שתיית מלא לוגמיו

שתיית מלא לוגמיו

מבואר בשוע"ר (סי' קצ ס"א-ד): "כל דברים הטעונים כוס כגון קידוש והבדלה ברכת חתנים ומילה ... ברכת המזון ... עיקר מה שהטעינו כוס הוא לשתות ממנו אחר אמירת אותו דבר ... כמלא לוגמיו, שהיא שתיה של הנאה, ובפחות משיעור זה לא קיים מצות הכוס כלל".

למרות זאת נהגו שהחתן והכלה טועמים משהו מהכוס, ואינם שותים כמלא לוגמיו, שהוא רוב רביעית. וכבר הקשה בזה בשדי חמד (אסיפת דינים, מערכת ברכות סי' ג אות ה): "על מנהגינו יש לפקפק ... במה שאין נוהגים לשתות כל הכוס אלא טעימה בעלמא ... ומרן החבי"ב בכנסת הגדולה סימן ל"ד הגהות הטור כתב ... לא ראיתי נזהרין בכך אלא כל שטועמין די, ולא כתב שום טעם אמאי אין נזהרין בזה".

והנה בקשר לכוס של אירוסין כתב בערוך השלחן (סי' לד ס"ט): "ואין צריך לשתותו כולו או רובו, דבטעימה די, דהא אין חיובו בכוס מדינא כקידוש והבדלה שנצריך לשתותו כולו או רובו".

אמנם בשוע"ר (שם) כתב שגם "ברכת חתנים ומילה ... הטעינו כוס ... לשתות ... כמלא לוגמיו". ולכאורה נכללת בזה גם ברכת אירוסין, דלא גרעה מכוס של ברכת חתנים ומילה.

ובאמת תלוי הדבר בב' הדעות, בטעם ההלכה שצריך לשתות מהכוס אחרי אמירת הברכות, כמבואר בשוע"ר (שם): "עיקר מה שהטעינו כוס הוא לשתות ממנו אחר אמירת אותו דבר שתהא אותה אמירה כעין שירה הנאמרת על ... שתיית היין, ואין שתייה חשובה לומר שירה אלא אם כן שותה שיעור הראוי ליישב דעתו של אדם שהוא כמלא לוגמיו שהיא שתיה של הנאה, ובפחות משיעור זה לא קיים מצות הכוס כלל ... ויש אומרים שכל דבר הטעון כוס חוץ מקידוש לא הצריכו לטעום ממנו אלא משום שלא יהא גנאי לברכת היין שיאמרו שלא לצורך הוא ברכה זו ונראית כברכה לבטלה, אבל באמת הוא לצורך, שכך תקנו חכמים בכל שירה הנאמרת על היין שיסדרו אותה אצל ברכת היין שהוא עיקר שירה המיוחדת ליין".

לפי הדעה השניה הזאת סגי אף כששותה פחות ממלא לוגמיו, כמבואר בהמשך הדברים (בשוע"ר שם): "בהבדלה אם לא טעם כמלא לוגמיו אין צריך לחזור ולהבדיל, שספק ברכות של דבריהם להקל כסברא האחרונה".

ואף שזהו רק בדיעבד, מטעם ספק ברכות להקל, אבל לכתחלה חייבים לשתות מלא לוגמיו, כדי לצאת גם לדעה הראשונה. הרי מבואר בשוע"ר (שם): "נוהגין במילה שביום הכיפורים הואיל ואי אפשר בענין אחר [לכן יש לסמוך על הדעה השניה], אבל במקום שאפשר כגון קידוש שבבית הכנסת בשבת ויום טוב יש לחוש לסברא הראשונה".

ושם מיירי לענין טעימת הכוס על ידי התינוק הנימול, שלא הגיע לחנוך, שגם זה תלוי בב' הדעות הנ"ל, כמבואר שם. וכן הוא גם לענין טעימה פחות מכדי לוגמיו, שהוא תלוי בב' הדעות הנ"ל. וסומכין בזה על הדעה השניה, בדיעבד, או כש"אי אפשר בענין אחר".

ואפשר שכן הוא גם לענין ברכת אירוסין ונישואין, שאי אפשר להצריך את החתן לשתות רוב רביעית מכוס אירוסין ורוב רביעית מכוס השבע ברכות, שמא ישתכר על ידי זה, ובפרט שבדרך כלל מתענה החתן ביום הנישואין. ולכן סמכינן בזה על הדעה השניה הנ"ל דסגי בטעימה גרידא, שגם בזה סגי שלא תהיה נראית ברכת בורא פרי הגפן לבטלה.

בפרט לפי מה שיתבאר לקמן פרק לב, שחוששים ביותר שהחתן והכלה לא יאכלו ולא ישתו יין לפני סידור הקידושין, כדי שתהא דעתן מיושבת עליהם בשעת הקידושין, אם כן אינם יכולים לשתות מלא לוגמם יין לפני הקידושין.