פרק יט

פרק יט

נר ה' נשמת אדם כו' משלי כ' כז.

[ הנר שמתנענע תמיד למעלה בטבעו ] בשמ"ע אעת"ר עד,ב. מאעת"ר אין הבנה לפרק זה רק מכאן לשם. מעת"ר טז,ב ⁷² דמה שאור הנר טבעו לעלות היינו בהאור שלמע' מהפתילה הנק' נהורא חיורא, כי האש השורף את הפתילה ה"ה נח בהפתילה.

כאור הנר כו ' כך נשמת האדם עי' בנ"ח רס"ו עה,א ⁷³ בראשו דמוסגר והיא בחי' חכ' שבנפש שהוא להיות בהבדלה ומש"ש וכן בחי' רוח ונפש י"ל דזהו מצד בחי' החכ' שטבעה כך ואפשר דהסש"ב הוא ע"פ מ"ש בע"ח דמדבר הוא בחי' אש ע"ש.

מהנחת קדושים ⁷⁴ דיוק הל' ממהותה ועצמותה הראשון , דבאמת ה"ה מגיע לאמיתת המציאות דהרי נכלל בשרשו ומקורו, רק שמתבטל ממהותה כו' הראשון ע"ש.

[ והוא בחי' חכמה שבנפש ] מענין החכ' בר"ד תער"ג ש"ת ⁷⁵

עי' בבסוכות עת"ר טז,ב ⁷⁶ מבאר בענין ההתקשרות עצמית. וכאשר תתגלה בחי' ומדרי' זו ה"ה נמשך ממילא לאוא"ס ב"ה בלי שום מורגש ובלי שום מבוקש כלל כ"א מה שעצם הנפש נמשך (ציט זיך) ממילא לבחי' עצמות אוא"ס ב"ה כו' והוא בחי' אה"ר שבנה"א הכלולה בחכ' שבנפשו (בדאפ"ל האש חי הוא על האש השורף את הפתילה ואש מדבר הוא הנהורא חיורא שהוא בטבע העלי' והסתלקות).

[ הקליפות בטלים ומבוטלים כו ' הרים כדונג נמסו ] [בלקו"ת במדבר] בביאור בשעה שהקדימו טו,א: בבחי' שמים יש זלעו"ז מדות דרעות דקליפה נגד מדות דקדושה משא"כ לגבי א"ס ב"ה עצמו גם חושך לא יחשיך ממך כו' הרים כדונג נמסו כו' (ועי' בסש"ב ס"פ י"ט).