כוס ברהמ"ז ושבע ברכות

כוס ברהמ"ז ושבע ברכות

כבר נתבאר לעיל פרק כד, הטעם שנהגו לומר ברכת אירוסין וברכת נישואין על שתי כוסות נפרדות, כיון שלפעמים רגילין זה בלא זה, ואשר על כן נהגו לקרא את הכתובה ביניהם, כדי לעשות הפסק בין ברכת אירוסין והקידושין, לבין שבע ברכות והנישואין.

אמנם לענין שבע ברכות שבסוף הסעודה, יש בזה שתי דעות בשו"ע אהע"ז (סי' סב ס"ט): "יש אומרים שאין לומר ז' ברכות על כוס ברכות המזון, אלא מביא כוס אחר ואומר עליו ז' ברכות, וחוזר ולוקח כוס של ברכת המזון ואומר עליו בורא פרי הגפן. וי"א שאין צריך, אלא על כוס של ברכת המזון מברך ז' ברכות, וכן פשט המנהג".

ועל זה הגיה הרמ"א (שם): "במדינות אלו נוהגין כסברא הראשונה", דהיינו שהאשכנזים נוהגים לברך ברכת המזון על כוס אחד ושבע ברכות על כוס שני ¹⁵¹ .

שני מנהגים אלו תלוים בשני הפירושים בתוס', על הגמרא בפסחים (קב, א-ב): "תנו רבנן בני חבורה שהיו מסובין, וקדש עליהן היום ... כוס ראשון מברך עליו ברכת המזון והשני אומר עליו קדושת היום. אמאי ונימרינהו לתרוייהו אחדא כסא, אמר רב הונא אמר רב ששת אין אומרים שתי קדושות על כוס אחד, מאי טעמא אמר רב נחמן בר יצחק לפי שאין עושין מצות חבילות חבילות. ... והא יו"ט שחל להיות אחר השבת ... רבא אמר יקנה"ז (שמעינן מיניה קידוש והבדלה על כוס אחד, רש"י), אלא הבדלה וקידוש חדא מילתא היא, ברכת המזון וקידוש תרי מילי נינהו".

כותב על זה התוס' (שם ד"ה שאין): "ויש נוהגין בחופה מטעם זה שלא לומר שבע ברכות על כוס ברכת המזון, אלא מביאין כוס אחר ... אך רבינו משולם היה אומר הכל על כוס אחד, דלא דמי לברכת המזון וקידוש דתרי מילי נינהו, כדאמרינן בסמוך, אבל הכא חדא מלתא היא, דברכת המזון גורם לברכת נישואין".

הספרדים נוהגים כשיטת רבינו משולם שבתוס', והאשכנזים נוהגים כדעה הראשונה שבתוס'.

כוס ברהמ"ז והבדלה

ולפום ריהטא תלוי בזה גם הלכה נוספת, והוא מה שמבואר ברמב"ם (הל' שבת פכ"ט הי"ב): "היה אוכל בשבת ויצא השבת והוא בתוך סעודתו, גומר סעודתו ונוטל ידיו ומברך ברכת המזון על הכוס, ואחר כך מבדיל עליו".

ומבאר המ"מ (שם): "ורבינו ז"ל סבור דברכת המזון והבדלה הכל הוא על מה שעבר, שחיוב הבדלה אינו בשביל הזמן ההוה והעתיד שהוא חול, אלא בשביל הזמן שעבר שהיה שבת". שהוא בדומה לסברת רבינו משולם הנ"ל, שגם הכא חדא מילתא היא, ועל כן מברכים אותם על כוס אחד.

אמנם רבינו תם, שחולק על דעת רבינו משולם, חולק אף על דעת הרמב"ם, כפי שכתב הר"ת בתשובתו לרבינו משולם (ספר הישר, חלק השו"ת, סי' מח ס"ח): "ואותו טעם יקנה"ז שכתבת כי מענין אחד הם ... קידוש והבדלה חובת הלילה הן וקודם אכילה, אבל ברכת המזון והבדלה, היכא דאית ליה ב' כוסות, מפזרן".

בשוע"ר נפסק לאמרם על שני כוסות נפרדים, הן לענין ברכת המזון וקידוש (סי' רעא סי"ב): "ואי אפשר לו לצאת ידי שניהם שיקדש אותו על אותו כוס עצמו שבירך עליו ברכת המזון, לפי שברכת המזון היא קדושה בפני עצמה והקידוש הוא מצוה בפני עצמו, ואין אומרים ב' קדושות על כוס אחת, שאין עושין מצות חבילות חבילות". שבזה כולם מודים שאין אומרים ב' קדושות על כוס אחת, כמובא לעיל מהגמרא בפסחים (קב, ב).

והן לענין ברכת המזון והבדלה (סי' רצט ס"ז): "יבדיל על כוס יין אחר אם יש לו, לפי שברכת המזון היא קדושה בפני עצמה והבדלה היא קדושה בפני עצמה, ואין אומרים ב' קדושות על כוס יין אחד כשאפשר לאמרן על ב' כוסות, לפי שאין עושין מצות חבילות חבילות".

ומכל מקום מבאר רבינו הזקן גם את שיטתו של הרמב"ם, בקונטרס אחרון (סי' רצו ס"ק ב): "משמע בהדיא ברמב"ם שהצריך לברך ולהבדיל על כוס אחד אף אם יש לו עוד יין. ועיין במגיד משנה שנתן טעם לדבריו על מה שאומר ב' קדושות על כוס אחד כשאפשר בב'. ועדיין לא תירץ למה לא יאמר על ב', והוה לי' להרמב"ם לומר יכול להבדיל עליו, אלא ודאי ... מבדיל עליו ולא על אחר".

ולפי כל הנ"ל נראה לומר לפום ריהטא, ששני דינים אלו תלויים זה בזה, והרמב"ם (לענין כוס ברכת המזון והבדלה) ורבינו משולם שבתוס' הנ"ל (לענין כוס ברכת המזון ושבע ברכות) אזלו בשיטה אחת, שבמקום שיש איזשהו קשר בין שני הברכות מברכים שניהם על כוס אחד. ולכן הספרדים נוהגים בשניהם לברכם על כוס אחד, והאשכנזים נוהגים בשניהם לברכם על שני כוסות.

אמנם נהג כ"ק אדמו"ר זי"ע, להבדיל בהתוועדות מוצאי יום טוב על כוס ברכת המזון ¹⁵² , וכמובא לעיל מפסק הרמב"ם. משא"כ לענין כוס ברכת המזון וכוס שבע ברכות, נוהגים אנו לברך על שני כוסות נפרדים.

ויתירה מזו, שאפילו כשמברכים שבע ברכות בסעודה שלישית, ונמשכת הסעודה עד שהגיע זמן ההבדלה, אשר אנו נוהגים לשתות את כוסות ברכת המזון ושבע ברכות – אחרי הבדלה, כדלקמן פרק הבא, גם אז מחלקים אנו בין שתי הלכות אלו, היינו שאת שש הברכות מברכין על כוס שני (לא על כוס ברכת המזון ולא על כוס הבדלה) – כדי שלא לומר שתי קדושות על כוס אחד, ולאידך מבדילין על כוס ברכת המזון – ונקטינן בזה לומר דחדא מילתא היא, ואינן שתי קדושות.

ובהכרח לחלק בין שתי הלכות אלו.