שיטת רבינו הזקן בחופת נדה

שיטת רבינו הזקן בחופת נדה

כל אלו הם רק הנהגות שהנהיגו בחופה, כדי שתהי' החופה מועלת לכתחלה אף לדעת הרמב"ם, אף שבדיעבד קיי"ל בזה כהרא"ש, ולא כהרמב"ם.

אמנם נוספה לנו דעת רבינו הזקן, שחשש לדעת הרמב"ם אף בדיעבד, שלא תועיל החופה לעשותה נשואה עד שיהי' יחוד הראוי לביאה, וכדלקמן:

כבר נזכר לעיל פרק יט, שהחופה מועלת רק בבתולה, משא"כ האלמנה אינה נקנית אלא ביחוד הראוי לביאה, או על ידי ביאה.

כותב על כך רבינו הזקן בשו"ע שלו (סי' שלט ס"ח): "הכונס את האלמנה לא יבא עליה ביאה ראשונה לא בשבת ולא ביו"ט, לפי שאין חופה לאלמנה לקנותה על ידי כך, אלא על ידי ביאה או על ידי יחוד הראוי לביאה הוא שקונה אותה, ואין קונין קנין בשבת. ואפילו אם נשאה בליל ה' ונתייחדה עמו כבר יחוד הראוי לביאה, טוב להחמיר שלא לבא עליה ביאה ראשונה בשבת או יו"ט, לפי שיש אומרים שיחוד הוא הנקרא חופה ולא חופה שלנו, ואין חופה לאלמנה אלא על ידי ביאה בלבד הוא שקונה אותה, וכל שכן אם היתה טמאה בליל ה' ונתייחדה עמו על ידי ב' שומרים, שאין זה יחוד הראוי לביאה, ואינו קונה באלמנה אפילו לפי סברא הראשונה"

ובקשר לנישואי בתולה מוסיף וכותב רבינו הזקן (שם): "וגם בבתולה שחופה קונה בה, יש ליחדן אחר החופה יחוד גמור הראוי לביאה קודם השבת, או לא יתייחדו יחוד גמור כל השבת כולה, כדי לחוש לסברא האחרונה שיחוד גמור הוא הנקרא חופה, ולא חופה שלנו, ואסור לעשותו בתחלה בשבת וכן ביום טוב".

רואים אנו שגם לענין בדיעבד חושש רבינו הזקן לשיטת הרמב"ם, לענין איסור עשיית קנין בשבת. ולכן אם לא היה יחוד הראוי לביאה קודם השבת, אסור להם להתייחד "כל השבת כולה", ולא יתקיימו הנישואין עד אחרי השבת, ביחוד הראוי לביאה.

וכאן נשאלת השאלה, אם אנו חוששים אף בדיעבד לשיטת הרמב"ם, שהחופה היא דוקא יחוד הראוי לביאה, אם כן יש לנו לחשוש לדעת הרמב"ם גם לענין זה שחופת נדה אינה חופה, ואם כן אין לברך ברכת חתנים (שבע ברכות) בחופת נדה עד שתטהר. ואם כן איך אנו נוהגים לברך שבע ברכות גם בחופת נדה.

ואין לומר שאיסור קנין בשבת חמור יותר מאמירת שבע ברכות, ולכן דוקא לענין קנין בשבת אנו חוששים בדיעבד לשיטת הרמב"ם ולא לענין שבע ברכות; שהרי חשש ברכה לבטלה חמור יותר מאיסור קנין בשבת ויום טוב, שאפילו בספק ברכות אסור לברך מחשש ספק ברכה לבטלה, וכמבואר בשוע"ר (סי' קסז ס"ב): "אם הוא מסופק אם בירך ... אינו חוזר ומברך ... ואינו רשאי להחמיר על עצמו ... שלא ליכנס לספק ברכה לבטלה". ואם כן בודאי הוא חמור יותר מאיסור קנין בשבת, שמקילין בו בכמה הלכות ¹³⁹ .

ועל כרחינו למצוא טעם החילוק בין חשש קנין בשבת, שחושש רבינו הזקן לדעת הרמב"ם גם בדיעבד, לבין חשש ברכה לבטלה בשבע ברכות, שנוהגים לברכם תחת החופה, ובשבעת ימי המשתה, גם בחופת נדה.

ויתירה מזו רואים אנו, שאפילו כשלא הספיקו לעשות יחוד הראוי לביאה קודם כניסת השבת, מזהיר רבינו הזקן שלא יעשו יחוד הראוי לביאה עד צאת השבת. ומכל מקום אינו מזהיר שלא לברך שבע ברכות בסעודת השבת. נראה מכאן שגם רבינו הזקן מודה שמברכים שבע ברכות בסעודת שבת, אף שעדיין לא חלו הנישואין לדעת הרמב"ם, כיון שאסור לעשות יחוד הראוי לביאה עד אחרי צאת השבת.

ביאור בדרך אפשר

והביאור שיש לומר בכל זה הוא, שכבר נתבאר לעיל בפרק הקודם, שגם הרמב"ם מודה שברכת חתנים שתחת החופה היא "לפני" חלות הנישואין, והיא "הכנה" לנישואין. אלא שמכל מקום סובר הרמב"ם שאין לברכן אלא סמוך ונראה לנישואין, דהיינו שמברכים השבע ברכות תחת החופה – שאחריה הולכים לחדר היחוד. משא"כ כשלא נטהרה עדיין הכלה, אזי כותב הרמב"ם (הל' אישות פ"י ה"ה): "ואין מברכין לה ברכת חתנים עד שתטהר".

אמנם בזה אין אנו חוששים לדעת הרמב"ם, וסבירא לן, שאף לדעת הפוסקים שאין הנישואין מסתיימים עד שתטהר ויהי' יחוד הראוי לביאה, מכל מקום, כבר עתה תחת החופה, שמתחלת שמחת הנישואין, אפשר לברך את שבע הברכות.

ובאמת מוצאים שגם הרמב"ם עצמו מקיל בזה, עכ"פ בדיעבד, שהרי כך הם דבריו שם: "ואין מברכין לה ברכת חתנים עד שתטהר, ואם עבר ונשא ובירך אינו חוזר ומברך". ואילו היינו אומרים לדעת הרמב"ם, שכל זמן שהכלה נדה אין הנישואין חלים, ואין שייך בזה "שבע ברכות", אם כן מדוע יועילו בדיעבד ה"שבע ברכות" שבירכו בטעות? רואים מכך שגם לדעת הרמב"ם הועילו בדיעבד ה"שבע ברכות" שבירכו בימי נדתה, אף שעדיין לא נגמרים הנישואין – עד שתטהר.

ומודגש הדבר יותר בהגהת הרמ"א (סי' סא ס"א): "אם קידש בטעות, והיו לו נישואין עמה, ואחר כך נודע שהקידושין היו בטעות, אע"פ שחוזר ומקדשה, אין צריך לברך שנית ז' ברכות, וסגי לה בברכות הראשונות".

וכן נראה במחלוקת הפוסקים שהובאה בפתחי תשובה (סי' סב ס"ק כ), בכלה שפירסה נדה, וזמן טבילה אחר כלות ז' ימי המשתה, באלו שנוהגים לעשות סעודה בליל טבילה, אם מברכים בה שבע ברכות או לא. והמסקנא היא, שכיון שאנו מברכים שבע ברכות מיד בחופה אין לחזור ולברך בליל טבילה. רואים אנו שאין תולים זאת הפוסקים הנ"ל במחלוקת הרמב"ם ושאר פוסקים – אם חופת נדה עושה נישואין או לאו, אלא אף לדעת הפוסקים שאין הנישואין חלים עד שיהי' יחוד הראוי לביאה, מכל מקום מועילות השבע ברכות שבירכו בחופת נדה.

והטעם לכל זה הוא, כי מיד כשמתחילים ההכנות לנישואין, אף שעדיין לא הי' היחוד הראוי לביאה, מכל מקום יש כבר מקום לברכת חתנים. ואף בחופת נדה, אשר היחוד הראוי לביאה לא יתקיים עד אחר גמר שבעת ימי המשתה, מכל מקום, מיד בעת החופה, מתחילות ההכנות לנישואין שיסתיימו ביחוד הראוי לביאה, ומועילות בזה ה"שבע ברכות" עכ"פ בדיעבד. ולכן נוהגים אנו שמברכים מיד שבע ברכות אף לכתחלה, ואיננו חוששים בזה לדעת הרמב"ם.

משא"כ לענין קנין בשבת, חוששים אנו לדעת הרמב"ם אף בדיעבד, שלא יתייחדו אחרי כניסת השבת אלא אם כן כבר נתייחדו ביחוד הראוי לביאה לפני כניסת השבת.