד היראה דוקא וכידוע דהעיקר דמלאכים הוא הקבע"מ (וי"ל ע"ד מי איכא חברותא כלפי שמיא כו' ושייך רק בנש"י ענין התקשרות הזה להיותם בנים בעצם ע"ש).

ע' בע"ח שער מ"ה שער י' פ"א דאימא מקננא בג' ספירן עלאין דברים בתיקון ו' דף כ"ג ע"א בדפוס בראדי הל' דאימא עילעה מקננא בכרסיא בתלת ספירן ע"ש.

[ נשמות ממש שהן בחי' מוחין דגדלות א"ס ב"ה ] התוכן מקונטרס [העבודה] אעת"ר ¹¹⁹ האהבה דכך יאתה בחי' נפש והוא מדרי' גבוה יותר במדרי' הנפש שהוא כמו בחי' רוח (דנפש היא רק בחי' הודאה לבד והאהבה בהתגלות הלב שבא מהשגה דחיצונית המוחין כמו"ש בלבושי השגה הוא בחי' רוח אמנם נשמה היא בחי' המוחין והיא ההשגה כו' בבחי' פנימיות המוחין בבחי' ההפשטה מלבושי ההשגה כ"א בעצם הענין האלקי כמו"ש (וזהו דיוק הל' בסש"ב נשמות ממש שהן בחי' מוחין דגדלות א"ס ב"ה ע"ש) ומבאר הל' רעותא דליבא המובא בסש"ב הוא מה שהלב חפץ ממילא ולא האהבה העשוי' בלב ע"י התבוננות בבחי' חיצוניות המוחין ע"ש.

[ עול ו ת לשם כו ' דרך העמוד שמג"ע התחתון לג"ע העליון כו '] בהמשך רס"ו דף ש"מ ¹²⁰ . במוסגר מציין לסש"ב פל"ט בענין העליות דג"ע, עדיין טרם עיינתי בזה.

והוא זיו תורתן ועבודתן ממש ע' בלקו"ת במדבר ב,ב.

[ שעולם האצילות כו ' בבחי ' מרכבה כו ' ] מה שבאצילות הביטול בבחי' מרכבה ע' בד"ה אי"ע לך רנ"ב בוך שלי דף ע"ט ¹²¹ . וזהו כמו"ש בסש"ב פ' ל"ט ההפרש בין עולם הבריאה לעולם האצילות דבבריאה מאיר בחי' חב"ד ועיקר הוא בחי' אימא עילאה כו' והוא בחי' השגה והבנה ומבואר במ"א דלכן בעולם הבריאה מושג האין האלקי מפני שמאיר שם בחי' בינה והיינו שהעבודה שם בבחי' דו"ר שכליים שמצד השגה ומ"מ הוא בחי' ביטול היש עדיין אמנם עולם האצילות הוא למע' מהשגה ושם הביטול הוא בבחי' מרכבה שהוא ביטול במציאות ממש שאינו בבחי' יש כלל דאין שום מציאות דבר אחר זולתו ית' כלל, ולעיל מיני' בעולם האצילות הוא שנרגש בהם איך שעומדים במקורם וממילא אינם תופסים מקום לעצמם כלל ובטלים במציאות ממש (והוא כענין ביטול הב' שהנברא עומד בתוך מקורו כו').

ותהי' יראתם אותי מצות אנשים מלומדה ע' בחינוך משעה"ת ח"ב בדף נ"ד ¹²² . מאות מ"ה לאות מ"ח כמו מצות אנשים מלומדה שלא יוכל לעזוב דרך אבותיו ומצ"ע אין לו רצון פנימי ע"ש.

ע' עוד מענין מצות אנשים מלומדה בשעהת"פ מדרך החיים אות ע"ה, דף קל"ג:

[ כשעושה סתם לא לשמה ולא שלא לשמה ] בענין המדרי' בלימוד התורה עוסק בתורה לשמה ושלא לשמה סתם ע' באריכות בשעהת"פ מדרך החיים אות ע"ד, דף קלא,ב ולהלאה אולי יש לזה שייכות לסש"ב טרם עיינתי.