פרק לב

פרק לב

[ וז"ש הלל הזקן על קיום מצוה זו זהו כל התורה כולה ואידך פירושא הוא כו ' ] מד"מ ¹⁰⁰ דף כ"ח,א הגמרא משבת לא,א שוב מעשה בנכרי אחד כו' גיירני ע"מ שתלמדני כל התורה כולה כשאני עומד על רגל אחת כו' בא לפני הלל גיירי' אמר לי' דעלך סני לחברך לא תעביד זו היא כל התורה כולה ואידך פירושא הוא זיל גמור ופרש"י דעלך סני כו' רעך ורע אביך אל תעזוב (משלי כ"ז) זה הקב"ה אל תעבור על דבריו שהרי עליך שנאוי שיעבור חבריך על דבריך, ל"א חברך ממש כגון גזילה גניבה כו' ורוב המצוות ע"ש.

[ ולכן נקראו כל ישראל אחים ממש מצד שורש נפשם בה' אחד רק שהגופים מחולקים ] בד"מ ¹⁰¹ יסוד כל התורה, גם נודע שנכון לומר קודם התפלה הרני מקבל כו' מ"ע של ואהבת לרעך כמוך (הרי הן לתורה והן לתפלה) מביא הטע"מ; ומבאר דאדה"ר הי' כללות כל הנשמות כולם שבישראל שהי' כולל כולם מהם נתלים בראשו כו' ועש"ז נקרא אדם אדמה לעליון כי הוא בחי' כללית ונמשך מבחי' אדם דלעילא שכולל י"ס בבחי' פרצוף. אדם דלעילא מ"ה דתיקון שהיו הז"ס כלולים זמ"ז חסד מגבורה כו' משאי"כ בתוהו. וההתכללות הזאת הוא ע"י המשכת שם מ"ה כו' שהוא בחי' א"ס הכולל כל ההשתלשלות כו' ולכן הוא הגורם ג"כ ענין ההתכללות אחרי יציאתם אל הגילוי כאו"א בפ"ע ועד"ז יובן ג"כ בנש"י שהם קומה שלמה ביחד דהיינו נשמת אדה"ר שהיא כללותם והגם שיש בה בחי' קוים מיוחדים ה"ה כלולים זמ"ז וכמו עד"מ בגוף אחד שהגם שהוא בהתחלקות ציור אברים ראש ורגלים כו' מ"מ כ"א כלול מזולתו שביד יש חיות מעין הרגל ע"י הוורידים שנמשכו בו וכן בשאר כו' שמרפאים אבר א' ע"י הקזה בחברו מצד עירוב הדמים כו' וההתכללות הזאת באברי הגוף ובחיות הנפש שבהם הוא מחמת כללות החיות שכולל כולם, שהוא המאיר במוח שבראש שממנו נתפרדו כ"א לעצמו והוא כולל כלם ד"מ היולי ולכן המוח הוא המרגיש כל כאבי הרמ"ח אברים ע"ש עד"ז הוא ההתכללות ברמ"ח אברי נפה"א הראשון זמ"ז מחמת מקור חיי נפשו שהוא מבחי' חכ"ע דאדה"ע בחי' א"ס ב"ה ששורה ומתייחד בחכמתו כו' אמנם לאחר שנתחלקה נשמת אדה"ר לשרשים רבים וכ"א נחלק לענפים כו' וכו' בגופות מיוחדות ה"ז כמשל האברים שנפרדים זמ"ז ולא יכאב היד ממכה שברגל כו' אמנם הפירוד הזה הוא רק מצד הגוף אבל הנפש לא נפרדה באמת וכולם מתאימות וכמשל היד שיש בה מורידי הרגל כו' ולכן א' האריז"ל כל פרטי הוידוים שחטא א' מישראל שה"ה כאב אותו אבר שבו מושרשת נפש אותו הישראל ומגיע הכאב גם לאבר העליון שמושרש נפש האריז"ל ובפרט מצד מקור נשמותינו מוח האב וחכמתו ית' הכולל את כולם ומרגיש כאב כל הרמ"ח אברים ע"ש ולכן נצטוינו ג"כ לאהוב כו' שהרי כל אדם כלול מכל נשמות ישראל א"כ יש בו מזולתו ויאהב זולתו כמוהו, וזהו שצריך לקבל עליו מצוה זו קודם התפלה כדי שיוכל למס"נ באחד שתעלה לפני ה' בבחי' מ"ן בקר"ש וא"א להיות עלי' זו אא"כ תהי' שלימה ובריאה דהיינו שתהא כלולה מכל הנשמות כו' כמו האבר בבריאותו הוא כשבריאים הורידים שבו הכלולים מכל האברים שאז תעלה לרצון לפני ה' בחכמתו ית' שהיא הכוללת כל הנשמות כולן כאחד ממש, ולפי שהנשמה יש בה בהתכללות ג"כ מכולן יכולה היא לעלות באור הכללי שהוא מקורן ושרשן. והתכללות זאת הוא כשהאדם מראה כן בעצמו ובגופו כו' משא"כ כששונא לאחד מישראל בלבו ה"ה מפריד מנפשו אותו חלק של זולתו הכלול בו כו' ונעשה בעל מום ואינו יכול לעלות לרצון לפני ה' ע"ש עוד זאת למה ביאר המצוה בהשלילה מה דעלך סני כו' היינו כמו שאין אדם רואה חוב לעצמו הכוונה שאין החוב תופס מקום אצלו כלל להתפעל כו' מפני האהבה הגדולה שאוהב את עצמו תכסה האהבה על כל פשעיו כו' שלא יומשך מן הידיעה לידי התפעלות במדות וכאשר יראה זולתו על החוב שלו ויבין אותו ירגז מאד, על שידיעת חברו את פחיתותו הוא בבחי' יש והתפעלות, וזהו מה דסני לך גילוי זה לחברך לא תעביד, ולכן זהו כל התורה כולה (הפירוש דזה נוגע להפרט דתורה כולה) דגורם למעלה ענין נפלא שהוא יסוד ותכלית כל התורה והו"ע יחוד קוב"ה ושכינתי' מקור נש"י יעקב כללות כל הנשמות מעין שופרי' דאדה"ע וכשמתכללים נש"י והיו לאחדים עי"ז נעשה אחד באחד שה' ית' מתייחד עם הישראל והיו לאחדים ואין האדם דלעילא רואה חוב לעצמו ואז הוא עובר על כל פשע של הישראל כמאן דמסתחי בימא רבא כו' וזהו ברכנו אבינו כולנו כאחד ע"ש.

הל' מנח תער"ב קמ"ז ¹⁰² . ובאמת הנשמות כולן שוין הן וכמ"ש בסש"ב בשגם שכולן מתאימות ואב אחד לכולנה והגם שכתוב שם מצד שורש נפשם בה' אחד מ"מ אא"ל שזהו רק מה שבשרשן הן בהשואה שהרי גם כל ההשתלשלות הם בהשואה בשרשם וצ"ל דבנשמות גם בהמשכתם מתאימות הם בעצם וזהו ששולל שם רק הגופים והיינו דמצד שורש נפשם כו' גם בהמשכתם מתאימות ע"ש כו'.

ומ"ש בגמרא שמי שרואה בחבירו שחטא מצוה לשנאותו וגם לומר לרבו עי' בפסחים קיג,ב א"ר שמואל ב"ר יצחק א' רב מותר לשנאותו כו' רב נחמן ב"ר יצחק א' מצוה כו'. אי ידע דמהימן לרבי' כבי תרי לימא לי' כו' ע"ש.

[ בגמרא ריש פט"ז דשבת ] בשבת קט"ז. בענין ספרי הצדוקים א"ר טרפון כו' שאם יבואו לידי שאני שורף אותם ואת האזכרות כו', שהללו מכירין וכופרין (הצדוקין) והללו (עע"א) אין מכירין כו' ועליהם א' דוד (תלים קל"ט) תכלית שנאה כו'.