תפב דין מי שאין לו מצה שמורה

הערות

1. 1136. עיקרי ההלכות שנתבארו בסימן זה: (א) יש לו רק כזית מצה שמורה (ס"א-ג). (ב) יש לו רק ג' מצות שמורות לב' הלילות (ס"ד-ז). * תוכן ההלכה שנתבארה לפנינו ס"א-ג: (א) אם יש לו רק כזית אחד מצה, או רק כזית אחד מצה שמורה, יאכל אותו בסוף הסעודה, ויברך עליה על אכילת מצה, ויהי' גם לאפיקומן שנשאר טעמו בפיו. (ב) אם אין לו גם יין לקידוש, יקדש על הכזית, ויאכל אותו בתחלת הסעודה. (ג) אם יש לו עוד מצה כשרה לאכילה, שאינה שמורה לשם מצה, יברך עליה המוציא בתחלת הסעודה, אף שאינה כשרה למצת מצוה. ויאכל הכזית מצה שמורה בסוף הסעודה לאפיקומן. (ד) אם יש לו כזית אחד שמורה משעת קצירה, ועוד מצה שמורה משעת לישה, יברך על אכילת מצה בתחלת הסעודה על השמורה משעת קצירה, וכורך ואפיקומן על השמורה משעה לישה.
2. 1137. רי"ף כז, א (והיכא דלית ליה כולה סעודתא ממצה דמינטרא, אלא כזית בלחוד דמינטר הוא דאית ליה, אכיל ברישא מהאיך דלא מינטר, ומברך עליה המוציא, ולבסוף מברך על כזית דמינטר לאכול מצה ואכיל ... דתניא הסופגנין והדובשנין והאיסקריטין אדם ממלא כריסו מהן ובלבד שיאכל כזית מצה באחרונה). רמב"ם פ"ח הי"ג (מי שאין לו מצה משומרת אלא כזית, כשגומר סעודתו ממצה שאינה משומרת מברך על אכילת מצה, ואוכל אותו כזית, ואינו טועם אחריו כלום). טור (כתב רי"ף ... וכן כתב ה"ר יונה שיאכל כזית דמינטר באחרונה, ויברך עליו על אכילת מצה, ולא יאכל אחריו כלום), ושו"ע (מי שאין לו מצה משומרת אלא כזית, מברך על אכילת מרור ואוכל, וכשגומר סעודתו ממצה שאינה משומרת, מברך על אכילת מצה ואוכל אותו כזית, ואינו טועם אחריו כלום).
3. 1138. רב הונא מ, א (בצקות של נכרים, אדם ממלא כריסו מהן, ובלבד שיאכל כזית מצה באחרונה. באחרונה אין בראשונה לא מאי טעמא משום דלא עבד בהו שימור). ופירש רש"י (בצקות של נכרים, שמכיר בהן שלא החמיצו ... לא נפיק ידי חובת מצה, משום דלא הוי לה שימור לשם מצה ... באחרונה, היא מצות אכילתה, שעם הפסח היא חובת אכילתה, דכתיב קרא על מצות ומרורים יאכלוהו, ופסח נאכל על השובע כדתנן אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן. בראשונה לא, כלומר באכילה ראשונה שאכל מבצקות של נכרים לא נפיק). ברייתא קיט , סוע"ב (הסופגנין (רקיקין העשויין כספוג מתוך שעיסתן רכה אין תורת לחם עליהן, רש"י) והדובשנין (מטוגנין בשמן ודבש ואינו לחם עוני אלא לחם עשיר) והאיסקריטין, אדם ממלא כריסו מהן, ובלבד שיאכל כזית מצה באחרונה). * ולדעת כמה פוסקים, הי' כן סדר הרגיל בזמן הבית, כמבואר במרדכי סוף פסחים לג, ד (היה נראה לרבינו מאיר, שבזמן שבית המקדש קיים היו עושין כל הסדר אחר הסעודה, ולא היו אוכלין מצת מצוה, אלא לאחר שמלאו כריסן מקמח ובצקת ושאר דברים). הובא בלקוטי טעמים ומנהגים, פיסקה שלחן עורך (והערה 884). ואף שבזמן הזה אוכלים את המצה והמרור והכורך בתחלת הסעודה, כדלעיל סי' תעז ס"ג (הערה 15). מכל מקום מי שאין לו אלא כזית מצה שמורה, נוהג כן אף בזמן הזה.
4. 1139. תוס' קכ, א ד"ה באחרונה (כגון דלית ליה אלא כזית מצה ותו לא, דטוב לאוכלו על השובע ולהיות טעם מצה בפיו). וכדלעיל סי' תעח ס"א (אחר אכילת אפיקומן אסור לאכול שום מאכל בעולם, חוץ ממצה שמורה ... כדי שלא יעבור מפיו טעם מצה).
5. 1140. רי"ף שם (אכיל ברישא מהאיך דלא מינטר, ומברך עליה המוציא). מ"א סק"א (המוציא על מצה שאינה משומרת). ח"י ס"ק א (דהיינו שמקדש תחלה, ומברך המוציא על מצה שאינה משומרת).
6. 1141. כדלעיל סי' תעה ס"ג (שמלבד ב' מצות שלימות שצריך לבצוע עליהן כמו בשאר יום טוב, צריך להיות עוד פרוסה אחת משום לחם עני, וכן המנהג פשוט).
7. 1142. ס"ה (צריך לאכול במקום הקידוש לאלתר אחר הקידוש), וס"ז (אין צריך שיגמור שם כל סעודתו, אלא אפילו אם אכל כזית ... יוצא בזה ידי קידוש במקום סעודה). וראה מראי מקומות וציונים. והיינו שיש שני טעמים שצריך לאכול עכ"פ מצה שאינה שמורה: (א) שיקיים מצות לחם משנה. (ב) כדי שיהי' הקידוש במקום סעודה. ואף שבסוף הסעודה יאכל מהמצה שמורה. מכל מקום זה לא יספיק להיות הקידוש במקום סעודה, כנ"ל שהקידוש במקום סעודה היינו שיהי' לאלתר. ואף שבכל אופן מפסיקים בין הקידוש ואכילת המצה באמירת ההגדה. כבר נתבאר לעיל סי' תעג סכ"ה (ונהגו להביא כל דברים אלו לפני בעל הבית מיד אחר קידוש, קודם אכילת הירקות (כדי שיהיה הקידוש סמוך להתחלת הסעודה, דהיינו הבאת המצה והמרור עיין סי' רע"א)). משא"כ כאן שאין מביאים את האפיקומן עד אחר הסעודה, כדלעיל סי' תעז ס"ה מוציאין אותו מתחת המפה שהצניעוהו שם). ובלית ברירה סומכים על האפיקומן שיהי' במקום סעודה, כדלקמן ס"ג. ואף ששותה כאן כוס שני אחרי סיום אמירת ההגדה, ונתבאר לעיל סי' רעג ס"ט (יש אומרים שאפילו שתה רביעית יין מכוס הקידוש יוצא בזה ידי קידוש במקום סעודה ... אם אפשר טוב שישתה עוד רביעית שלמה מלבד רוב רביעית שיוצא בו ידי חובת קידוש כדי לצאת לדברי הכל). מכל מקום עדיף שלא לסמוך על זה ולאכול מצה במקום סעודה. ומה גם שאז יקיים גם מצות לחם משנה כנ"ל (ראה "הלכות ליל הסדר" אות ח).
8. 1143. שו"ע ס"א (מברך על אכילת מרור ואוכל). מ"א שם (פירוש מיד לאחר שבירך המוציא על מצה שאינו משומרת). פרישה ס"ק ה בשם גליון (גם על מרור צריך לברך קודם אכילת שמורה). ואף שלדעת הלל אין יוצאים ידי חובת מרור אלא כשכורכו עם מצה, כדלעיל סי' תעה סט"ז (שלפי דעת הלל הזקן אין אדם יוצא ידי חובתו מן התורה אלא אם כן כורך כזית פסח וכזית מרור וכזית מצה ואוכלן ביחד). וכאן אינו יכול לכרכו במצה, כדלקמן בסמוך. מכל מקום במקום שאינו יכול לקיים מצות כורך, מברך על המרור וסומך על דעת חבריו של הלל, כמבואר בפר"ח סי' תעה ס"ה ד"ה ומ"ש כדי שתעלה (אפשר לומר דטפי פסיקא ליה להש"ס דהוי הלכתא כרבנן משום דרבים נינהו, ולפיכך במקום דאיכא פסידא דברכה עבדינן כרבנן). וראה "הלכות ליל הסדר" אות יב. ואף שגם לדעת חבריו עיקר מצות אכילת המרור היא מיד אחר מצות אכילת המצה, כדלעיל סי' תעה סי"א (אחר שאכל הכזית של אכילת מצה יקח מיד כזית מרור), ושם (הערה 76). מכל מקום בלית ברירה אוכלים כאן את המרור לפני הכזית מצת מצוה.
9. 1144. רמב"ם שם (ואוכל אותו כזית, ואינו טועם אחריו כלום). הר"ר יונה שם (ויברך עליו על אכילת מצה, ולא יאכל אחריו כלום). וכפירוש הב"י בריש הסימן (דכריך מצה ומרור ואכיל בלא ברכה ... ודברי הרמב"ם בסוף הלכות חמץ ומצה, כדברי ה"ר יונה, שכשגומר סעודתו מברך על אכילת מצה ואוכל אותו כזית, ואינו טועם אחריו כלום). בעל המאור כה, א (ובודאי היכא דליכא אלא כזית אחד אינו כורך מצה ומרור). רא"ש פ"י סל"ה (להניח הכריכה). שו"ע (ואינו טועם אחריו כלום).
10. 1145. רא"ש שם (ויותר מסתבר להניח הכריכה, שאינו אלא זכר בעלמא, ממה שיבטל טעם של מצה). פר"ח ריש הסי' (הא ודאי לא מצי למכרך הך כזית דמינטרא בין להלל בין לרבנן, דהא מצה בזמן הזה דאורייתא ומרור דרבנן, ואתי דרבנן ומבטל דאורייתא).
11. 1146. סעיף טז (אם כרך אדם כזית מצה וכזית מרור ולעסן יחד ואכלן בזמן הזה, לא יצא ידי חובתו, שהמרור שהוא מדברי סופרים מבטל את טעם המצה שהיא מן התורה).
12. 1147. שהוא פרוסה (ולא מצה שלימה).
13. 1148. כדלעיל סי' תעה ס"ה (ואחר כך יבצע כזית מהעליונה השלימה וכזית מהפרוסה), ושם (הערה 39).
14. 1149. רא"ש פ"י סי' לה (אין לאחר ברכת המצה, מוטב שיאכלנה בתחלה לתיאבון), וטור (וא"א הרא"ש ז"ל כתב שיאכל מיד כזית דמינטר, כדי שיאכל מצה לתיאבון, ויברך עליו המוציא ועל אכילת מצה, ואינו חושש אם יאכל לבסוף דלא מינטר), לפירוש ה ט"ז סק"א (הרא"ש קאי על דברי הרי"ף, ומצה דלא מינטרא אליביה דהרי"ף היינו דלא מינטרא כדינה, היינו משעת קצירה, כיון דמינטרא עכ"פ משעת לישה יאכלנה אפילו לבסוף, דעכ"פ שם מצה עליה, משא"כ בבציקות של עכו"ם, דאפילו משעת לישה לא הוי שמירה כלל, ולא הוי עליה שם מצה כלל, גרע טפי, ובזה אמרו ובלבד שיאכל כזית מצה באחרונה).
15. 1150. כדלעיל סי' תנג סט"ו (ומהו שימור זה האמור בתורה, הוא כשרואה אותה קרובה לבא לידי חימוץ ישמרנה וישתדל בה שלא תחמיץ, כגון מתחלת לישתה ואילך, שכבר באו עליה מים והיא קרובה להחמיץ אם לא ימהר להתעסק בה בידים בלישתה ועריכתה ואפייתה).
16. 1151. וכן הוא לעיל סי' תעז ס"י (אם נאבד האפיקומן ... יאכל ממצה אחרת שהיא שמורה מחימוץ משעת קצירה או משעת לישתה ואילך), וסי' תעח ס"א (ממצה שמורה משעת קצירה או משעת לישה, כדי שלא יעבור מפיו טעם מצה שמורה של האפיקומן).
17. 1152. רא"ש שם (שיאכלנה בתחלה לתיאבון). וכדתנן צט, ב (סמוך למנחה לא יאכל אדם), ופרש"י ורשב"ם (כדי שיאכל מצה של מצוה לתיאבון משום הידור מצוה). וכן הוא לעיל סי' תעא ס"א (אסור ... לאכול ... מתחלת שעה עשירית בערב פסח עד הלילה, כדי שיאכל מצה בלילה לתיאבון).
18. 1153. בקונטרס השלחן הגיה: "יברך עליה בתחלת הסעודה ויאכלנה לתיאבון קודם אכילת מרור".
19. 1154. כדלעיל סי' תעה סי"א (אחר שאכל הכזית של אכילת מצה יקח מיד כזית מרור), וסוף סכ"ב (שכך היא המצוה לכתחלה שלא לצאת ידי חובת מרור קודם שיצא ידי חובת מצה, שנאמר על מצות ומרורים), ושם נסמן.
20. 1155. והיינו, שעדיף להדר בכזית הראשון (שיהי' שמורה משעת קצירה), כיון שיש בו כמה מצות (תיאבון, ברכה, שמוציא בברכתו גם כורך, והוא קודם אכילת מרור), מאשר להדר בכזית האחרון, שיש בו רק מצוה אחת (שישאר טעם שמורה בפיו).
21. 1156. שהיא עיקר מצות אכילת מצת מצוה מן התורה, כדלעיל סי' תעה סט"ו (חיוב אכילת מצה בלילה הראשון אף בזמן הזה הוא מן התורה, שנאמר בערב תאכלו מצות, ולא הוזכר שם פסח), וסל"ב (וכשאכל כזית יצא ידי חובתו מן התורה).
22. 1157. כדלעיל סי' תעה סי"ח (ולא יברך על כריכה זו לא ברכת המצה ולא ברכת המרור ... יוצא בברכת המצה והמרור שבירך כבר).
23. 1158. לכאורה הכוונה לבאר בזה הטעם, שבאופן זה צריך לאכול הכריכה ממצה השמורה משעת לישה. והמשך הדברים: "דכיון שיש לו מצה שמורה משעת לישה [בשביל הכריכה והאפיקומן], שהיא כשירה מעיקר הדין, על כן חייב הוא לאכול ממנה [ממצה השמורה משעת קצירה] לתיאבון קודם אכילת המרור, ולעשות ממנה [ממצה השמורה משעת לישה] כריכה, וחייב גם כן לברך עליה [על מצה שמורה משעת לישה] מעיקר הדין". ולכן יברך על אכילת מצה [על המצה השמורה משעת קצירה], "כדי לפטור בברכה זו את הכזית מצה שמורה משעת לישה, שיאכל בכריכה עם מרור". או אולי יש כאן איזה טעות הדפוס.
24. 1159. כדלעיל סי' תעה סוף סל"ב, שמשאכל כזית יצא חובתו מן התורה.
25. 1160. כיון שאוכל פחות מכביצה, כדלעיל סי' קנח ס"ב (אפילו פת גמורה, אם אינו אוכל אלא פחות מכביצה בלא קליפתה, יש להסתפק אם צריך נטילת ידים ... לפיכך יטול ידיו ולא יברך).
26. 1161. מ"א סק"א (וחולה שאינו יכול לאכול כי אם כזית מצה, או שאין לו אלא כזית מצה, יאכל תבשילו בלא המוציא, ואחר סעודתו יברך המוציא ועל אכילת מצה ויאכל כזית).
27. 1162. סעיף א (מי שאין לו יין, ולא שום משקה שהוא חמר מדינה, יקדש על הפת קודם אמירת ההגדה). והכא סגי אף בקידוש על פרוסה של כזית אחד, שאינו אוכל אחריו עוד פת שיהי' במקום סעודה.
28. 1163. מ"א שם (אבל אם אין לו גם כן יין, אם כן צריך לקדש על המצה תחלה, ואחר כך יאכל תבשילו).
29. 1164. והיינו שכדי לצאת ידי חובת לחם משנה יאחז בעת אמירת המוציא, את שלשת המצות, כדלעיל סי' תעה ס"ד (וצריך שיאחז שתי השלימות בידו בשעת ברכת המוציא, והפרוסה תהיה בין שתי השלימות). אלא שיפרוס כזית רק מהפרוסה, לאכילת המוציא ועל אכילת מצה, שהוא כדעת היש אומרים דלקמן בסמוך. וגם לשאר הדעות מועיל עכ"פ בדיעבד, כדלעיל סי' תעה ס"ח (בדיעבד, אפילו לא אכל אלא כזית אחד בלבד בין מהשלימה בין מהפרוסה ... יצא).
30. 1165. ואף שנתבאר לעיל סי' תעג סל"ה (ונהגו כל ישראל שמקצת זה שבוצעים מהמצה עושין בו גם כן מצוה אחרת, דהיינו שמשמרין אותו לאפיקומן. ולפיכך נכון הדבר שיהיה מקצת הזה רוב המצה, שאפיקומן היא מצוה חשובה, שהוא לנו במקום הפסח). מכל מקום תהי' כאן פרוסת האפיקומן רק כזית, כדי שיספיק לאכול כל הכזיתים ממצה זו.
31. 1166. אבודרהם סדר ההגדה (ואם אין לו אלא שלש מצות לשתי הלילות כתב אבן הירחי כי די לו בהם, כיצד כשמברך המוציא ולאכול מצה בוצע מן הפרוסה בלבד ואוכל. וכריכה של הלל עושה עוד מן הפרוסה, ואינו נוגע בשלימה כלל. נשארים לו שתים לליל שני, יעשה בהם כסדר הזה). והוא מ"ש הראב"ן הירחי בהמנהיג סי' פב (וה"ר משה ב"ר יוסף ... קבלנו שחידש ואמר לעשות הכל על הפרוסה, לברך עליה המוציא ועל אכילת מצה על הפרוסה ... ומאותה פרוסה לכרכה כהלל, נמצא לשתי לילות דיי לנו בשתים תשאר השלישית, והשתים השלימות ללחם משנה). ואולי יש כאן טעות סופר באיזה תיבות. רמ"א (ומי שאין לו ב' הלילות רק ג' מצות, יברך ליל ראשון המוציא ועל אכילת מצה וכן הכריכה הכל מן הפרוסה, ושתי השלימות לליל ב').
32. 1167. ט"ז סק"ב (נשאר לחם משנה בליל שני).
33. 1168. בקטע שלפנינו מבאר, איך יקיים את סדר ליל השני על שתי המצות (וכן יהי' הדין גם אם יש לו רק ב' מצות בליל ראשון של פסח), באופן שהוא לפי רוב הדעות: (א) בעת ברכת המוציא יאחז שתי המצות השלמות, כדעת הפוסקים שלחם משנה היא על שתי שלמות. (ב) בין שתי הברכות יבצע אחת מהמצות חצי לאפיקומן, כדי שברכת על אכילת מצה תהי' על הפרוסה. (ג) בעת ברכת על אכילת מצה יאחז השלימה והפרוסה, כמו כשיש לו ג' מצות. (ד) יבצע כזית מהפרוסה וכזית מהשלמה ויאכל ביחד, כמו כשיש לו ג' מצות. (ה) הכורך יעשה מהשלימה, שפרס ממנה להמוציא, כדי שיקיים מצוה גם במצה זו לכל הדעות, כדלקמן בסמוך. (ו) אפיקומן יקח מהחתיכה שפרס בין המוציא לעל אכילת מצה.
34. 1169. לבוש (וישמור שתי השלימות לליל שניה, כדי שיהא לו לחם משנה גם בליל השני). ט"ז ס"ק ב (הוה ליה לעשות מצוה מן המובחר בליל ראשון, דיעשה המוציא על אחת ועל אכילת מצה על השניה. דאם כן לא נשאר לחם משנה בליל שני). ואף שצריך לומר ההגדה על מצה פרוסה, כדלעיל סי' תעג סל"ו (שצריך לומר ההגדה על מצה הראוי לצאת בה ידי חובתו ... שהמצה שיוצא בה ידי חובתו לא תהיה שלימה אלא פרוסה, ועליה יאמר ההגדה). הנה אין הכי נמי, אם יש אפשרות לזה, ישתדל שגם בעת אמירת ההגדה תהי' על הקערה גם פרוסה (כדלקמן סעיף הבא). אלא שאם אי אפשר, אזי עכ"פ חשוב יותר לברך על לחם משנה שלם. וכן הוא בפרי מגדים סי' תעה משב"ז ס"ק ה (יראה לי שאם אין לו בליל א' כי אם שתי מצות שלימות, יניחם שלימות עד המוציא, דבעי לחם משנה ... והא דפורסין קודם כהא לחמא עניא מנהגא הוא ... היכא דלא אפשר וודאי לחם משנה עדיף טפי, וכדאמרן. ועיין סימן תפ"ב [בהגה] מי שאין לו אלא שלש מצות יניח שתים לליל ב' ... והיינו נמי שאין פורס בליל ב' עד שיאמר המוציא תחלה).
35. 1170. כדלעיל סי' תעה ס"ד (וברכת המוציא היא על השלימה, וברכת על אכילת מצה היא על הפרוסה), והעיקר כדעה זו, כדלעיל שם (הערות 18-19).
36. 1171. כדלעיל סי' תעג סל"ו (ומתוך שנאמר לחם עני חסר וא"ו דרשו חכמים לחם עני, מה דרכו של עני בפרוסה אף כאן בפרוסה, שהמצה שיוצא בה ידי חובתו לא תהיה שלימה אלא פרוסה).
37. 1172. משמעות הח"י סק"ה (באבודרהם סיים ובליל שני יעשה כסדר הזה, וכן כתב הב"י בשמו סוף סי' תע"ה. ונראה לי פשוט כוונתו ופירושו, דגם בליל שני יעשה כל סדר ההגדה כמו בליל ראשון, אבל ודאי כיון שיש לו שתי מצות בליל שני מברך על שתיהן ביחד, כדלעיל ריש סי' תע"ה, משא"כ בליל ראשון שיברך רק על אחת).
38. 1173. ס"ה (ואחר כך יבצע כזית מהעליונה השלימה וכזית מהפרוסה).
39. 1174. ואף שעתה שתיהן פרוסות, שהרי מאחת בצע החצי לאפיקומן, ומהשנית בצע להמוציא. מכל מקום עדיף לבצוע לכורך מהשלימה (שבצע ממנה להמוציא), ולא מהפרוסה (שבצע ממנה לאפיקומן). והטעם לזה הוא לפי כו'.
40. 1175. רי"ף כה, ב (ובפסח אתא לחם עוני וגרעא לפלגא דחדא, הילכך בצעינן אחדא ופלגא), לפירוש ה טור סי' תעה בסופו (כתב רב אלפס שאין צריך אלא שתי מצות, אחת פורסה לשנים, ומברך על חציה המוציא ועל אכילת מצה, וחציה השני לאפיקומן, והשלימה לכריכה. וכן כתבו קצת הגאונים). הובאה שיטה זו לעיל סי' תעה ס"ג (יש אומרים שאין צריך כי אם אחת ומחצה. לפי שמה שדרשו חכמים ממה שכתוב לחם עני חסר וא"ו, שתהא המצה פרוסה כדרכו של עני, לא דרשו אלא לגרוע מלחם משנה, שאחת מהם לא תהיה שלימה), ונתבאר שם (הערה 16).
41. 1176. שאף שלמעשה בצע ממנה כזית להמוציא כנ"ל, מכל מקום לדעה זו לא קיים בזה עדיין מצוה, שהרי ברכות המוציא ועל אכילת מצה, שתיהן על הפרוסה כנ"ל. ואילו בהשלימה עדיין לא נעשית שום מצוה. משא"כ כשיש לו ג' מצות, נתבאר לעיל סי' תנח ס"ז (שבהראשונה עושין בה מצוה הראשונה, דהיינו ברכת המוציא, שברכה זו היא המצוה הראשונה שעושין במצות הללו, ובשניה עושין המצוה השנייה, דהיינו ברכת על אכילת מצה, ובשלישית עושין מצוה השלישית, דהיינו הכריכה עם המרור).
42. 1177. תוס' קטז, א סד"ה מה (ולכך עושין על השלישית כריכה, כדי שלקיים מצוה בשלשתן). רא"ש פ"י סי' ל (דכיון דתיקון שלוש, מכל חדא נעביד בה מצוה).
43. 1178. בט"ז שם ס"ק ה (מצה שלישית, כדי לקיים בה מצוה אחת). וכן הוא לעיל סי' תנח ס"ז (ובשלישית עושין מצוה השלישית דהיינו הכריכה עם המרור). ובפסקי ההגדה (כורך, ואחר כך יקח מצה הג').
44. 1179. מ"א סק"ב (ומכל מקום אם יכול לשייר פרוסה קטנה ישייר ויניחנה בין ב' השלימות). הובא בח"י ס"ק ד. וכיון שפרוסה זו יאכל לברכת על אכילת מצה, צריכה להיות כזית, כדלעיל סי' תעה ס"ה (שבשביל ברכת אכילת מצה צריך לבצוע כזית, שעל פחות מכזית אינו יכול לברך, שאינו יוצא ידי חובתו בפחות מכזית).
45. 1180. סעיף ג (שדרשו חכמים ממה שכתוב לחם עני חסר וא"ו, שתהא המצה פרוסה כדרכו של עני). והיינו שאז תהי' מצה פרוסה על הקערה לא רק בעת ברכת על אכילת מצה, כדלעיל סעיף הקודם (ועל אכילת מצה יברך על הפרוסה), ושם (הערה 34). אלא גם בעת אמירת ההגדה, כדלעיל סי' תעג סל"ו (שצריך לומר ההגדה על מצה הראוי לצאת בה ידי חובתו ... שהמצה שיוצא בה ידי חובתו לא תהיה שלימה אלא פרוסה, ועליה יאמר ההגדה).
46. 1181. סעיף ה (להאומרים שברכת על אכילת מצה היא על השלימה העליונה צריך לבצוע ממנה כזית, ולסברא הראשונה (שהיא עיקר) שברכת על אכילת מצה היא על הפרוסה צריך לבצוע כזית מן הפרוסה, לפיכך לצאת ידי שניהם צריך לבצוע כזית מזו וכזית מזו).
47. 1182. ולא מהשלימה. והיינו שמהשלימה העליונה לא יבצע בליל ראשון אלא כזית אחד, והשאר ישאר לליל שני. ובליל שני יניח מצה פרוסה זו בין שתי השלימות. וממנה יעשה יחץ לאפיקומן. ומה שישאר ממנה יאכל הכזית לעל אכילת מצה.
48. 1183. לא שמורה משעת קצירה ולא שמורה משעת לישה, לא שמורה לשם מצת מצוה ולא שמורה לשם סתם מצה שיאכל בפסח, כדלעיל סי' תנג סי"ד (שישמרנה ישראל לשם מצות מצה ... ויש אומרים לשם מצות שבעת ימים תאכלו מצות, דהיינו שאם שמרה לשם מצה שיאכלנה בז' ימי הפסח יוצא בה, וכן עיקר).
49. 1184. בליל שני.
50. 1185. כי מה שצריך לבצע מהעליונה אינה אלא לברכת המוציא על לחם משנה (שאין צריך שתהי' מצה שמורה לשם מצוה), ובשביל זה סגי בכל שהוא, כדלעיל סי' תעה ס"ה (שבשביל ברכת המוציא בלבד אין צריך לבצוע כזית מעיקר הדין, אלא אפילו כל שהוא יכול לברך המוציא). ומה שהצריכו לבצע כזית מהשלימה הוא כאמור לעיל שם (להאומרים שברכת על אכילת מצה היא על השלימה העליונה צריך לבצוע ממנה כזית). משא"כ כאן שהעליונה אינה מצה שמורה לשם מצוה, ברכת על אכילת מצה היא ודאי על הפרוסה האמצעית, וברכת המוציא על העליונה, ולכן סגי בכל שהוא.
51. 1186. כדלעיל סי' תעג סל"ה (ונהגו כל ישראל שמקצת זה שבוצעים מהמצה עושין בו גם כן מצוה אחרת, דהיינו שמשמרין אותו לאפיקומן).
52. 1187. מ"א סק"ב (ואם אין מספיק לו בלילה הראשונה באחת, יקח פרוסה מן השניה. ויבצע בליל שני על חדא ופלגא. דהא הרי"ף והרמב"ם מתירין לכתחלה למבצע על חדא ופלגא. וכ"כ ב"י ריש סימן תע"ה בשם הרשב"א). והיינו מ"ש בב"י שם ד"ה ומ"ש שיש (וז"ל הרשב"א בתשובה, נוטל מצה שלמה ומניח עליה הפרוסה, ומברך המוציא ועל אכילת מצה על הפרוסה משום לחם עוני, ואינו צריך שלש מצות. ואף על פי שאמרו מניח פרוסה בתוך שלמה, כל שהקטן בתוך הגדול, בתוך קרי ליה). ח"י ס"ק ד (וכתב המ"א ... ואם אינו מספיק לו בליל ראשון באחת, יקח פרוסה מן השניה, ויבצע בליל שניה על חדא ופלגא, עד כאן לשונו, ודבריו נכונים).
53. 1188. בליל שני. וכן יהי' הדין גם אם יש לו רק מצה ומחצה בליל ראשון של פסח.
54. 1189. סעיף ג (יש אומרים שאין צריך כי אם אחת ומחצה. לפי שמה שדרשו חכמים ממה שכתוב לחם עני חסר וא"ו, שתהא המצה פרוסה כדרכו של עני, לא דרשו אלא לגרוע מלחם משנה, שאחת מהם לא תהיה שלימה). שיטה זו נתבארה לעיל שם (הערה 16). ולדעה זו "יברך המוציא ועל אכילת מצה על הפרוסה", כדלעיל ס"ד (שיש אומרים שגם ברכת המוציא היא על הפרוסה).