פרק ג

פרק ג

כל בחי' ומדרי' משלש אלו כו ' כלולה מעשר בחי' ע' ב"זה היום" רנ"ז.

[ חכמה כ" ח מ"ה ] ע' בד"ה שופטים תרכ"ט בבוך שת"י שנ"ג,א ⁵ הנוגע לכאן וזהו לפי משנ"ת בסש"ב פ"ג ופי"ח ובלק"ת ד"ה אלה פקודי ⁶ ובד"ה מצה זו ⁷ שהחכ' היא למע' מההשכלה וההבנה ומה שאנו קוראים שכל זהו בחי' בינה ע"ש.

(ע' בד"ה מים רבים הגדול [תרל"ו] סוף אות קלז בפי' חכ', לכאו' א"ז כהמובא לעיל משופטים תרכ"ט).

לאשורו ולעמקו נר' מדרוש בסוכות רע"ג ⁸ דהרוחב הו"ע לאשורו ע"ש.

הן אב ואם כו' עי' בבה"ז בלק ד"ה כי מראש צורים אראנו דף יט,ב ⁹ עד"מ מטפה הזרעית שבודאי כל ציור אברי הולד שעתיד להצטייר במעי אמו כו' כבר יש כל פרטי האברים בטפה זאת כו' אך כו' שכלולים בה כל האברים כו' בבחי' הרוחני' והדקות בבחי' ההעלם גדול מאד דהיינו רק בחי' כח הרוחני' כו' וג"ז כו' בתכלית ההעלם כו' אך אח"כ כשהולד מצטייר בבטן כו' הרי ניכר שם באיזה מציאות ומהות עכ"פ כו' ועפי"ז יובן בתולדות.

[ אהבת ה' ויראתו ] בתקעו רס"ח דף שכא,ב ¹⁰ משמע דהאו"י שבפ"ג הוא במדרי' רוח דאצי' (היינו רוח ולא מדרי' נשמה אבל הרוח ממדרי' האצי' ולא מיצי').

באה' עזה כרשפי אש בחשיקה כו' עי' בד"ה יהי הוי' אלקינו עמנו רפ"ה דף פט,ב ¹¹ בענין ההפרש בין אה' לחשיקה ע"ש, דאה' ע"ה שהוא חושב תמיד בהאהוב, ומ"מ לפעמים יכול להיות שיסיח דעתו מהאהוב, משא"כ ענין החשק כו' שדבוק בהאהוב כ"כ עד שלא יוכל להסיח דעתו ממנו כלל עי"ש.

[ בחשיקה וחפיצה ] ועי' מענין חפץ בד"ה ושמתי כדכד וכל גבולך לאבני חפץ ¹² . עי' בד"ה סמכוני באשישות מהצ"צ נ"ע ¹³ עי"ש בענין חולת אהבה ובחי' זו נקראת חפץ וחשק כו' וכמ"ש בס' כד הקמח סוף ערך אה' מדת אה' גדולה אך מדת החשק גדולה ממנה שאין מחשבת החושק נפרדת מן החשוק כלל כו' כי בי חשק, כי החשק הוא האיש המסתלק מכל מחשבות גופני' כו' שה"ש ישקני כו' ע"ש.

צמאה לך נפשי ב[דרוש] פנחס רס"ו ¹⁴ דלכן כתי' צמאה ולא רעב כי הצמאון הוא תשוקה נפלאה מאד.

וכמ"ש הטבעים וכ"ה בע"ח שיסוד האש הוא בלב ע' בלקו"ת אמור לב ג נר' מהטבעים מביא על הגוף וגם הנה"ב, מהע"ח על הנה"א ודוק.

[ ומקור המים והלחות מהמוח ] מה שמזכיר כאן ביסוד המים מהמוח כו' אולי הוא לבאר דלכן מבארים ענין היראה במוח וע' בלקו"ת בד"ה חקת באות א' נו,ג יראה וביטול שלמע' מבחי' אה' והוא בחי' יסוד המים שבמוח חכ' כח מ"ה שלמע' מבחי' בינה ליבא ע"ש.

בד"ה וכל העם רואים רנ"ה דף רח, ב ¹⁵ מבאר, דמוחין עיקרן מבחי' יסוד המים, ומדות עיקרן יסוד האש עי"ש המשך הל' מוכל העם רואים כו' וכנראה בחוש דמי שהוא בעל מוחין גדולים ורחבים הוא מיושב בדיבור בלי שום התפעלות בגילוי כו' דכך הוא המוחין שהם קר ולח כו' משא"כ המדות מצ"ע כו' הוא בבחי' התפעלות בגילוי והוא מפני התגברות יסוד האש שבלב עי"ש.

[ והדעת כו ' שמקשר דעתו כו ' ואינו מסיח דעתו ] הל' בסידור שער הלולב דף מז,ד [רסג,ד] בן ג' שנים כו' תרח אביו עבד לשמש כו' ואברהם קודם שהכיר לבורא האמיתי עבד גם הוא כו' אך עבודתו הי' בהתפעלות גדולה אשר בדעת כי הי' סבור בדעתו שהשמש הוא הבורא ונתפעל בדעת זה כל היום ולא הי' נשכח מאתו כלל ולא הי' מחשבתו קשורה רק בדבר זה והוא הנק' דעת היפך השכחה כי השכחה באה מהיסח הדעת כו' וע"כ כו' והכיר וידע לבורא האמיתי הנה בכח דעת זה הראשון עבד לבוראו האמיתי שלא נשכח ממנו כלל כל היום עי"ש.

ב"תקעו" עת"ר ¹⁶ דרוש ויק"פ דף קכג סע"א וע"ב ¹⁷ מבו' דדעת המבו' בפרק זה הוא רק ד"ת דהרי מבאר בסש"ב דבחי' הדעת יש בכל מדרי' ומדרי' משלש אלו נפש רוח ונשמה ובחי' הד"ע הוא רק בנשמות דזרע אדם מוכרח לומר דבפרק זה מבו' הדעת תחתון, דכאשר ההשגה בעצם הענין אז הדעת ג"כ בעצם הענין כו' ע"ש אבל הדעת שבחיצוני' ההשגה הוא רק בהכרת הבכן לא בהכרח עצם הענין המושג ע"ש.

דעת קיום המדות וחיותן ע' בבי' וידעת בלקו"ת ה, ב. המדות הן לפי הדעת התינוק מדותיו בקטנות מאד כו' לשחוק באגוזים כו' וכשיגדל ויתחזק שכלו ודעתו יוקטן בעיניו שחוק ההוא ויתאוה למנעלים כו' עד כשיתגדל בדעת יומשך שיהי' המדות לאלקות.

באגה"ק סי' טו דף קכג א לפי שכל האדם כך הן מדותיו כנראה בחוש שהקטן שהחב"ד שלו הן בבחי' קטנות כך כל מדותיו הן בדברי' קטני הערך וגם בגדולי' לפי שכלו כו' כי לפי רוב חכמתו כך הוא רוב אהבתו כו' והעיקר הוא הדעת שבו הנמשך מבחי' החו"ב שבו כנר' בחוש כי לפי שינוי דעות בנ"א זמ"ז כך הוא שינוי מדותיהם.