פרק ח

פרק ח

אף מי שאכל מאכל איסור בלא הודע דיוק הל' בל' הודע שהוא קל משוגג ע' במשנה א' דכריתות דעל שוגג חטאת בחייבי כריתות ועל לא הודע אשם תלוי דפי' לא הודע כגון שני זיתים ע"ש.

בענין מ"ש כאן ולכן צריך הגוף לחיבוט הקבר לנקותו ולטהרו מטומאתו שקיבל בהנאת עוה"ז ותענוגיו מטומאת ק"נ כו ' אא"כ מי שלא נהנה כו ' כרבינו הקדוש ע"ז ציינתי לד"ה דוהי' מספר ⁴² וזלה"ק שם אף שהאדם באכילתו מברר אותם עכ"ז אין הבירור בשלימות גמור עדיין ובהכרח נשאר מעט מטומאת ק"נ (וע' בתניא פ"ח) עכלה"ק (אולי מפני שנשאר קצת הרגש התאוה גם כשמזדכך המעשה העשי'. ע' בכה תברכו רפ"ו דף קע"ב וקמ"ג ⁴³ . ע"ש.

ב זוהר בשלח דף נט . הוא המועתק בפרק ואו.

חומש ויקרא פ' אחרי יח,ד ללכת בהם פירש"י אל תפטר מתוכם שלא תאמר למדתי חכמת ישראל אלך ואלמד חכ' האומות.

כמ"ש בהל' ת"ת (בדפוס שטעטין דף קלה). [פרק ג] אות ז' ולא בדברי' בלבד אלא אפי' בחכ' העולם אסור לעסוק שנא' ודברת בם שלא תערב עמהם דברים אחרים אחרים ואפילו מי שלמד כבר כל התורה כולה שמא יאמר למדתי חכמת ישראל אלך ואלמוד חכמת גוים ת"ל ואת חקותי תשמרו ללכת בהם אין לך רשות לפטור מתוכם ואצ"ל ת"ח שחייב לקיים והגית בו יומם ולילה ממש יצא ויבדוק שעה שאינה מן היום ולא מן הלילה כו'. ומ"מ באקראי מותר לת"ח כו' שיוכל ללמוד מתוכם דברי תורה כו' אבל לא שאר העם, ובלבד שלא יהיו ספרי מינים שהם ספרי הפילוסופים מגוים שהיו מינים וכופרים בהשגחה כו' שאסור לקרות ולעיין בהם כלל אפי' באקראי ואפי' ללמוד מתוכם איזה מוסר כו'. וגם כשדבריהם הובאו בספרי ישראל צריך ליזהר מהם כו'. אין לו חלק לעוה"ב כו' ולא עסקו בהם מקצת חכמי דורות שלפנינו אלא כדי להשיב עליהם ולחזק דתינו והשעה היתה צריכה לכך לתשובת המינים מגוים ע"ש.

ע' בנ"ח עת"ר ⁴⁴ כמו לימוד חכ' התכונה וקידוש החודש וכדומה ע"ש.

[ יתרה טומאתה של חכמת האוע"ה על טומאת דברים בטלים ] עיין בת"ר נ"ח תרמ"ג ⁴⁵ דחכ' חיצוני' קשה טומאתן יותר מטומאת דק"ט שהן מטמאין רק המדות כו' וע"י גילוי אור המוחין אפשר להאיר בחינת המדות כו' משא"כ חכ' אוה"ע שמטמא חב"ד שבנפשו וחב"ד הוא מכלל עצמי' הנפש ומטמא כללי' נפשו ר"ל כו'. חכ' חיצוני' ה"ה גורם הישות והרגש עצמו והעדר הביטול ומנגד לכללות התומ"צ וגורם כל המדות רעו' כמו גאוה וכעס קנאה ותאוה וכבוד כו' ע"ש.