פרק לז

פרק לז

לא הוכשר למלאכת שמים אלא כו ' ומותרים בפיך שבת כח,ב תפילין בהדיא כתיב בה למען כו' מן המותר כו' ובדף קח,א מניין שאין כותבין כו' דכתיב למען כו' מן המותר בפיך כו'. ולפי"ז הייתי אומר דזהו רק בפרשיות שהן פרשיות מן התורה וכתיב למען כו' תורת ה' בפיך ולכך אומרים בגמרא בהדיא כתיב בי'. וזהו שאומר כאן וכן אתרוג כו' ללמדנו שכל המצות כן.

כי גם שיהי' צדיק גמור עובד ה' ביראה ואהב"ר בתענוגים עי' בגדולים מעשה צדיקים הנדפס ¹¹⁵ ראשית כל הדרכים בחזקת סכנה (וזהו כי גם) ובהיותו למטה מלובש בגוף הוא עובד ה' ביראה ואה"ר בתענוגים (שהו"ע התגלות כחות עצמיים) כאחד (דזהו לפי שהם כחות העצמיים) ומ"מ לא יגיע למעלת דביקותו, וטעם הדבר אינו מפני זה שהנשמה משתנה בירידתה ע"ש אלא כנודע לכל משכיל שהגוף אינו יכול לסבול.

[ וכמ"ש בע"ח שער כו כי הנשמה עצמה אינה צריכה תיקון כלל ] הל' מע"ח נר' שהכוונה לשער כ"ו סוף פ' א' וזלה"ק בסיום האמור קודם ולכן נק' צלם כי הוא דבר ממוצע בין הצורה והחומר ודומה לשניהם והוא צלם ודיוקן לשניהם, ואמנם ידעת ג"כ כי כל המצות אינן אלא לצרף ולברר הצלם והחומר אך הצורה א"צ תיקון כלל ולא הוצרכה להתלבש בצלם וחומר רק להמשיך בהם אור לתקנם והבן זה מאד כי זה טעם ירידת הנשמה בעוה"ז לתקן ולברר דוגמת גלות השכינה לברר הניצוצין שנפלו כנודע ע"ש.

מא' רב ששת חדאי נפש א י פסחים סח,ב.

עי' בפי' לך קראי בד"ה ויקחו לי תרומה מהצ"צ נ"ע דף ר"ז. דהנה התלבשות אוא"ס היא בבחי' החכ' שבתורה כו' וע"כ בעסקו בתורה תכלל נפשו ממש באוא"ס שבחכ' כו' וזהו"ע למסו"נ באחד כו' (ועד"ז הי' הלימוד תנאים והאמוראים כמ"ש ר"ש לך קראי ע"ש).