פרק יב

פרק יב

הל' בלקו"ת מסעי דף צ. יוכל להיות לפעמים שגם בבינונים תהי' האה' עם השמחה והתענוג בהוי' לפ"ע אך אינה בשלימות וע' בסש"ב פי"ג בעיתים מזומנים כו' וספי"ד להתענג ולשמוח כו'. וע' בד"ה זכור ⁵⁴ דף פד,ד דגם שיעורר את האה' בלבו עד שתחפץ באמת להתפשט מלבושי נוגה כו' עכ"ז עדיין לא נתפשטה מלבושי נוגה לגמרי למאוס ברע רק שע"י ההתבוננות השכל מכריח ומחייב את הנפש לצאת מנרתיקה עד שלבושי נוגה הם אצלו בעת ההיא בבחי' שינה ונק' בכל לבבך בשני יצרך ביצ"ט באה' הטבעית שבשרש נפשו וביצה"ר לאתכפיא סט"א ע"ש.

ג' עבירות אין אדם ניצול מהם בכל יום הרהור עבירה ולה"ר ועיון תפלה בתוס' חולין לז ב מביא מפ' גט פשוט ב"ב קסד ב.

המוח שליט על הלב ע' בד"ה וישא אהרון את ידיו תרצ"ד קונטרס כו ⁵⁵ : דכל מדותיו הם רק כמו שהם ע"פ השכל דבזה כו' יש ב' ענינים הא' דכל פעולה ופעולה שפועל ועושה בכל ענין שהוא הן בדבר שנוגע לעצמו או לחברו והן בענינים דמילי דשמיא והן בעניני' דמילי דעלמא הכל הוא ע"פ חיוב השכל והוראתו, דאי"ז כמו בבע"ח שמתנהג בטבע מדת תולדתו כו' דהנשר הוא רחמני כו' כ"א ע"פ הוראת השכל בכל הנהגה איך להתנהג. והב' שהשכל מעורר את המדה ומולידה. דבענין הא' דהפעולות הנעשים יהיו ע"פ כו' הוראת השכל והב' מה שהשכל מעורר מדה גם בדבר שלא הי' בלבו תחלה כלל לעשות הדבר ההוא, וב' ענינים אלו הם נכללים בהאי דאמר רבינו נ"ע כי המוח שליט על הלב.

[ המוח שליט על הלב כמ"ש בר"מ פינחס ] מה שמציין בענין מוח שליט על הלב בתולדתו לרע"מ פנחס, ובדרוש וכל העם רואים רנ"ה ⁵⁶ וענין השליטה לשכך המדות שבלב, אולי הכוונה לרע"מ דף רל"ה ורוחין דאוירא נתתין בי' בליבא לקדרא חמימותא דלא ליקוד גופא ובמ"ב שם וחסד לימינא מים דכנפי ריאה ותמן חכ' מוחא כו' ונוזלים מן לבנון דאיהו לבונא דמוחא נוזלי' אל קנה דריאה ע"ש (וא"כ ה"ז בטבע היצירה ובעיקר ממוח החכ')

[ ברצונו שבמוחו ] אבל מה שמזכיר רצונו שבמוחו לפי שמבאר כאן בענין השליטה שבהרצון להתאפק ולמשול ע' בשעה שהקדימו תער"ב קב,ב ⁵⁷ .

ובפרט לצד הקדושה כו ' שנדחה מאליו וממילא (וי"ל דזהו היתרון לצד הקדושה מה שנדחה ממילא הפי' בנקל יותר ודוק).

הרהורי עבירה הקשים מעבירה , ע' בשער החנוכה אות י"א: וזהו אמיתית הטעם שא' על הרהורי עבירה שקשים מעבירה דעבירה עצמה תטהר ותזדכך מטומאתה בגיהנום אבל הרהורי עביר' שהוא מקיף לנפש לא תטהר ע' לעיל מזה לפי דשורש גוף האותיות הן עצמות הנפש ממש שלמע' גם מן הרצון ע"ש בתחלת אות י ה,ב (וכלו' הצירוף מחכ' כמ"ש מצרף לחכמה אבל גוף האותיות למע' מחכ' ע"ש).

כמ"ש בזהר ללמוד מיוסף עם אחיו הוא במקץ דף ר"א סע"א אפילו למאן דאשלימו לי' בישין לא אית לי' לאשלמא בישא כו' אלא קוה לד' כו' אוקמוה ביוסף זכאה דלא בעא לאשלמא בישא לאחוי כו' ת"ח יוסף לא די לי' דאיהו לא שלים בישא לאחוי אלא דעבד עמהון טיבו וקשוט וכך ארחיהון דזכאי תדיר ע"ש ר' אבא הוה יתיב וגו' סיפור הענין לאחד שנתרחש לו שני ניסים שניצול מנחש ומנפילת ביקוע של הר ע"ש והוא לפי שהי' מטיב למי שהרע לו ע"ש.