תמט דין חמץ שנמצא בחנות ישראל והפועלים נכרים או בהיפך

הערות

1. 145. גמרא לא, ב (תנו רבנן חנות של ישראל ומלאי של ישראל ופועלי נכרים נכנסין לשם, חמץ שנמצא שם אחר הפסח אסור בהנאה, ואין צריך לומר באכילה), לגירסת רש"י ורב האי. טור ושו"ע (חנות של ישראל ומלאי של ישראל ופועלים הנכנסים לשם גוים, חמץ שנמצא שם אחר הפסח אסור בהנאה ... כך היא גרסת רש"י ורבינו האי, אבל רבינו חננאל גורס בהפך).
2. 146. רבנו חננאל שם (כלומר הסחורה שבתוך החנות). לבוש (והסחורה שנמכרת בו). מ"א ס"ק א (פירוש סחורה).
3. 147. רש"י שם ד"ה ומלאי (פת ויין הנמכר בתוכה).
4. 148. טור (והפועלים שמשתדלין בו). לבוש (והפועלים שמשתדלים בו).
5. 149. אע"פ שנאבד ובודאי נתייאשו הבעלים מחמץ זה, מכל מקום נאסר בהנאה, כדלקמן ס"ג (שאף חמץ של ישראל שהפקירו קודם הפסח אסור בהנאה לאחר הפסח). וכדלעיל סי' תמח סכ"ט (ושם הערה 135).
6. 150. רש"י שם ד"ה אסור (דלא תלינן ליה בפועלין, אלא מן של מלאי היה ושל ישראל הוא).
7. 151. ט"ז (דהחמץ של החנות הוא ודאי קבוע ומונח שם, ושל הפועלים הוא דרך עראי, שיש לומר שמה שמכניסין שם הם אוכלין הכל, הלכך אזלינן בתר החנות).
8. 152. ברייתא שם (חנות של נכרי ומלאי של נכרי ופועלי ישראל נכנסין ויוצאין לשם, חמץ שנמצא שם אחר הפסח מותר באכילה, ואין צריך לומר בהנאה), לגירסת רש"י ורב האי. טור ושו"ע (חנות של גוים ומלאי של גוים ופועלים הנכנסים לשם ישראל, חמץ שנמצא שם מותר אפילו באכילה. כך היא גרסת רש"י ורבינו האי, אבל רבינו חננאל גורס בהפך).
9. 153. ב"י (ומשמע מדבריו דלא אסר בחנות ומלאי של ישראל אלא בשיש באותו מלאי פת, דאיכא למימר דחמץ הנמצא שם מן של מלאי היה, אבל אם אין באותו מלאי פת שרי, דשל פועלים גויים הוא בודאי. ומינה נשמע דלא שרי בחנות ומלאי של גויים, אלא בשיש באותו מלאי פת, אבל אם אין באותו מלאי פת אסור, דשל פועלים ישראל הוא בודאי). ט"ז (ור"ח דגורס בהיפוך ואזיל בתר הפועלים, ודאי קשה למה תלינן טפי בפועלים מבחנות, כיון דגם בחנות החמץ קבוע טפי. ואם לר"ח מיירי שאין בחנות פת רק שאר סחורות, אם כן אין חילוק בין רש"י לר"ח). פר"ח (ולגרסת רבינו חננאל יראה דפירוש מלאי לא הוי במידי דמיכל, אלא מיני סחורות, ולפיכך חמץ שנמצא שם אחר הפסח מותר באכילה).
10. 154. כדלעיל סי' תלו ס"כ (דכיון שיצא מבית הנכרי ועזב שם חמצו ולא נטלו עמו הרי נתייאש ממנו והפקירו, שהרי בודאי יטלנו הנכרי לעצמו), וסכ"ב (שכשנכנס הנכרי לביתו נעשה חמצו של ישראל המונח שם הפקר מאליו לנכרי זה, שכשירצה ליטלו יטלנו).
11. 155. סעיף כט (חמץ הנמצא ברשות ישראל לאחר הפסח מיד, וידוע שעבר עליו הפסח ... אסור בהנאה, אפילו יש לו עדים שביטל כל חמצו או שהפקירו בפניהם בלשון הפקר ממש).ונתבאר בהערות שם (הערה 135).
12. 156. ראה חו"מ סי' רס ס"ה (המוצא מעות בחנות, אם היו ... על התיבה, ואין צריך לומר מתיבה ולחוץ, הרי הם של מוצאם), וש"ך שם ס"ק יח (וחצרו לא קנה משום דלא סמכה דעתיה כיון דרבים נכנסים ויוצאים ... כיון דלא ידע דאיתי' שם, ורבים מצוים שם לא קניא ליה חצרו). וכאן מיירי במקום השמור שבחנות, שאין נכנסים לשם רק בעל החנות והפועלים.
13. 157. פר"ח (דלא תימא דזכה בו בעל החנות, שהרי הפועלים מסתמא נתייאשו ממנו, קמשמע לן שאין רשותו של אדם קונה לו בעל כרחו, דהתירא ניחא ליה דליקני איסורא לא ניחא ליה דליקני).
14. 158. סוף ס"ג (שמן הסתם אין נוח לאדם לקנות לו דבר האסור לו לקנותו, וכיון שאין נוח לו לקנותו אין חצירו נעשה כשלוחו לקנות לו דבר שאין נוח לו, שאין אדם נעשה שליח לחבירו בעל כרחו). ואף שכאן הוא עדיין קודם זמן איסורו. ראה בית מרדכי (פרענקל) סי' יא.