פרק יג

פרק יג

[ זו"ז שופטן פי' יצר טוב ויצר הרע ] הדעת שבציור קומה דיצ"ט הוא הרגשת הטוב באלקות הגם שזהו הרגשת עצם הטוב כו' לא רק מה שלו טוב כו' מ"מ מאחר שהוא רק הרגשת הטוב לכן יש בזה אחיזה להדעת דנה"ב שאחר התפלה יכול לבחור כו' (ויש הפרש אם המדות בבחי' ביטול היינו שנרגש אצלו האלקות יותר מהטוב שלו כו' לא ישתנה כ"כ, אבל כאשר המדות במורגש הגם שחיותן הוא הדעת מ"מ יש אחיזה כו' וזהו בבינונים זה וזה שופטן היינו היצה"ט ויצה"ר להיות דשניהם מבחי' עה"ד טו"ר לכן יש אחיזה ליצה"ר בהטוב דיצה"ט ויכול להיות שינוים ע"ש, דלפעמים זה מתגבר ולפעמים כו' ⁵⁸ . ואולי יש לעיין מזה בע"ח שער מ"ט פ"ג ע"ש.

עי' בתרומה עת"ר ⁵⁹ ובזה יובן דיוק הלשון "יצ"ט ויצ"ר" דזה שייך רק במדרי' דיצ"ט לא במדרי' הנה"א שלמע' מיצה"ט ודוק.

[ העומד לימין אביון ] אביון הוא הנה"א כמ"ש בעת"ר דף ס"ו סע"א ⁶⁰ .

[ ולכן נקרא כרשע ] בלקו"ת בחקותי ⁶¹ התוכן: הרע הוא מהאדם עצמו. הטוב נותנים מלמע'. ואפ"ל שזהו פי' כרשע.

הפ' שפת אמת תכון לעד משלי י"ב י"ט.

בענין מדת האמת יש לעיין בשער התפלה משער התשובה חלק ראשון המתחיל כתיב אם יהי' נדחך באות ד' ה' ⁶² . וז"ל הק': כל איש אמיתי שתחלתו באמת סופו מתקיים באמת שבתחלתו כו' אשרי ילדותנו שלא ביישה זקנותנו, כח התחלה בסוף, אשרי זקנותנו כו' האמת שבסוף שמאמת את ההתחלה.

עד"מ מבריח ועמוד התיכון שמבריח בכותל ומקיים לקצה העליון וקצה התחתון בשוה ממש דהיינו שכ"א נותן כח לזולתו קצה התחתון יחזק לקצה העליון וקצה העליון לתחתון מבלי שימצא ראש וסוף כו' והיינו מצד שרשו של האמת בבחי' העצמו' דוקא שראשו וסופו א' להיותו למע' מבחי' ראש וסוף למע' עד אין קץ כו' כמו שבתחלתו לא יופסק דאין שיעור למע' כך בסופו אין לו שיעור למטה.

ולמטה באדם התחתון היינו בחי' העצמות שלו דוקא שכל בחי' עצמות אין בו שינוי והפסק לא בתחלתו ולא בסופו ולא יוסיף ולא יגרע תחלתו מסופו וסופו מתחלתו כו' כהתפשטות שכל ומדות בקטנותו וזקנותו שמשתנים לעילוי או לגרעון כזקן שקנה חכמה או להיפוך כזקני ע"ה וכן במדות לעילוי כו' דזקן שכולו רחמים פשוטים או להיפוך שכולו דין וקטנות כו' כזקני ע"ה אבל בחי' עצמיות (נאטור) כמו שנולד בטבע עצמותו כך הוא ממש בזקנותו.

והנה בחי' מדת האמת אין לו קץ ושיעור למע' וממילא אין לו שעור למטה ולכן אמרו גם במשה שלא הי' יכול להכיל מדת האמת כו' ויקוד כו' מדת אמת ראה כו' שלא יכול לעמוד בה. כי תכלית מדרי' אמיתת האמת אין לו שיעור למע' מע' גם שמים לא זכו. גם משה לא עמד בה כאשר כו' והסתכל לתכלית מדת האמת נתבטל ממציאותו כי כמו שקר בעיניו חשב בנפשו לגבי אמיתתו של מדת האמת כו' כל כשרון לבב כו' בעולם השפל הזה כשקר ממש יחשב בעולם העליון ממנו שנק' עולם האמת ולפ"ע זה גם העולם העליון לגבי שלמע' הימנו וכן עד רום המעלות הרי לו שיעור למע' מע' מצד כח תחלתו בעצמות ממש שאין לו שיעור למע' מע' וממילא אין לו שיעור למטה כו' שמתקיים גם בסוף כל סופין עד אין שיעור למטה שזהו עיקר האמת שאינו משתנה גם בסוף הכל וכ"ז מטעם דאמת הוא בקו האמצעי דיעקב והיינו נחלה בלי מצרים כלל למע' ולמטה וזהו קרוב ה' כו' באמת דאע"פ שאין לו שיעור למע' ואינו נתפס בשום בחי' אמת עד תכלית אמיתתה כמו שבעצמותו שאין לו שיעור למע' מ"מ בשפת אמת שתכון לעד שזהו קיום כח האמת בסוף מעשה דוקא בזה הוא נמשך כל בחי' אמיתת עצמותו כו' מפני שנעוץ סופן בתחלתן כו' מה שתורת אמת צוה לנו משה הוא בבחי' כחה של אמת כמו"ש בסוף מעשה דוקא כו'.