הפסק שבין הקידושין לנישואין

הפסק שבין הקידושין לנישואין

נחזור לענין הראשון, שנתבאר לעיל פרק יט, אשר לשתי הדעות הראשונות, הסוברים שהנישואין הן החופה שלנו, או ההינומא, אם כן חלים האירוסין והנישואין בבת אחת, היינו מיד בשעה שמקדשה בטבעת – תחת החופה ותחת ההינומא. ואילו לדעה השלישית והרביעית, שהנישואין הן מה שהחתן והכלה נכנסים לחדר היחוד, או כשמתייחדים בו ביחוד הראוי לביאה, אזי אין הנישואין חלים אלא איזה זמן אחרי הקידושין.

וכעין זה נתבאר בר"ן (פסחים ד, א ד"ה ולענין): "ברכת נשואין נהגו שאין מברכין אלא לאחר שתכנס לחופה, לפי שאין ברכות הללו אלא ברכות תפלה ושבח", והיינו שברכת אירוסין שהיא ברכת המצות, על כן צריכה להיות "עובר לעשייתן", ומברכים אותה קודם האירוסין (נתינת הטבעת), משא"כ ברכת נישואין (שבע ברכות) הן ברכות השבח, ולכן אינן צריכות להיות "עובר לעשייתן", אלא מברכין אותן אחרי שכבר חלו הנישואין תחת החופה ¹⁴⁰ . רואים מכך דעתו, שחלות הנישואין הן מיד בעת חלות האירוסין – בנתינת הטבעת שתחת החופה ותחת ההינומא.

אמנם באמת נראה מדברי הפוסקים, אשר גם לשני הדעות הראשונות הנ"ל אין הנישואין חלים מיד בעת הקידושין, כי אם אחרי קריאת הכתובה ומסירתה לידי הכלה, ואחרי סיום השבע הברכות.

נתחיל עם דברי התוס' (פסחים קב, ב ד"ה שאין), שמעיקר הדין הי' אפשר לומר את ברכת אירוסין יחד עם ברכת נישואין שתחת החופה, שניהם על כוס אחד, ומה ש"נהגו לומר על שתי כוסות", הוא כיון "דרגילים זה בלא זה". וכמובא לעיל פרק א, שבאותה שעה עדיין לא הונהג באופן מוחלט שהאירוסין והנישואין נעשים ביחד תחת החופה, אלא לפעמים היה החתן מקדש את הכלה, וכעבור משך זמן היה מכניסה לנישואין. ומטעם זה הנהיגו אז, שבתחלה מברכים ברכת אירוסין על כוס אחד, והחתן מקדש את הכלה בטבעת, ואחר כך מברכים את השבע ברכות על כוס שני, שאז חלים הנישואין.

ועוד מוסיף התוס' ומבאר שם "דנהגו לקרות כתובה בינתים, והוי הפסק, ולכך מתכוונים". והיינו ש"מתכוונים" ביחוד, שלא יחולו הנישואין עד אחרי ההפסק של קריאת הכתובה, ואחרי גמר השבע ברכות על הכוס השני, ואם כן הוי קריאת הכתובה הפסק בין קידושין לנישואין.

וכן פסק הרמ"א (סי' סב ס"ט): ונוהגין להפסיק ביניהם בקריאת הכתובה". ונתפרש הדבר יותר בשו"ת חוות יאיר (סוס"י נ): "לא מקרי נשואין עד אחר גמר הברכות, אע"פ שהברכות אינן מעכבות ¹⁴¹ , מכל מקום לגבי דידן לא מקרי חופה עד אחר הברכות".

הרי שגם לשתי הדעות הראשונות הנ"ל, שהנישואין היא החופה שלנו, או ההינומא, אין הנישואין חלים ביחד עם הקידושין, כי אם אחרי קריאת הכתובה – בעת גמר השבע ברכות.

ומכל שכן לשתי הדעות האחרונות, שהנישואין היא הכניסה לחדר היחוד במקום המוצנע, או היחוד הראוי לביאה, אם כן לא חלים הנישואין מיד תחת החופה, כי אם אחר כך כשנכנסים לחדר היחוד, או כשיוצאים השושבינים מחדר היחוד ונשארים בו רק החתן והכלה לבדם.