תפג דין מי שאין לו יין

הערות

1. 1190. עיקרי ההלכות שנתבארו בסימן זה: (א) אין לו יין כלל (ס"א-ג). (ב) יש לו רק כוס א' או ב' או ג' (ס"ד-ו).
2. 1191. רי"ף כז, א (מאן דלית ליה חמרא בלילי פיסחא, מקדש אריפתא, מידי דהוה אשבתות וימים טובים. והיכי עביד, שרי [=מתחיל] ברישא המוציא, ובצע לה לריפתא, ומנח ידיה עילויה עד דגמר קדושא, ובתר דגמר קדושא מברך לאכול מצה ואכיל). שו"ע (מי שאין לו יין בליל פסח, מקדש על הפת, שמברך המוציא, ובוצע, ומניח ידיו עליו עד שגומר הקידוש, ומברך על אכילת מצה, ואוכל). ואף שנתבאר לעיל סי' תעב סכ"ח (בליל פסח אי אפשר לקדש על הפת, שהרי חייב בארבע כוסות, והראשון הוא כוס של קידוש). מכל מקום כאן שאין לו יין, יקדש על הפת, כדלעיל סי' ערב סי"א (יקדש על הפת). ונזכר גם לעיל סי' תפב ס"ג (אם אין לו יין, ולא שאר משקה שהוא חמר מדינה, וצריך לקדש על הפת כמו שיתבאר בסי' תפ"ג). ולקמן סי' תפז ס"ז (אם אירע שאין יין בעיר ולא שום משקה שהוא חמר מדינה ... וצריכים הם לחזור ולקדש בביתם על הפת).
3. 1192. רמ"א (נראה דלענין ד' כוסות יש לסמוך אמאן דאמר דמקדשין על שאר משקין אם הוא חמר מדינה, כמו שנתבאר לעיל סימן ער"ב). וכדלעיל סי' תעב סכ"ח (במקומות שאין יין מצוי ... יכול ליקח לד' כוסות שאר משקים שהם חמר מדינה באותו העיר), ושם נסמן.
4. 1193. מ"א סק"א (ובוצע ... נראה לי דדברים אלו לקוחים מדברי הרי"ף, שסבירא ליה דאין צריך אלא ב' מצות. אבל אנו שלוקחין ג', בוצע הא' קודם קידוש, דהא מספקא לן אם צריך לברך המוציא על פרוס). ונתפרשו דבריו בפרי מגדים א"א שם (הנה הרי"ף כתב מאן דלית ליה חמרא שרי (מתחיל) המוציא ובצע לריפתא ומנח ידיה עד דגמר קידושא ומברך על אכילת מצה כו'. והוא לשיטתיה דבליל פסח יניח רק פלגא ושלימה (עיין סימן תע"ה בטור), הילכך הואיל ואין צריך בליל פסח לחם משנה לדידיה, אם כן בוצע מיד מהפרוסה לאחר ברכת המוציא, דבלאו הכי פרוס ועומד הוא). והיינו כדעת הרי"ף שהובאה לעיל סי' תעה ס"ג (שאין צריך כי אם אחת ומחצה), וסי' תפב ס"ד (שגם ברכת המוציא היא על הפרוסה), וס"ז (ויברך המוציא ועל אכילת מצה על הפרוסה ... שבליל פסח אין צריך לחם משנה שלימות). וכיון שמניח על השלחן שלימה ופרוסה, שוב אינו צריך לבצע מהפרוסה עד אחר ברכת המוציא. משא"כ לדידן שמניח על השלחן ג' מצות שלימות, אם כן צריך לבצע את המצה האמצעית קודם קידוש, היינו קודם ברכת המוציא, כדלעיל סי' תעה ס"ה (שיש אומרים שברכת המוציא היא על הפרוסה שהיא לחם עני).
5. 1194. ח"י סק"ג (ובוצע, דהיינו שמפריס תחלה האמצעית ונוטל החציה לאפיקומן, כדלעיל סי' תע"ג). והיינו כדלעיל שם סל"ה (ונהגו כל ישראל שמקצת זה שבוצעים מהמצה עושין בו גם כן מצוה אחרת, דהיינו שמשמרין אותו לאפיקומן).
6. 1195. כדלעיל סי' תעה ס"ד (וצריך שיאחז שתי השלימות בידו בשעת ברכת המוציא, והפרוסה תהיה בין שתי השלימות).
7. 1196. רי"ף שם (ומנח ידיה עילויה עד דגמר קדושא). שו"ע (ומניח ידיו עליו עד שגומר הקידוש). והיינו שבעת ברכת הקידוש אין צריך לאחוז את שתי הלחם משנה, אלא סגי במה שמניח ידיו על העליונה, ואומר עליה קידוש היום. והיינו לדעת הרי"ף – העליונה הפרוסה. ומזה למדים שכן הוא גם לדידן, "יניח שתי ידיו על גבי העליונה" השלימה. ולכאורה מובן מזה, שגם מה שנתבאר לעיל סי' ערב סי"א "יקדש על הפת", היינו שאחרי ברכת המוציא יכול להשמיט ידיו מהלחם משנה, ולהניח ידיו על אחת מהחלות (זאת שיבצע ממנה), ולומר עליה קידוש היום. * ומ"ש "ויניח שתי ידיו". הנה ברי"ף הלשון הוא "ומנח ידיה עילויה". אבל בשו"ע "ומניח ידיו עליו". ולא נתפרש הטעם. ואף שנתבאר לעיל סי' קסז ס"ז (צריך שיתפוס הלחם בימינו ... בשעת הברכה. וטוב שיתן עליו שתי ידיו). היינו דוקא בשעת ברכת המוציא, משא"כ כאן מדובר אחרי שסיים ברכת המוציא, לפני שמתחיל לומר עליו קידוש היום. וראה "הלכות ליל הסדר" אות ד, שאפשר הוא על פי המבואר לעיל סי' קפג ס"ז (מקבלו בשתי ידיו, להראות חביבות הכוס, שהוא חושק לקבלו בכל כחו).
8. 1197. לענין סוכות נתבאר לקמן סי' תרמג ס"א (סדר הקידוש בליל א' של סוכות, בתחלה מברך על היין, ואחר כך אומר קידוש היום, ואחר כך יברך לישב בסוכה ... ואחר כך מברך שהחיינו באחרונה, לפי שברכה זו חוזרת על קידוש היום ועל מצות סוכה). משא"כ כאן אומרים שהחיינו מיד אחר הקידוש, כמו שבאופן הרגיל אומרים שהחיינו בעת הקידוש, ולא בעת הברכות על המצה. והטעם לזה הובא בלקוטי טעמים ומנהגים, פיסקה מוציא מצה (ואין מברכין שהחיינו על מצות מצה, כי די לו בברכתו והגיענו הלילה הזה לאכול בו מצה ומרור), ושם נסמן. וראה "הלכות ליל הסדר" אות ה.
9. 1198. מ"א סוף סק"א (ואם חל במוצאי שבת עיין סי' רצ"ו). והיינו כדלעיל סי' רצו סי"א (יום טוב שחל להיות במוצאי שבת שצריך לקדש ולהבדיל על כוס אחד ואין לו יין, יש אומרים שיכול לומר יקנה"ז על הפת, שאף שאין מבדילין על הפת, מכל מקום הבדלה זו טפלה לקידוש, וכיון שמקדשים על הפת יכולים גם כן לומר עליה ההבדלה אגב הקידוש). ובקונטרס אחרון שם ס"ק א (לדידן דקי"ל כמ"ד שאומרים יקנה"ז על הפת).
10. 1199. ס"ה (ולאחר שגמר ברכת המוציא, יש להשמיט השלישית השלימה מן ידו, ויאחוז בפרוסה מלמטה ובהעליונה מלמעלה ויברך על אכילת מצה ... ואחר כך יבצע כזית מהעליונה השלימה וכזית מהפרוסה).
11. 1200. ר"ן כז, א ד"ה ומאן דלית (ובתר דגמר קידושא מברך לאכול מצה, משום דקידוש תדיר טפי). הובא בב"י ריש הסי'. לבוש (ולא יברך על אכילת מצה קודם הקידוש אחר המוציא, שהקידוש הוא תדיר, וקי"ל תדיר ושאינו תדיר תדיר קודם). והרי זהו הטעם שברכת בורא פרי הגפן קודמת לקידוש, כדאמרינן קיד, א (ובית הלל אומרים מברך על היין ואחר כך מברך על היום, מפני ... ברכת היין תדירה וברכת היום אינה תדירה, תדיר ושאינו תדיר תדיר קודם). עוד הלכות למדים מכלל זה, כדלעיל סי' כה ס"ב, ושם נסמן.
12. 1201. רי"ף כז, א (והדר מטביל בשאר ירקי). שו"ע (ואחר כך אוכל שאר ירקות). והיינו לומר, שאף שכבר אכל פרוסת המוציא בקידוש על הפת, ולא שייך כל כך הטעם של טיבול זה, דלעיל סי' תעג סי"ד (כדי להתמיה את התינוקות, שיראו שינוי שאוכלין ירקות בטיבול שאין דרך לאכלם קודם הסעודה בכל ימות השנה, וישאלו על שינוי זה). מכל מקום, כיון שחוץ משני כזיתים מצה "לא יאכל יותר קודם אמירת ההגדה", עדיין שייך קצת תמיהת התינוקות, שאוכלים ירקות בטיבול לפני עיקר הסעודה. וכמבואר בלבוש (שאעפ"י שהוא לו תוך הסעודה יש בו שינוי קצת שיאכל הירקות).
13. 1202. לבוש (ונראה לי שצריך לברך עליהם בורא פרי האדמה, שאע"פ שהוא לו בתוך הסעודה, הוו כדברים הבאים שלא מחמת הסעודה, כיון שאינו מלפת בהן את הפת). מ"א סק"ב (ומברך עליהם בורא פרי האדמה, דהוי כדברים הבאים שלא מחמת הסעודה, כיון שאין מלפתין בהם הפת לבוש. וכן משמע בהרא"ש ובמרדכי, שדוקא מרור שהוא חובה לאכול עם המצה יש אומרים דמצה פוטרתו, אבל לא בשאר ירקות. אבל בתוספות משמע קצת דגם ירקות פת פוטרתן (עסי' קע"ז). ומכל מקום נראה לי דיש לברך עליהם, דאותן ירקות שאנו אוכלים דהיינו פיטרזי"ל אין ממשיכין תאות המאכל). בזה בא לבאר המ"א, שאף שנתבאר לעיל סי' תעג סי"ז ב' דעות אם צריך לברך על המרור שאוכלים אחר המצה, מכל מקום יודו כולם שכאן צריך לברך על הכרפס שאוכלים אחר המצה: (א) שם (הערה 127) הובאה דעת שו"ת הרשב"א סי' עב (ומרור אינו בא ללפת, ואדרבה צריך הוא לאכלו בפני עצמו, וכן אינו בא להשביע בפת, ואם כן מי פטרו לזה מברכת הנהנין. אלא שאני אומר שנפטר בברכת שאר ירקות). אשר לפי זה פשוט שגם כאן צריך לברך על הכרפס, שאינו בא ללפת את הפת. (ב) שם (הערה 137) הובאה דעת הרא"ש פ"י סי' כו, בדעת ר"י (מה שאין מברכין בורא פרי האדמה על המרור, היינו משום דכתיב על מצות ומרורים יאכלוהו, וחובה הוא להביא מרור אחר מצה, הלכך הוה כדברים הבאים בתוך הסעודה מחמת הסעודה שאין טעונין ברכה לא לפניהם ולא לאחריהם). משא"כ כאן בכרפס לא שייך טעם זה, כמבואר במ"א הנ"ל (שדוקא מרור שהוא חובה לאכול עם המצה, יש אומרים דמצה פוטרתו, אבל לא בשאר ירקות). (ג) שם (הערה 137) הובאה דעת התוס' קטו, א ד"ה והדר (ברכת המוציא פוטרתן, דהוה להו דברים הבאים בתוך הסעודה מחמת הסעודה, שהרי ירקות גוררין הלב, וקרי ליה נמי למרור פרפרת הפת). משא"כ כאן בכרפס לא שייך טעם זה, כמבואר במ"א הנ"ל (דאותן ירקות שאנו אוכלים דהיינו פיטרזי"ל אין ממשיכין תאות המאכל). * אמנם כאן בפנים לא כתב אחד מג' טעמים אלו, אלא (ויברך עליהם בורא פרי האדמה, אם הם ממיני ירקות שאין דרך ללפת בהם את הפת, שאין ברכת הפת פוטרתם. עיין סימן קע"ז). ולעיל סי' קעז ס"א (דברים שדרך לקבוע סעודה עליהם, בין ללפת בהם את הפת כגון ... ירקות ... בין למזון ולהשביע כגון כרוב ותרדין ודייסא ... אין צריך ברכה לפניהם אפילו אוכלם בלא פת). וס"ב (ואם הם דברים הבאים שלא מחמת סעודה, דהיינו שאין דרך לקבוע סעודה עליהם לא ללפת ולא להשביע, כגון כל מיני פירות וכיוצא בהם ... אם אוכל אותם בלא פת טעונים ברכה לפניהם). הרי לא חילק בין מיני ירקות שדרך ללפת בהן את הפת לבין ירקות שאין דרך ללפת בהם את הפת, אלא בין ירקות שדרך ללפת בהם את הפת לבין פירות שאין דרך ללפת בהם את הפת. וראה "הלכות ליל הסדר" אות ג. ולפי הדברים האמורים כאן הי' נראה לכאורה, שלמנהגינו שלוקחים בצל לכרפס, אם הוא בתוך הסעודה, אפשר שיהי' דינו כמו מרור, ויהי' תלוי בשתי הדעות דלעיל סי' תעג סי"ז, וכדמסיק לעיל שם סי"ח (לא יברך בורא פרי האדמה על המרור, שלא יברך לבטלה לפי סברא הב').
14. 1203. ולא הזכיר הא לחמא. וגם לקמן סי' תפד ס"ג מתחיל במה נשתנה, ולא הזכיר הא לחמא.
15. 1204. רי"ף שם (ועקר להו לפתורה. ובתר הכי אומר מה נשתנה וכולה הגדה עד גאל ישראל, ומברך אמרור ואכיל. והדר כריך מצה ומרור ואכיל). שו"ע (ומסלק השלחן. ואומר מה נשתנה וכל ההגדה עד גאל ישראל, ומברך על המרור, ואוכל. ואחר כך כורך מצה ומרור ואוכל). וכאן השמיט את סילוק השלחן, וכדלעיל סי' תעג סל"ח (ועכשיו אין נוהגין אפילו בעקירת הקערה, לפי שהתינוקות יודעין שעיקר האכילה לא תהיה ממצות אלו שבקערה, ולפיכך לא ישאלו כלום כשיסירן מעל השולחן). ובפרט כאן שכבר אכלו מהמצות, כדלעיל סעיף הקודם.
16. 1205. אוצ"ל: "ואוכל. ואחר כך הכריכה".
17. 1206. כדלעיל סי' תעג סי"ז (שחייב הוא לאכול מרור אחר המצה מיד), וסי' תעה סי"א (אחר שאכל הכזית של אכילת מצה יקח מיד כזית מרור), ושם (הערה 76).
18. 1207. רב נטרונאי גאון, הובא ב טור (דעת רב נטרונאי שכתב, ואם אין לו יין סודר הלל והגדה על הפת, ומה נשתנה, וחותם, ומברך המוציא ולאכול מצה) ב"י ד"ה ומ"ש וכן (שאין לאכול מצה קודם ההגדה). והיינו שמטעם זה דעת רב נטרונאי, שלא יקדש על הפת עד אחר ההגדה. ואף דלא קיי"ל כדבריו, אלא כדברי הרי"ף שבהכרח יעשה קידוש על הפת קודם ההגדה. מכל מקום למדנו מדבריו לענין המרור והכורך, שיאכלם לאחר ההגדה.
19. 1208. בא יג, ח.
20. 1209. מכילתא פרשת בא פרשה יז (והגדת לבנך, שומע אני מראש חדש, תלמוד לומר ביום ההוא, אי ביום ההוא יכול מבעוד יום, תלמוד לומר בעבור זה, בשעה שיש מצה ומרור מונחים לפניך על שולחנך). ומזה למדנו שהמצות והמרור צריכים להיות על השלחן בעת אמירת ההגדה, כדלעיל סי' תעג ס"כ (נאמר והגדת לבנך ביום ההוא לאמר בעבור זה וגו', בעבור זה לא אמרתי אלא בשעה שיש מצה ומרור מונחים לפניך. לפיכך צריך שיהא גם המרור לפניו בשעת אמירת ההגדה), ושם נסמן.
21. 1210. תרומת הדשן סי' קכה (אם הגיע הקטן שיוכל להבין כדלעיל, נראה דאין להאכילו מצה דדרשינן והגדת לבנך כו', ובעבור זה לא אמרתי אלא בשעה שיש מצה ומרור מונחים לפניך, ואם ימלא הבן כבר כריסו מן המצות, היאך שייך לומר בעבור זה כיון דאין המצה חידוש לו לקטן). מ"א סי' תעא סק"ז (קטן היודע אסור להאכילו, דלא שייך לומר בעבור זה, מאחר שכבר מילא כריסו ממנו). וכן הוא לעיל שם סוף ס"י (קטן וקטנה שיש בהם דעת להבין מה שמספרים להם ביציאת מצרים בלילה, כמו שיתבאר בסי' תע"[ב], אסור להאכילם בערב פסח, שהרי נאמר והגדת לבנך ביום ההוא לאמר בעבור זה עשה וכו', בעבור זה היינו מצה ומרור המונחים לפניך, ואם התינוק מלא כריסו ממצה האיך שייך לומר לו בעבור זה). וכבר נתבאר לעיל סי' תעג ס"כ (לפיכך צריך שיהא גם המרור לפניו בשעת אמירת ההגדה). וכאן מבאר, שאפילו אם ישאיר לפניו קצת מצה מרור, מכל מקום "אם כבר אכל מהם האיך שייך לומר בעבור זה".
22. 1211. ב"ח ד"ה וליסליק (היה מוכרח לברך אז גם כן על אכילת מצה. אבל מרור והכריכה שיכול לאכול אחר כך, צריך לומר ההגדה תחלה, כמו כשעושין הסדר על היין).
23. 1212. פר"ח (שאיך יעשה איסור לטעום קודם קידוש בשביל לעשות המצוה כסדרה). וכדלעיל סי' רעא ס"ט (אסרו חכמים לטעום כלום, אפילו מים, משהגיע זמן הקידוש עד שיקדש).
24. 1213. שהוא הלל הגדול ונשמת. ראה לעיל סי' תעב סט"ז (והערה 112).
25. 1214. ארחות חיים הל' סדר ליל פסח סי' ז (והרא"ה ז"ל כתב מי שעושה סדרו על הפת אינו מברך לא אשר גאלנו ולא יהללוך כי שתיהם ברכות של כוס). הובא בב"י סוף הסימן. מ"א ריש הסי' (אבל פה בשו"ע כתב כדברי הרי"ף שאומר גאל ישראל ... אבל יהללוך לא יאמר בחתימה).
26. 1215. כב' המנהגים דלעיל סי' תפ ס"א (ואחר כך נשמת כו', ישתבח כו', וחותם ברוך אתה ה' כו' הבוחר כו'. ויש נוהגין ... נשמת וישתבח ... יהללוך כולו עד סופו עם החתימה של יהללוך).
27. 1216. ארחות חיים שם. ח"י סק"ד (אבל יהללוך לא יאמר בחתימה להלל, לפי שנתקן על הכוס). בהלכה זו של תקנת ד' כוסות, ישנם כמה פרטים, ונתבארו לעיל סי' תעד ס"ב (הערה 10).
28. 1217. דרכי משה ס"ק א (ונראה דצריך לברך אשר גאלנו, דהא איתא במקום ברכת שעשה נסים דמברכין אכל ניסא). ח"י שם (דאמרינן גאל ישראל, לפי שהוא במקום שעשה נסים). וכדלעיל סדר ברכת הנהנין פי"ג ה"א (יחיד שנעשה לו נס באיזה מקום ... חייב ... לברך בא"י אלהינו מלך העולם שעשה לי נס במקום הזה ... וכל יוצאי יריכו של אותו אדם שנעשה לו נס באותו מקום). ובפרט ביום החג שנקבע על הנס, כמו בחנוכה ופורים שמברכים ברכת שעשה נסים לאבותינו. הובא גם בלקוטי טעמים ומנהגים פיסקא ברוך כו' אשר גאלנו, ונתבאר שם (הערה 748).
29. 1218. מ"א ריש הסימן (נראה לי דמי שאין לו אלא כוס א' יקח אותו לקידוש). הובא בח"י ס"ק ב.
30. 1219. רמ"א (ולי נראה דלענין ד' כוסות יש לסמוך אמאן דאמר דמקדשין על שאר משקין, אם הוא חמר מדינה). וכן הוא לעיל סי' תעב סכ"ח, ושם נסמן (הערה 205).
31. 1220. כדלקמן סוף סעיף הבא (שיש אומרים שאין מקדשין על הפת כלל). אבל "אף אם ... מקדש על הפת" כו'.
32. 1221. טור סוף הסימן (ורב יוסף בר רב ורב האי גאון כתבו, מי שאין לו יין מקדש על הפת בלילי שבתות ויום טוב, חוץ מלילי פסח, שהרי אמרו ולא יפחתו לו מד' כוסות). וכן הוא לעיל סי' תעב סכ"ח (ואף על פי שבקידוש של שאר ימים טובים ושבתות, יותר טוב לקדש על הפת מלקדש על שאר משקים, אף על פי שהוא חמר מדינה כמו שנתבאר בסי' ער"ב. מכל מקום בליל פסח אי אפשר לקדש על הפת, שהרי חייב בארבע כוסות, והראשון הוא כוס של קידוש). וכן הוא בלקוטי טעמים ומנהגים, פיסקה קדש (בכל יום טוב חייב בקדוש מדברי סופרים, וכשחל בשבת הרי יש לו גם כן עיקר מן התורה – מוסיף עליהם בלילה זה, שהוא אחד מארבעה כוסות שהן מצוה מדברי סופרים בליל פסח. ולכן: א) אינו מקדש על הפת).
33. 1222. מ"א ריש הסימן (ואם יש לו שנים יקח לקידוש ולברכת המזון). הובא בח"י ס"ק ב.
34. 1223. גמרא סד, ב (אמר ר"ש בן לקיש אין מעבירין על המצות). רש"י שם (מאחר שבאת לידו). וכיון שבאה לידו אמירת ההגדה, היה ראוי לומר ההגדה על כוס שני. וכן הוא לעיל סי' לו ס"ב אות ט (שאמרו אין מעבירין על המצות). סי' עדר ס"ב (שאין מעבירין על המצות). סי' תעג סכ"ו (בענין שלא יצטרך לעבור על המצוות). לקמן ס"ו (שאין מעבירין על המצות).
35. 1224. גמרא קיז, ע"ב (אמר ליה רב חנן לרבא שמע מינה ברכת המזון טעונה כוס, אמר ליה ארבע כסי תיקנו רבנן דרך חירות, כל חד וחד נעביד ביה מצוה). וכדלעיל סי' תעט ס"א (ואף להאומרים שברכת המזון אינה טעונה כוס, מכל מקום הואיל ותקנו חכמים לשתות ד' כוסות בלילה זה, יש לעשות מצוה בכל אחד ואחד, ועל השלישי יברך על מזונו).
36. 1225. סעיף א (יש אומרים שברכת המזון טעונה כוס אפילו ביחיד ... ויש אומרים שברכת המזון אינה טעונה כוס אלא כשמברכין בזימון. ויש אומרים שאפילו בג' או עשרה אינה טעונה כוס לחובה אלא למצוה מן המובחר), ושם נסמן).
37. 1226. סוף סעיף יא (שיש מי שאומר שלא תקנו שום קידוש אלא על היין בלבד ולא על הפת ולא על חמר מדינה). וראה לעיל סי' קפב ס"ב (יש לו מעט לצורך קידוש, שקידוש קודם לברכת המזון, מפני שהוא טעון כוס לדברי הכל. ואף שאפשר לקדש על הפת, מכל מקום עיקר הקידוש נתקן על היין). קונטרס אחרון סי' רצו ס"ק א (משום דמצוה מן המובחר לקדושי אחמרא, אע"ג דאפשר בריפתא).
38. 1227. מ"א ריש הסימן (ואם יש לו ג', יקח לקידוש, ועל כוס שני יאמר ההגדה עד גאל ישראל, ועל השלישי יברך ברכת המזון). הובא בח"י ס"ק ב.
39. 1228. כדלעיל ס"ג (ולא יאמר הברכה שבחתימת יהללוך או שבחתימת ישתבח, לפי שהברכה זו לא נתקנה בליל פסח אלא על הכוס). ואם כן הי' מקום להקדים ברכה זו, שבלאו הכי לא יאמר אותה כלל.
40. 1229. מ"א סי' תעב סקי"ד (נראה לי דמי שאין לו אלא ד' כוסות מצומצמות אחר מזיגה, יקחם בלילה הראשונה, ולא יקח ב' בלילה הראשונה לקידוש ולברכת המזון, וב' ללילה שניה ... דהא בקיאינן בקביעא דירחי ויומא קמא עיקר). הובא בח"י שם ס"ק כו. וראה גם לעיל שם ס"ל (ועיין שם דין מי שיש לו מעט יין ואינו מספיק לו לד' כוסות לשני הלילות, איך יעשה).
41. 1230. שבת כג, א (הא יום טוב שני דספק דבריהם הוא ובעי ברכה התם כי היכי דלא לזילזולי בה). ביצה ד, ב (והשתא דידעינן בקביעא דירחא מאי טעמא עבדינן תרי יומי, משום דשלחו מתם הזהרו במנהג אבותיכם בידיכם). ונתבאר לעיל סי' תעה ס"ל (והערה 203).