שבע ברכות שתחת החופה
שבע ברכות שתחת החופה
גם זה שאנו נוהגין לברך שבע ברכות תחת החופה הוא מאותו טעם, לצאת גם לדעת הרמב"ם שהחופה צריכה להיות ראויה לביאה. וכמבואר בריש מסכת כלה: " כלה בלא ברכה אסורה לבעלה כנדה".
ולכן כתב הרמב"ם (הל' אישות פ"י ה"ג): "צריך לברך ברכת חתנים בבית החתן קודם נישואין". וכן נפסק בשו"ע רס"י סב. והטעם לזה מבואר בר"ן (פסחים ד, א ד"ה ולענין ברכת נשואין): "ולא מפני שהיא בכלל מה שאמרו כל המצות כולן מברך עליהן עובר לעשייתן, שהרי אלו ברכות השבח הן 138 , אלא מפני שחופה ייחוד היא ובעיא ראויה לביאה, וכלה בלא ברכה אסורה לבעלה כנדה".
ונתבאר בבית שמואל (סי' סב ס"ק א): "ולשיטתו שפיר, משום דסבירא ליה חופה היינו יחוד, ואסור להתייחד בלא ברכות ... והרא"ש דסבירא ליה דלא בעינן חופה הראוי לביאה, סבירא ליה דאין צריך לברך קודם הכניסה".
יוצא אם כן, שגם זה שאנו נוהגים לברך שבע ברכות תחת החופה, ואין מסתפקים בשבע ברכות שאומרים בסיום סעודת החתונה, היינו כדי שתהי' החופה ראויה לביאה, ואז תהי' נשואה אף לדעת הרמב"ם שהצריך יחוד הראוי לביאה.
ובאמת גם לדעת הרמב"ם אין זה אלא לכתחלה, שהרי אין לדמות דין נדה, שמן התורה אינה ראויה לביאה, לדין לא בירך ברכת חתנים, שרק מדרבנן " כלה בלא ברכה אסורה לבעלה כנדה". ולכן כתב הרמב"ם (הל' אישות פ"י ה"ו): "אירס וכנס לחופה ולא ברך ברכת חתנים הרי זו נשואה גמורה, וחוזר ומברך אפילו אחר כמה ימים".
*
לשון הרמב"ם (שם ה"ג): "צריך לברך ברכת חתנים בבית החתן קודם נישואין", מורה ששבע ברכות שמברכים תחת החופה אינן דומות לשבע ברכות שמברכים בשבעת ימי המשתה, שהרי שבע ברכות שמברכים בשבעת ימי המשתה הן "ברכות חתנים" שמברכים "אחר נישואין", ואילו שבע הברכות שמברכים תחת החופה הם ברכות "הכנה", שמברכים אותן "קודם נישואין".
ומכל מקום כותב הרמב"ם (שם ה"ו): "ולא תנשא נדה עד שתטהר, ואין מברכין לה ברכת חתנים עד שתטהר", כשיחולו הנישואין.
והיינו שאם הכלה תטהר יום אחרי זמן הנישואין שקבעו, ולא תהי' חלות הנישואין עד למחרת כשתטהר, לא יברכו ברכת חתנים (שבע ברכות) בעת שקבעו את חגיגת הנישואין, כי אין מברכים את ברכת הנישואין עד הנישואין. וגם לא יעכבו את ברכת חתנים עד אחרי החופה, כי ברכת הנישואין היא "הכנה" לנישואין. אלא יברכו שבע ברכות – כשהגיע זמן הנישואין, וקודם הנישואין.
והטעם לזה הוא, כי אף שמברכים ברכת חתנים (שבע ברכות) קודם הנישואין, בתור "הכנה" לנישואין, מכל מקום צריך שתהי' הכלה בעת ה"שבע ברכות" ראויה ומוכנת לנישואין, ביחוד הראוי לביאה. כן היא דעת הרמב"ם. ועוד נדון בזה לקמן בפרק הבא.
הערות
- 138. ומבואר בבית שמואל (סי' סב ס"ק א): "ברכת אירוסין שאני, דמדכיר הארוסין בברכה, לכן צריכה להיות עובר לעשיה, משא"כ ברכת נישואין", והיינו ששבע ברכות אינן ברכת המצוות ואינן צריכות להיות עובר לעשייתן.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.