פרק ד

פרק ד

שלשה לבושים שהם מחשבה דבור ומעשה: לא שיש לנפש האלקית לבושים אחרים מלבד הלבושים דנפש החיונית, אלא הן הן אותן הלבושים בעצמן, אך אם מחשב עניני העולם הזה וכדומה אז הרי הן לבושים להנפש הבהמית, אמנם אם מחשב מחשבות מתורה ומצות אזי הם לבושים להנפש האלקית.

הרי כללות תרי"ג אברי נפשו: כי כמו שיש בהגוף תרי"ג אברים רמ"ח אברים ושס"ה גידים, כמו"כ הוא בנפש החיונית, וממילא הוא גם כן בנפש האלקית, כי הנפש האלקית מלובש בנפש החיונית ²⁴⁰ . וז"ש אברי נפשו דקאי על נפש האלקית, והיינו משום דמלובש בנפש החיונית וד"ל.

כפי יכולת השגתו ושורש נפשו למעלה: וכידוע אשר לא כל הנפשות שוות, וגם למטה אנו רואים חלוקי מדריגות באופן השגתם. יש נשמות שהם מסוגלים ללמוד סודות התורה פנימי' התורה, וכמו האריז"ל וכדומה. ויש שהן מסוגלים ושייכים יותר לדרוש התורה וכמו מהרמ"א ²⁴¹ ז"ל ועוד, והיינו לפי שרש נשמתם כו', וד"ל.

כי האהבה היא שרש כל רמ"ח מ"ע : עם היות כי נתבאר לקמן פמ"א וז"ל: אעפי"כ לא די לעורר את האהבה לבדה לועשה טוב ולפחות צריך לעורר תחלה היראה הטבעית כו' עכ"ל, וכן ביראה [לבדה היא כנף א' ולא פרחא כו' וצריך לעורר האהבה הטבעית] כו', אך זהו בדרך פרט, אבל בדרך כלל הענין כן הוא אשר האהבה היא שרש לועשה טוב והיראה לסור מרע, כמ"ש בעצמו כו' וד"ל.

כי האהבה היא שרש כל רמ"ח מ"ע : אפשר שכן למעלה הגדלת ז"א בבנין רמ"ח אברים הוא על ידי ה' חסדים (דבינה) המגדילים.

כי המקיימן באמת הוא האוהב כו ': ע' סד"ה דבר כו' וישובו ²⁴² .

הוא האוהב את שם ה': אהבה אינו שייך אלא לשם הוי' הארה בעלמא בחי' ממכ"ע שהוא בחי' שם, כמו שם האדם שאינו נוגע לעצמות האדם, וזהו שאמר שם הוי'.

וחפץ לדבקה בו: חפץ ורצון שייך אפילו בו במהו"ע ענין בחי' סוכ"ע ולמעלה מבחינת סוכ"ע, כמו שא' אדמו"ר שליט"א ²⁴³ על המאמר ²⁴⁴ אבל תפוס הוא ברעו"ד ואמר בזה הלשון "וועלן קען מען דאָך אַלץ", פירוש אפילו עצמותו ומהותו ית', וזהו שאמר בו היינו בו ממש כו' וד"ל.

שמתבושש מגדולתו למרות עיני כבודו: עם היות שבספרים מבואר אשר היראה למרות עיני כבודו הוא ענין יראה עילאה ²⁴⁵ , אך בחסידות כמעט ברוב הדרושים קורא גם לבחי' יראה תתאה היראה למרות עיני כבודו.

והנה שלשה לבושים אלו מהתורה ומצותיה כו ' עם כל זה גבהה וגדלה מעלתם לאין קץ וסוף על מעלת נפש רוח ונשמה עצמן : ע' פל"ה לקמן וז"ל: אפילו הוא צדיק גמור עובד ה' ביראה ואהבה בתענוגים כו', ע' אגה"ק סי' ל"ה ²⁴⁶ וז"ל: כי הגם דכתיב ולדבקה בו כו' עד אפילו בנשמות דאצילות כו' מה שאין כן מעשה המצות. ע"כ, ולפי זה צ"ל שמעלת הלבושים על הנר"ן אינו אלא אחר התלבשות הנר"ן בגוף, אבל בשרש הנר"ן ה"ה גם כן חלק אלוה ממעל ממש. אבל א"כ אין זה מעלת הלבושים בעצם.

אך האמת הוא כי כוונתו כאן לומר שהלבושים גבהה מעלתן לאין קץ אף על הנר"ן בשרשן, והיינו כי הנר"ן שרשן מחכמה דאצילות כמ"ש בפ"ב, והלבושים דתורה ומצות שרשן מהכתר, והחכמה מאין תמצא, לכן הוא מעלה עד אין קץ, וזהו ירידת הנר"ן בגוף צורך עלי', וכן פירש בפירוש כאן אדמו"ר מהרמ"מ נ"ע בהגהות לד"ה להבין ענין הברכות סי' ה' שנדפסו ²⁴⁷ דל"ג ע"[ב], ועי' עוד באגה"ק הנ"ל ²⁴⁸ שנתבאר שם גם כן קרוב לזה, וז"ל: ועוד זאת שבאמת הבירורין שבבי"ע מרפ"ח ע"י תורה ומצות כו' גבוהין בשרשן מנר"ן שבאדם כי הם מס"ג שבפנימית א"ק ונר"ן שכבר נתקנו ע"י מ"ה הוא יוצא מהמצח הארה בעלמא, ועי' שם עוד כמה פנים. וע' היטב בביאור ד"ה עלי [באר] שלא נדפס ²⁴⁹ שנתבאר שם היטב דברי אגה"ק הנ"ל, ונתבאר בקצרה בכי"ק חיי שרה ²⁵⁰ ובהביאור ע"ז שלא נדפס ²⁵¹ שהוא שרש ההפרש בין תפלה (העלאת מ"ן דנוק') לתורה ומצות (המשכת מ"ד), אף שבתפלה יש גם כן המשכת מ"ד (הוא בחי' תיקון הנר"ן ע"י שם מ"ה), ובתורה ומצות יש גם כן העלאת מ"ן (הוא בירורי נוגה שמתבררים), אך עיקר המשכת (מ"ד) אלקותו בתחתונים שהוא ענין נתאוה כו' הוא ע"י תורה ומצות. וכ"ז הוא הנר"ן שנתבררו מרפ"ח כו', אבל עצם שרש הנר"ן בחי' מזלא ומקיף שלמעלה מהבירורים (ע' ד"ה מי מנה ²⁵² וד"ה ביום השמיני שלח ²⁵³ ) הם למעלה מהתורה ומצות הוא שרש ענין נשמות חדשות ובהעלם יש גם בנשמות דעכשיו מעין בחי' זו, והדברים ארוכים ואין כאן מקומו להאריך.

וזהו ההפרש בכלל בין נשמות שמיחוד או"א נוני ימא, ובין נשמות שמיחוד זו"נ שעיקרם בחי' מ"ן דנוק' שם ב"ן בהמה שור הבר, וע' בביאור לויתן ²⁵⁴ , ובביאור עלי באר ²⁵⁵ ובביאור אדם כי יקריב ²⁵⁶ .

וע' מענין הלבושים של הנשמה בכי"ק חיי שרה והביאור ע"ז מאדמו"ר, וע' בבה"ז בשלח ד"ה עוד י"ל באו"א ²⁵⁷ .

הנה יש להבין במה גדלו מע' הלבושים על הנר"ן עצמם מאחר שגם הנשמה היא חלק אלק' ממעל ממש כמ"ש פ"ב, ואם מצד שנגרע מעלת הנר"ן בירידתם בהשתלשלות העולמות וכ"ש בהתלבשותם בגוף, כידוע על מאמר אתה בראת אתה יצרת אתה נפחת בי, מה שאין כן בלבושים של תורה ומצות שאדרבה עיקר מעלתם בהיותם מלובשים בגשמיות עולם הזה דוקא כנודע בכמה דוכתי, ובביאורי הזהר בראשית ד"ה לא טוב היות האדם לבדו ²⁵⁸ . הנה אמת שכן נתבאר בתו"א בביאור ד"ה כי כאשר השמים החדשים ²⁵⁹ , וכ"ה בתניא לקמן פל"ה ול"ו לענין פירוש הלשון דינוקא עובדאן טבין, וכ"ה באגה"ק סי' ל"ה ד"ה להבין מ"ש בפע"ח וכנזכר לעיל בקצרה, מכל מקום אינו מובן הלשון מ"ש: גבהה וגדלה מעלת ם לאין קץ וסוף על מע לת נר"ן עצמ ן , כיון שגם הנר"ן עצמם בשרשן הם חלק אלוה.

אך הענין הוא דבאמת גבהו מעלת הלבושים גם על מעלת הנר"ן בשרשן, שלכן ירדו הרנ"ן בגוף לצורך עלי' ע"י קיום התורה ומצות דוקא כנודע, והוא בהקדם ענין הלבושים, שלכאורה אינו מובן במה נחשבו להיות לבושים של הנר"ן דוקא שהיא הנפש האלקית שבאדם, הלא המחשבה דיבור ומעשה אף של קיום התורה ומצות הם של הנפש הבהמית החיונית ממש שהיא החושבת והמדברת ועושה, כנראה בחוש ממש, מה שאין כן בהנר"ן עצמם שבודאי נרגש חוש הביטול והשגה דנשמה וכן חוש ההתפעלות דרוח וחוש העבודה ופרומקייט של הנפש בכאו"א באופנים שונים לפי שינוי מעלת הנר"ן בכאו"א שא"ז החוש כלל להנפש הבהמית, וכמו באוה"ע אף החכמים והחסידים שבהם, א"כ הלא מורגש הנפש האלקית בכל אדם, מה שאין כן המחשבה דיבור ומעשה אינו מורגש כלל שיהי' להנפש האלקית מחשבה דיבור ומעשה לבד המחשבה דיבור ומעשה של הנפש הבהמית, רק שנראה ההיפך ממש שכל מהות מחשבה דיבור ומעשה הם של הנפש הבהמית ממש וכולם שוים בה בלי חילוק ושינוי כלל בכאו"א אף בעת קיום התורה ומצות, א"כ במה מתייחסים הלבושים של הקיום התורה ומצות במחשבה דיבור ומעשה להנפש האלקית דוקא.

גם יש לדקדק מה שבכל ספר התניא בכל מקום שמזכיר הלבושים של הנשמה חוזר ומזכיר המחשבה דיבור ומעשה של תרי"ג מצות התורה (לבד איזה פעמים), שלכאורה הי' די במה שזכר פעם הראשון פ"ד וכמו הזכרת הלבושים של הנפש הבהמית שאינו מפרש כי אם בפ"ו, ואח"כ מזכיר סתם עיין עניין זה היטיב, וגם עיין היטיב בפכ"ג שכתב: וכן הלבוש החיצון של נפש האלקית כו' וע"כ גם אברי גוף כו', שלכאורה חסר ענין כח המעשה של הנפש הבהמית שדילג מכח המעשה של הנפש האלקית לאברי גוף האדם כו', וכן בפל"ה שכתב שאז כח הגוף ממש כו' והוא הלבוש השלישי של הנפש האלקית ולא הזכיר כלל כח המעשה של הנפש הבהמית ע"ש.

אך אמיתית הענין הוא שבאמת התורה ומצות שמקיים ועושה הנפש הבהמית במחשבה דיבור ומעשה הם הם שנעשו לבושים לנר"ן, שהלבושים עיקרם מהות התורה ומצות ולא מהות המחשבה דיבור ומעשה, רק שהתורה ומצות נעשו ונתקיימו ע"י ג' לבושים של מחשבה דיבור ומעשה, שלכן נקראים הלבושים של הנר"ן, מצד קיום התורה ומצות שבהם, שהם שייכים רק להנפש האלקית אלא שנפלו וירדו ונתלבשו בהנפש הבהמית, וכשמקיים נעשו לבושים להנר"ן היינו שמתתקנים ומתבררים מהנפש הבהמית ואז הם נקראים הלבושים והמחשבה דיבור ומעשה של הנפש האלקית, אך במהות אותיות מחשבה דיבור ומעשה אין להנפש האלקית מחשבה דיבור ומעשה מלבד הנפש הבהמית, רק הם הם המחשבה דיבור ומעשה של הנפש הבהמית המקיים ועושה התרי"ג מצות, זהו תוכן ואמיתית הענין בקצרה.

אך ביאור הדברים קצת צריך להקדים מ"ש בכי"ק פ' חיי שרה ²⁶⁰ בשם הע"ח שער מ"ט שאין הענין שהלבושים אלו נעשו מחדש ע"י תורה ומצות כי אם שנתקנו מה שהי' לה כבר שנפלו בקליפה ע"י חטא עה"ד, שאדה"ר הי' כולל כל הנשמות והי' לבוש לנשמתו מבחינת כתנות אור באלף מבחינת החשמל המקיף זו"נ שקודם החטא ששרשו מבינה וכתר שהוא למעל' משרש נשמתו, ולכן ע"י לבוש זה הי' נהנה מזיו השכינה בג"ע ששרשו מהתגלות עתיק שבבינה, וכענין ויבא משה בתוך הענן שנתבאר בתו"א בד"ה יפה שעה אחת בפ' חיי שרה ²⁶¹ , וע' באגה"ק ד"ה אשת חיל עט"ב ²⁶² מענין הלבושים של הנשמה ששרשן מרצון העליון שהוא חיצוניות הכתר, שע"כ ע"י יוכלו ליהנות מהארת עתיק פנימית הכתר ע"ש. ואדמו"ר העיר זה בסוף ביאור כי"ק חיי שרה.

והנה ע"י חטא עץ הדעת נדבק הרע בנשמתו וכן בלבושיו שלכן נפלו וירדו כל הנשמות שנכללו בו וכן כל הלבושים של כל נשמות הנ"ל, שזהו ענין ויעש כו' כתנות עור ²⁶³ בעיי"ן, שהוא ענין לבוש דנוגה מעורב טוב ורע. והנה הנשמות הנ"ל הם שמתבררים מהקליפה ועולים בבחינת מ"ן ע"י תפלה ומצות, ובפרט במצות הזיווג אף שלא בכוונה ונכללים בבחינת מל' דאצילות, ואח"כ על ידי המ"ד שנמשך מז"א נוצרה הנשמה ומתעברה בבטן הנוק' מל' דאצילות, וחוזרת ויורדת לעולם הזה להתלבש בגוף לתקן לבושי' שהי' לה כבר שאינם יכולים להתתקן ע"י אחר זולתו, כמו בירור הנשמה עצמה כי אם דוקא על ידו, והוא ע"י קיום התורה ומצות במחשבה דיבור ומעשה של תרי"ג מצות התורה שמקיים על ידי הנפש הבהמית דוקא (כנזכר פל"ז), שהוא הלבוש דנוגה שהמשיכו אב ואם בזיווגם שגם כן נתברר מאותו השר שגרים במדינתו שנפל בשבירת הכלים, אבל לא ע"י קיום התורה ומצות שלהם בדברים שמנוגה שתחת השר ההוא שמזה מתבררים ועולים הנשמות שנפלו בע"ש דנוגה כנז"ל, רק ממה שנהגו אב ואם כל צרכיהם לבריאות גופם מדברים שמנוגה שתחת השר ההוא, ואח"כ קדשו עצמם בשעת תשמיש שאז ממשיכים לבוש קדוש לנשמות בניהם, והוא לבוש דנוגה דנפש הבהמית ונפש השכלית שנזכר בתניא ספ"ב בשם כתאריז"ל שבו הוא הרע שנדבק בלבושי הנשמות שלא נתבררו עדיין ולא נתקנו, שזהו כל ירידת הנשמות לעולם הזה לתקן ולברר לבושי' ע"י קיום תורה ומצות שמקיימים בלבושי' של מחשבה דיבור ומעשה בהתלבשותן בנפש הבהמית דנוגה, שעל ידי זה מתתקנים לבושי' ונעשו לבושים לה בג"ע ועה"ב ליהנות מזיו השכינה מצד ששרשן גבוה מעצם הנשמה ששרשה מחשבה (מוחין דז"א) והם שרשן מבינה וכתר כנ"ל, שזהו ירידה צורך עלי' גדולה לאין קץ כי והחכמה מאין תמצא שהוא בחי' אין לגבי כתר.

והנה נזכר בתו"א כי"ק חיי שרה הנ"ל שג' חשמלים נפלו בנוגה ע"ש, ואפשר שהם מתבררים ע"י ג' לבושי מחשבה דיבור ומעשה, ואולי בחי' צלם דאימא פנימי הנזכר שם הוא לבוש המחשבה והשכל, וע' ביאור בחוקתי הא' ²⁶⁴ שנפש השכלית נקרא צלם.

ובכ"ז יובן שרש ענין הלבושים שנתבאר בפ"ד דלכל נפש האלקית יש ג' לבושים שהן ג' בחי' מחשבה דיבור ומעשה של תרי"ג מצות התורה, היינו שלבושי' אלו הי' לה מכבר שזהו ענין הלבוש שנ[ת]' שיש לכל נשמה מעת יצירתה מזו"נ דאצילות, שנזכר בכהאריז"ל ומבואר קצת בבה"ז פ' בשלח ²⁶⁵ ד"ה עוד י"ל ששרשו מחשמל כנ"ל רק שנפל בקליפת נוגה (והנפש הבהמית), והוא ענין כל עסק התורה ומצות שהם גם כן לבושים לאברים דמלכא כנזכר בבה"ז שם (וע' תניא פנ"ב ומהו הלבוש כו'), שלזה ירדה הנשמה לברר לבושי'.

והנה כ"ז הוא ענין בירור הלבושים והנשמות שנכללו באדה"ר ונפלו אחר החטא ונקרא לפעמים בשם נשמות חדשות, בערך הנשמות המגולגלים שכבר היו פעם אחת בגוף בעולם הזה (שרוב הנשמות דעכשיו הם מהם ²⁶⁶ כידוע), אבל עיקר הבירור של נשמות ועיקר ענין נשמות חדשות הם אותן הנשמות שלא נכללו כלל באדה"ר רק נשארו במ"ן דנוק' שנפלו שמה בשבירת הכלים, והם בי"ע שלפני החטא שהי' צריכים להתברר ע"י אדה"ר, ואח"כ ע"י חטא עה"ד ירדו ונפלו בקליפות והם שמתבררים ע"י תפלות ומסירות נפש דוקא, (שהמסירות נפש הוא ענין מ"ן דנוק') ולא ע"י תורה ומצות בלבד שעיקרן המשכת מ"ד, וגם כ"ז הוא לבד בירור כללות קליפת נוגה על ידי המצות מעשיות שרובם מהדצ"ח גשמי' שעולים לקדושה, וגם בירור מהות נפש הבהמית שנתגדל מכל הדברים שמנוגה שנהנה מהן לבריאות גופו שעולים גם כן אח"כ לקדושה כמבואר לקמן בפרק ל"ז באריכות, שכ"ז הוא בירורי רפ"ח ניצוצו' והכלים שנפלו בנוגה, ועיקר ענין נשמות חדשות הם שיתגלו לע"ל שלמעלה מהבירורים כמבואר במ"א.

כ"ז לקטתי והבנתי מכי"ק חיי שרה וד"ה עלי באר והביאור שבלקו"ת ובכתב ²⁶⁷ ובה"ז בשלח ובה"ז פנחס מא' אילת השחר ²⁶⁸ ובה"ז ויברך יעקב את פרעה ²⁶⁹ .

וז"ל אדמו"ר נ"ע בביאור עלי באר ²⁷⁰ שלא נדפס.

כי המצות הם בחי' לבושי הנשמה מחשבה דיבור ומעשה שמתבררים ועולים בבחינת מ"ן אבל התפלה בקיום ואהבת כו' הוא העלאת עצמי' השכל והמדות של הנפש שהוא העלאה פנימי' יותר מהעלאת הלבושים, ולכן כ' בפע"ח שהתפלות הם עיקר [ושורש] העלאת מ"ן שהוא ענין העלאת הנשמות כנ"ל, ואף שעל ידי המצות שנעשים מדברים גשמים מעלים גם כן מ"ן וכדלעיל וכמו שנתבאר בלשון אדמו"ר נ"ע בפ' חיי שרה, מכל מקום התפלה הוא העלאת מ"ן בפנימי' והמצות הם בחיצוניות, ומכל מקום יש מעלה יתירה בקיום המצות ע"ד מ"ש בתניא פ"ד: עכ"ז גבהה וגדלה מעלתן לאין קץ וסוף על מעלת נר"ן עצמן כמ"ש בזהר דאורייתא וקוב"ה כולא חד ממש כו', ומעלתן זו הוא מצד המשכת אוא"ס שנמשך ע"י מעהמ"צ וזהו בחי' מעין גנים המשכת כח"ב דתיקון חכמה ורצונו ית' שמצד המשכה זו יש בהן גם כן מעלה יתירה, אכן מצד העלאת מ"ן [יש] מעלה יתירה בתפלה שהוא העלאת מ"ן דפנימי', וזהו ענין באר מים חיים, ואע"ג שבאמת [הרי] בתורה ומצות יש גם כן העלאת מ"ן וכן גם כן בתפלה [ודאי] יש גם כן המשכת מ"ד, שהרי התפלה הוא מ"ע דרבנן על כל פנים, וכש"כ כשנכלל בה קיום המצות אהבה ויראה ודעת ה' כמ"ש וידעת היום כו' והם יסודי התורה, וא"כ נמשך על ידי זה גילוי רצון העליון כמו בכל מעהמ"צ על כל פנים, ומ"ש בתניא שג' לבושי הנפש גבהה וגדלה מעלתן לאין קץ וסוף על מעלת נר"ן בעצמם, היינו מבחינת נר"ן עצמם דוקא, אבל התפלה שהיא קיום מצות ה' [שתלוי בנר"ן עצמן להיות וידעת כו' ואהבת כו' פשיטא דלא גרע משאר המצות שהן] בלבושי הנפש לבד, וא"כ כיון שבתפלה מלבד העלאת מ"ן נמשך על ידי זה מ"ד כמו בשאר המצות, ואדרבה י"ל שגם המ"ד נמשך ממקום עליון יותר לפי ערך המ"ן כו', וא"כ מדוע נתבאר דמעין גנים שהוא מצד המשכת מ"ד שייך יותר בתורה ומצות מבתפלה. אך הענין הוא ע"ד מ"ש באגה"ק קרוב לסופו שזו היא מצוה אחת מתרי"ג והאדם צריך לקיים כל תרי"ג מצות כו' ע"ש, עכ"ל.

ועמ"ש שם בתחלת הדרוש ²⁷¹ שנפש השכלית הוא הממוצע בין נפש האלקית לנפש הבהמית, והוא הלבוש שנזכר בבה"ז בשלח ²⁷² שנקרא ארבין ששרשן גבוה מהנפש עצמה, וא"כ משמע שהוא הלבוש עצמו שנזכר בתניא ספ"ב ובה"ז פנחס מאמר אילת השחר שהובא לעיל, והיינו כמ"ש בתניא פ"ב בשם הלק"ת, שגם התורה ומצות שעושה הכל ע"י לבוש זה, והוא משנת"ל שמכתנות אור באלף נעשה כתנות עור בעי"ן שהוא לבוש לנפש הבהמית, והעיקר י"ל שבו נפלו ונתלבשו לבושי' הנ"ל דנפש האלקית ומתבררים ע"י מעשה המצות כמו שהועתק לעיל.

וכ"ז לפי שרש הדברים דהלבושים ונר"ן שהלבושים שרשן גבוה יותר, אבל גם על פי פשוט יש לבאר מעלת התורה ומצות על הנר"ן עצמם, על פי מ"ש במאמר איהו וחיוהי ²⁷³ שהנשמות אף שהם מעין בחי' הכלים עכ"ז יצאו ונפרדו מהכלים שאינם בחי' אלקות ממש דכלים לברוא בהם ועל ידם בריאה יש מאין ממש, וכמ"ש בשע"ק להרח"ו ²⁷⁴ שאור מחצב הנשמות הם לבוש לאור הספירות וכמ"ש לבושין תקינת לון ²⁷⁵ דמינייהו פרחין נשמתין כו', מה שאין כן לבושים דתורה ומצות שהם למעלה רמ"ח אברי ז"א מבחינת הכלים דאיהו וגרמוהי חד ממש לברוא בהן וע"י כו', והיינו מ"ש בתניא דאורייתא וקוב"ה כולא חד ממש (ר"ל לא ע"ד יחוד הנשמות כנ"ל) וכמ"ש הרמב"ם ²⁷⁶ שהוא היודע כו' (ר"ל גם באצילות אינו דומה ודו"ק).

ובזה י"ל שג' המדרי' בחי' עולמות ונשמות ואלקות הם בי"ע ונשמות דאצילות והכלים, וכ"ש נשמות דבי"ע ממש שכבר נפרדו ממש, כמ"ש בביאור דכאשר השמים החדשים ²⁷⁷ , אף שנתבאר פ"ב ששרש כל הנר"ן הוא מחכמה עילאה ממש, היינו שורשן דוקא ולא עצמן, וז"ש גבהה וגדלה כו ' על מעלת נר"ן עצמן , עצמן דוקא מה שאין כן התורה ומצות גם בירידתן כולא חד ממש, וגם מצד שרשן הנה הנשמות שרשן מחכמה והתורה ומצות שרשם מהכתר, וכמ"ש בהגהות לד"ה ענין הברכות פ"ה (בדפוס הוא דל"ג א' ²⁷⁸ ), אך כ"ז בהנר"ן, אבל בשרש בחי' יחידה הוא למעלה מהתורה אף בשרשה כמ"ש בד"ה יונתי ²⁷⁹ , והתורה נקרא כלה לגבי בחי' זו, וע' סד"ה ושאבתם בלק"ת ²⁸⁰ בענין ב' מזלות ונוצר ונקה שרש התורה ונשמות.

והנה שלשה לבושים כו ' עם כל זה גבהה וגדלה מעלתם לאין קץ וסוף על מעלת נפש רוח ונשמה עצמן כו ' כי הוא היודע והוא המדע כו ' : עם היות שנת"ל פ"ב דגם הנשמה עצמה היא מחכמה עילאה והוא ית' וחכמתו אחד וכמ"ש הרמב"ם, ואיך אמר כאן דהלבושים הם גדולים יותר כי הם מח"ע והוא היודע כו' לא כן הנשמה.

אך הענין יתורץ על ג' אופנים, הא': דהיכא שייך לומר שהנשמה מיוחדת עם א"ס ב"ה זהו בעת שהנשמה היא באצילות דווקא דאז שייך לומר הוא וחכמתו אחד והוא המדע כו', אבל כשירדה למטה ה"ה נקרא אתה בראת בריאה יש מאין, ואתה יצרת כו', ומה גם שנתלבשה בגוף גשמי כו', ואי' באגה"ק בד"ה איהו וחיוהי וז"ל: ואף גם לאחר שירדו הנר"ן דאצילות לעולם הזה לצדיקים הראשונים אפשר שלא נשתנה מהותן להיות דבר נפרד מאלקות כו', אך אינן אלקות ממש לברוא יש מאין מאחר שכבר יצאו ונפרדו מהכלים די’ ספירות שבהן מלובש הקו מאור א"ס שהאור הוא כעין המאור כו' דאיהו וגרמוהי חד לברוא בהן וע"י ברואים בעלי גבול ותכלית ובפרט על ידי התלבשתן בבי"ע. עכ"ל, אבל לא כן הנשמה כנ"ל, ולכן איתא באגה"ק ד"ה להבין משל ומליצה סי' ט"ו וז"ל שם בשם המגיד נ"ע: על פסוק ואנכי עפר ואפר שאמר אאע"ה על הארת נשמתו המאירה בגופו מאור חסד עליון והיא מדתו מדת אהבה רבה שהי' אוהב את הקב"ה אהבה גדולה ועליונה כל כך עד שנעשה מרכבה כו' אמר ואנכי עפר ואפר דכמו שהאפר הוא מהוא ענין של עץ הנשרף שהי' מורכב מד' יסודות ארמ"ע וג' יסודות אמ"ר חלפו והלכו להם כו' והעפר שבו הוא נשאר כו' והוא האפר כו', והנה כמו שהאפר אין לו דמיון וערך אל מהות העץ הגדול באורך ורוחב ועובי קודם שנשרף כו' כך על דרך משל אמר אאע"ה על מדתו מדת החסד והאהבה המאירה בו ומלובשת בגופו כו', אין דמיון וערך מהות אור האהבה המאיר בו אל מהות אור אהבה וחסד עליון שבאצילות אלא כערך כו' מהות האפר כו' כשהי' עץ נחמד למראה וטוב למאכל על דרך משל ויותר מזה להבדיל באלפים הבדלות רק שדברה תורה בלשון בנ"א כו'. עכ"ל עיין שם באורך.

מה שאין כן הלבושים של תורה ומצות הרי עיקר גילוי רצון העליון שבתורה הוא דווקא למטה, והראיה דהמלאכים אמרו תנה הודך על השמים ²⁸¹ , והיינו שבקשו את התורה שיתנו אותה להם ²⁸² , וע"ז השיבם כלום יש יצה"ר יש ביניכם מה כתיב בה לא תרצח ולא תנאף כו', ולכאורה יפלא מאד הלא המלאכים לא בקשו את התורה בגשמיות דהרי אינם גשמיים, והעולם הגשמי הוא להם רק בדרך ידיעת המציאות (כך אמר אדמו"ר שליט"א ²⁸³ ) רק שבקשו את התורה ברוחניות ²⁸⁴ , וע"ד קיים אברהם אבינו ע"ה כל התורה כולה עד שלא נתנה ²⁸⁵ , ולכאורה אינו מובן איך קיים אאע"ה כל התורה דהלא למשל מצות תפילין מה הי' כתוב שם בהפרשיות, הלא לא הי' עדיין יציאת מצרים, וכן מצות ושאר המצוות, אלא ע"כ צ"ל שקיים ברוחניות, והיינו שעל ידי המסירות נפש שהי' לו המשיך הגילוי שיכולים להמשיך על ידי התורה, כמו"כ המלאכים בקשו את התורה ע"ז האופן, וע"ז השיבם אשר התגלות רצון העליון לא יכול להיות כי אם רק למטה מטעם דכל הגבוה יותר נופל כו', כמו משל נפילת אבן מראש החומה כו' או המשל מראיה ושמיעה, דראיה נלקח ממקום נעלה יותר בנפש משמיעה, וכן למעלה (כי ראיה ושמיעה הוא חכמה ובינה כידוע מענין הנוטע אוזן כו' וכמ"ש במ"א). לזאת הראיה תופסת גם דבר גשמי, מה שאין כן שמיעה כו', או מאותיות החקוקות על אבן טוב שמחמת עוצם בהירות האב"ט אי אפשר לקרות היטב האותיות, כי אם כשחותמים אותם על השעוה אז יכולים לקרות אותם, או מענין אריה ושור שבאור החיים ²⁸⁶ , כמו"כ עיקר התגלות רצון העליון שבתורה אינו יכול להתגלות רק בהתלבשות למטה דוקא, וזה הי' התשובה להמלאכים. ונמצא עיקר גילוי רצון העליון רק למטה דוקא, לא כן הנשמות הוא דוקא למעלה, לכן גבהה מעלתן על נר"ן עצמן וד"ל, זהו על פי פשוט.

[הב':] ועיקר הענין הוא דגם למעלה יש חילוק דהנשמה כמו שנמשכה מחכ"ע הוא רק ניצוץ לבד, כמ"ש לעיל על פ"ב, בענין חלק שהוא רק ע"ד חלק שהוא ענין ניצוץ ונפרד וכמ"ש באגה"ק ד"ה איהו וחיוהי כבר יצאו ונפרדו מהכלים כו' דהקו דאוא"ס מלובש בהם כו', מה שאין כן תורה ומצות הוא ממש רצון העליון ומהות הכלים דאצילות כו'.

[הג':] ועוד י"ל דהנה ידוע דאורייתא מח"ע נפקת והיינו נפקת דוקא יציאתה מהעלם להגילוי, אבל מקור חוצבה היא מכתר עליון כי תרי"ג מצות דאורייתא וז"מ דרבנן בגימ' תר"ך עמודי אור אותיות כתר ²⁸⁷ , אבל מהות הנשמה הוא רק מח"ע וח"ע הוא בבחינת יש מאין כמ"ש והחכמה מאין תמצא, כבן הנמשך ממוח האב, ולכן גדולה וגבהה מעלתן על נר"ן עצמן.

אף שנקראים לבושים: וזהו כלל אשר הלבוש הוא למטה במדריגה מהמלובש בו כו'.

כי הוא היודע והוא המדע ו כו' כמ"ש לעיל בשם הרמב"ם : צ"ע דלעיל גבי נשמות הביא לשון הרמב"ם הוא המדע הוא הידוע כו' המדע קודם, וכאן הידוע קודם, וצע"ק ²⁸⁸ .

ולכן נמשלה התורה למים מה מים: דהנה יש ב' מיני השפעות, אור ושפע, אור הוא הארה בעלמא כאור הנר, מה שאין כן שפע הוא השפעה עצמית, והוא כמו מים שיורדים מגבוה לנמוך אותו מהות מים ממש, וכמ"ש שפע ימים ינקו ²⁸⁹ , שפעת מים תכסך ²⁹⁰ כו', ולכן נמשלה התורה למים שהיא בחי' השפעת עצמות מהות רצונו ממש.

כי אם איזו הארה מאור ה': הוי' הוא בחי' ז"א, אמנם אור הוי' הוא בחי' מל' שכינה, הארה מאור הוי' קאי על הארת המל' הוא בחי' זיו השכינה.

תפיסא בהן ומתלבשת: קאי על התורה ומצות, תפיסא היינו בחי' התורה שהיא נתפסת בפנימיות כו' ומתלבשת קאי על המצוות שהן רק דרך מקיף ולבוש. ע' בתו"א בד"ה אוסרי לגפן ²⁹¹ בפ' ויחי בשם הזהר על פסוק ואברהם זקן בא בימים באינון יומין עילאין דאינון לבושים, ע"כ. וכוונתו שם על בחי' המצות.