ספרי כ"ק אדמו"ר הזקן שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות פסח – ח"ה (סי' תעב-תפו)תפא שלא לשתות אחר ארבע כוסות

תפא שלא לשתות אחר ארבע כוסות

ובו ב' סעיפים

שתיית יין, שאר משקים ומים

א אחר ¹¹¹¹ ד' כוסות נהגו כל ישראל מדורות הראשונים שלא לשתות יין ¹¹¹² או שאר משקה המשכר ¹¹¹³ . לפי שחייב אדם לעסוק כל הלילה בהלכות פסח וביציאת מצרים ¹¹¹⁴ ולספר בניסים ונפלאות שעשה הקדוש ברוך הוא לאבותינו, עד שתחטפנו שינה, ואם יהא מותר לו לשתות יש לחוש שמא ישתכר ¹¹¹⁵ ולא יעסוק ויספר כלל. אבל לאחר שחטפתו שינה מותר לו לשתות ¹¹¹⁶ .

ויש חולקין על זה ואומרים ¹¹¹⁷ , שמעיקר הדין אסור לשתות כל משקה, כדי שלא יעבור מפיו טעם מצה של האפיקומן. חוץ ממים וכיוצא בהם ¹¹¹⁸ , כגון מי זנגביל (שקורין אינגבר וואשר) ¹¹¹⁹ ומי שורש (שקורין לאקריץ) ומי תפוחים (שקורין עפיל טראנק) ¹¹²⁰ , שמבשלים מים עם תפוחים ¹¹²¹ . אבל עפיל טראנק שעושין באשכנז, שכותשין התפוחים בבית הבד, ויש לו טעם גדול, אינו כמים ואסור לשתות ¹¹²² .

ויש לחוש לדבריהם ¹¹²³ . אם לא לצורך הרבה, כגון שהוא איסטניס, או שתאב הרבה לשתות, יש לסמוך על סברא הראשונה להתיר לו לשתות שאר המשקין שאינן משכרין.

ואם אין לו שאר משקין, רק יין יש להתיר לו לשתות כוס חמישי, ולומר עליו הלל הגדול ¹¹²⁴ ונשמת וישתבח עד החתימה ¹¹²⁵ . והוא שלא יאמרם על כוס רביעי ¹¹²⁶ .

ובליל ב' יש לסמוך על סברא הראשונה, לשתות כל המשקין שאינן משכרין ¹¹²⁷ אף שלא לצורך הרבה. לפי שמעיקר הדין אין איסור לאכול ולשתות בליל ב' אחר כוס שלישי ואחר כוס רביעי. אלא שהמהדרין נוהגין ליל ב' כליל א', והאוכל והשותה אין עליו כלום, אלא שנמצא מוציא עצמו מכלל המהדרין, ועובר על דברי חכמים שאמרו לעולם אל יוציא אדם את עצמו מן הכלל ¹¹²⁸ .

אבל בשאר הדברים הנוהגין בלילה זה אין חילוק בין ליל א' לליל ב' בשום ענין ¹¹²⁹ :

קריאת שמע שעל המטה

ב נוהגין שלא לקרות על מטתו רק ברכת המפיל ¹¹³⁰ ופרשת שמע ¹¹³¹ , שפרשה זו מוזכרת בגמרא ¹¹³² , אבל לא שאר דברים שנוהגין לקרות בשאר לילות כדי להגן, כי לילה זה לילה המשומרת היא מן המזיקין ¹¹³³ .

ומכל מקום אם כשקרא קריאת שמע בבית הכנסת לא היה עדיין לילה ממש, צריך לחזור ולקרות כל הג' פרשיות על מטתו ¹¹³⁴ , כמו שנתבאר בסי' רל"ה ¹¹³⁵ עיין שם:

הערות

1111. עיקרי ההלכות שנתבארו בסימן זה: (א) שתיית יין, שאר משקים ומים (ס"א). (ב) קריאת שמע שעל המטה (ס"ב).
1112. רי"ף כז, א (אכלין בסוף כזית מצה דמינטרא, ולא טעמין לבתר הכין כלום, בר מכסא דברכת המזון וכסא דהלילא, ומאן דצחי, לית ליה רשותא למישתי אלא מיא, אבל חמרא לא). רא"ש פ"י סל"ג (ומנהג פשוט הוא שלא לשתות יין). טור (וכ"כ רי"ף ... ומאן דצחי לית ליה רשותא למשתי חמרא אלא מיא. וכ"כ כל הגאונים ... ומנהג פשוט הוא שלא לשתות יין). שו"ע ס"א (אחר ארבע כוסות אינו רשאי לשתות יין). וכן הוא לעיל סי' תעב סט"ו (וכן לאחר כוס רביעי אסור לשתות עוד, כמו שיתבאר בסימן תפ"א).
1113. רשב"ם קיז, ב ד"ה בין ג' לד' לא ישתה (מצאתי בגמרת ירושלמי למה לא ישתה כדי שלא ישתכר). נחלת צבי (דלטעם זה נמשך לומר ... הוא הדין הני משקין ... שגם כן אינו משכרים מותרים). ח"י סק"א (ולפי טעם זה ... מותר לשתות כל המשקין שאינם משכרין. וכן עיקר. וכן פסק בנחלת צבי).
1114. תוספתא פ"י ה"ח (חייב אדם לעסוק בהלכות פסח כל הלילה). הובא ברא"ש פ"י סל"ג (והכי אמרינן בתוספתא חייב אדם לעסוק בהלכות פסח וביציאת מצרים כל הלילה).
1115. הרב רבנו יונה . הובא ב רא"ש שם (ומנהג פשוט הוא שלא לשתות יין. ופירש הר"[י] ז"ל טעם למנהג לפי שחייב אדם לעסוק כל הלילה בהלכות פסח וביציאת מצרים לספר בנסים ובנפלאות שעשה לנו הקדוש ברוך הוא ולאבותינו עד שתחטפנו שינה, ואם ישתה ישתכר), ובטור (ופירש ה"ר יונה טעם למנהג, לפי שחייב אדם לעסוק כל הלילה בהלכות פסח וביציאת מצרים ולספר בנסים ונפלאות שעשה הקדוש ברוך הוא לאבותינו עד שתחטפנו שינה, ואם ישתה ישתכר).
1116. ח"י שם (ולפי טעם זה הי' מותר לשתות אחר שחטפתו שינה כבר).
1117. ב"י ד"ה כתב א"א (ומיהו שאר משקין נראה דלמאן דאסר לשתות יין הכי נמי אסר בהו). רמ"א שם ס"א (וכל המשקין דינן כיין). והיינו שמ"ש הרי"ף כז, א (ומאן דצחי לית ליה רשותא למשתי חמרא אלא מיא), לא התיר אלא מים, ולא שאר משקים. ונתבאר לעיל סי' תעח ס"א (והערה 10).
1118. ובפסקי ההגדה (ויזהר שלא ישתה אחר האפיקומן). ובלקוטי טעמים ומנהגים ד"ה שלא ישתה (מדסתם דבריו משמע ... אפילו מים), ושם נסמן (הערה 909).
1119. ב"ח סוף הסי' (מי זנגבי"ל, שקורין אינגב"ר וואשי"ר, לא ראיתי לאסור, וכמדומה שכך קבלתי להתיר אינגב"ר וואשי"ר). ט"ז סק"א (מי זנגביל שקורין אינגבר ווסי"ר יש להתיר). מ"א ריש הסי' (וב"ח כתב ... אבל במי זנגבל שקורין אינגב"ר ווסי"ר לא ראיתי לאסור).
1120. דרכי משה ס"ק ב (והמנהג לשתות מים מבושלים עם שרשים המתוקים שקורין לאקרי"ץ. ואם כן לפי זה אפשר דאף עפי"ל טראנ"ק שרי). וראה גם לעיל סי' תעב סכ"ט, שהם משקין גרועין.
1121. מ"א שם (במדינתינו שמבשלים מים עם התפוחים דינן כמו לקרי"ץ).
1122. שו"ת מהר"י ווייל סי' קצג בסופו (ודווקא מים כמו שהם, ולא מים שנתמדו כגון אפפי"ל טרנ"ק, רוצה לומר מי תפוחים, דההיא מבטל טעם מצה וגרע מיין), לפירוש המ"א שם (ולי נראה דמהרי"ו לא אסר אלא כאותן שעושין בארץ אשכנז, שכותשין תפוחים בבית הבד ויש להם טעם גדול).
1123. וכן הוא לעיל סי' תעח ס"א (ויש לחוש לדבריהם, אם לא לצורך גדול).
1124. גמרא קיח, א – לגירסת הרי"ף כו, ב (חמישי אומר עליו הלל הגדול דברי רבי טרפון). ואילו ברשב"ם שם (ה"ג ת"ר רביעי גומר עליו את ההלל, ואומר עליו הלל הגדול). ומסיק בטור (נהגו בו לעשותו רשות. וכן כתב רב יוסף טוב עלם, שאם הוא תאב לשתות יעשה כוס ה'). והוא בפיוט אלהי הרוחות לשבת הגדול (ראה אודותיו לקוטי טעמים ומנהגים, הערה 44), של רבי יוסף טוב עלם (אם חולה הוא או אסטניס, ובעי למשתי חמרא משום אונס, לומר בחמישי הלל הגדול ישתנס). מרדכי לד, א (ובקושי התירו באסטניס וחולה להוסיף כוס חמישי, אם [לא] יכול להתאפק מלשתות עד גמר, ובעלילה צוו עליו לומר בו הלל גדול ברכת השיר נשמת כל חי [ש]תקנו אנשי כנסת הגדולה). רמ"א ס"א (מי שהוא איסטניס או תאב הרבה לשתות, יכול לשתות כוס חמישי ויאמר עליו הלל הגדול).
1125. ולא עד בכלל, שאת החתימה כבר אמר אחר גמר ההלל, וכגירסת הרי"ף שם (רביעי גומר עליו את ההלל, ואומר עליו ברכת השיר ... חמישי אומר עליו הלל הגדול דברי רבי טרפון), והרמב"ם פ"ח ה"י (ויש לו למזוג כוס חמישי ולומר עליו הלל הגדול). וכפירוש שלטי הגבורים כו, ב אות א (מדברי רבינו [הרי"ף] וגם מדברי מיימוני מוכח דאין חותמין בשום ברכה כשעושה כוס חמישי).
1126. מ"א סק"א (נראה לי דוקא כשלא אמר הלל הגדול על כוס ד'). טור (אולי שייך ציון זה לעיל על התיבות "עד החתימה", כמבואר לעיל שם בהערה).
1127. ח"י סק"ג (ומטעם זה נראה לי דעכ"פ יש לסמוך על דעת הפוסקים המתירין לשתות שאר משקים בליל שניה אחר הכוסות). וראה לקוטי טעמים ומנהגים, פיסקה שלא ישתה (מדסתם דבריו משמע: א) שמכל שתי' יזהר, ואפילו מים ... ב) שגם בלילה השני צריך ליזהר ... וכן נוהגין).
1128. שבלי הלקט סוס"י ריח (נשאלה שאילה לפני הגאונים זצ"ל ... והשיבו כך ראינו שמהדרין מן המהדרין נוהגין לילי שני כראשון, ואין אוכלין אחר ברכת המזון כלל, ואין שותין אלא כוס שאמר עליו את ההלל ... ואנן כל בני הישיבה והמהדרין שבישראל נוהגין ליל שני כליל ראשון לכל דבריו זכר לפסח. אבל מי שרוצה לאכול ולשתות בליל שני אחר ברכת המזון ואחר יהללוך אוכל ושותה ואין עליו כלום, אבל נמצא מוציא עצמו מכלל המהדרין ועובר על דברי חכמים שאמרו לעולם לא יוציא אדם עצמו מן הכלל. ונראה בעיני הדעת שאין להקל בדבר לשנות בין לילה ראשון לליל שני). הובא ב האגור סי' תתיט. ב"י סוף הסי'. ח"י שם. לבוש סי' תפט סוף ס"ט. והוא האמור בברכות מט, ב (אמר שמואל לעולם אל יוציא אדם את עצמו מן הכלל).
1129. שבלי הלקט שם (נוהגין ליל שני כליל ראשון לכל דבריו זכר לפסח). הובא באגור שם. רמ"א ס"ב (וכל דין ליל ראשון יש גם כן לליל שני). וכדלעיל סי' תעה ס"ל (שאין לחלק כלל בין יום טוב ראשון לשני בשום דבר, שלא יבואו בו לזלזל על ידי כן). ונתבאר לעיל שם (הערה 203). ולענין אכילת האפיקומן לפני חצות, ראה לעיל סי' תעו ס"ו (והערה 28).
1130. מהר"י ווייל סי' קצג בסופו (ויברך המפיל כו', ויקרא פרשה ראשונה של קריאת שמע, ולא יקרא שאר פסוקים דרחמים, דכתיב ליל שמורים וגו', שמור הוא מן המזיקין). מ"א סק"ב (וכתב מהר"י ווייל דצריך לומר ברכת המפיל).
1131. רמ"א ס"ב (ונוהגים שלא לקרות על מטתו רק פרשת שמע, ולא שאר דברים שקורין בשאר לילות כדי להגן, כי ליל שמורים הוא מן המזיקין). ולענין ליל שני, נתבאר בהיום יום לט"ז ניסן (ליל ב' דחג המצות קריאת שמע שעל המטה כמו בכל יום טוב).
1132. ברכות ס, ב (הנכנס לישן על מטתו אומר משמע ישראל עד והיה אם שמוע, ואומר ברוך המפיל). מ"א שם (רק פרשת שמע כיון שמוזכרת להדיא בגמרא פרק הרואה).
1133. רב נחמן בר יצחק קט , ב (אמר רב נחמן [ברי"ף כג, סע"ב: רב נחמן בר יצחק] אמר קרא ליל שמורים ליל המשומר ובא מן המזיקין). רמ"א שם. וראה גם לעיל סי' תפ ס"ה (ובקצת מקומות נוהגין שלא לנעול החדרים שישנים שם בליל פסח, כי הוא ליל שמורים).
1134. מ"א ס"ק ב (נראה לי דאם קרא קריאת שמע בבית הכנסת ביום, צריך לקרות בלילה כל הקריאת שמע, כדי לצאת ידי חובתו, כמ"ש סי' רל"ה).
1135. בשו"ע שם ס"א (ואם קראה קודם לכן, חוזר וקורא אותה בלא ברכות).

עמודים המצטטים את אותם מקורות

מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.