אוצר החסידיםסדר תנאים אירוסין ונישואיןנוסח שטר התנאים במנהגי אדמו"רי חב"דמנהג אנ"ש בתקופתינו

מנהג אנ"ש בתקופתינו

לא ידוע לנו מנהג אנ"ש בכתיבת התנאים בדורות הקודמים, אמנם הגיע לידינו שטר התנאים שנכתב עבור בתו של החסיד ר' אלי' חיים אלטהויז, מידידי בית הרב (המקור אצל הרה"ת ר' יוסף יצחק שי' שכטר), בכ"ו מנ"א תרפ"ב, ובו נכתב: "קנס יתן צד העובר לצד המקיים" – אבל לא נתפרש כמה יהי' הקנס, וגם לא נזכר החרם. גם נכתב: "ומחמת קטט ועידור ר"ל יעמוד כתקנת קהילות שו"ם". ועל מקום החתונה נכתב "כפי הסכמת כ"ק אדמו"ר שליט"א דלובאוויץ".

שטר התנאים של בת החסיד ר' אלי' חיים אלטהויז

בזמנינו, שנתפרסם שטר התנאים של כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע (דלעיל פרק יד), מעתיקים ממנו אנ"ש.

אמנם יש להעיר:

א) כתיבת מקום החתונה בירושלים, אמורה רק בשטר התנאים של כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע, אשר נכתב עשר שנים לפני מועד החתונה, ועדיין לא ידעו באיזו עיר יגורו לעת החתונה (וכן בשטר התנאים של חדב"נ הרש"ג, כמובא לעיל בפרק הקודם). משא"כ בשטרות התנאים של רבותינו אדמו"רי חב"ד שלאחריו, שכתיבת התנאים היתה קרוב יותר לזמן החתונה, וכבר הותנה מקום החתונה, כתבו תמיד את מקום החתונה לפועל.

בפרט בזמנינו, שמנהגינו לכתוב את שטר התנאים ביום החתונה עצמו (כדלעיל פרק ה), הרי ודאי שאין מקום לכתוב את קביעת מקום החתונה בירושלים. ואף שרבים נהגו לכתוב כן גם בזמנינו וגם ביום החתונה, הרי זה מחמת שעדיין לא התפרסמו שטרות התנאים של כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע ושל כ"ק אדמו"ר זי"ע, משא"כ אחרי שנתפרסמו, הרי אנו רואים שנתפרש בהם מקום החתונה לפועל. ולכן נראה לנהוג גם בזמנינו, לפרש את קביעת מקום החתונה בפועל, ולהשמיט את מקום החתונה "בירושלים תובב"א".

ב) כתיבת "ומחמת כו'", שהיא הזכרת תקנות שו"ם בנושא מיתת הבעל או האשה בסמיכות לחתונה, מופיעה גם בשטר התנאים של כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע (דלעיל פרק טו), אמנם בשטרות התנאים שהכין כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע לחתניו, כבר נשמטה הוספה זו. ואם כן נראה לכאורה, שגם בשטר התנאים שנוהגים בו עתה יש להשמיט את: ומחמת כו'.

על פי כל האמור לעיל, יועתק בזה נוסח שטר התנאים, בהתאם לנוסח שטרות תנאים של רבותינו, המועתקים בפרקים הקודמים, עם התיקונים הנצרכים להתאמתם לזמנינו ¹⁰³ , ועם הערות וביאורים בשוה"ג.

נוסח שטר התנאים

למזל ¹⁰⁴ טוב יעלה ויצמח כגן רטוב ¹⁰⁵ מצא אשה מצא טוב ויפיק רצון מד' ¹⁰⁶ הטוב.

המגיד מראשית אחרית ¹⁰⁷ הוא יתן שם טוב ושארית ¹⁰⁸ לאלה דברי הברית ¹⁰⁹ והתנאים ¹¹⁰ שנדברו והותנו בין הני שני הצדדים, היינו מצד האחד הנכבד והמפורסם כו' ¹¹¹ [פלוני שי' בן פלוני] העומד מצד [בנו] החתן [פלוני] שי'. ומצד השני הנכבד והמפורסם כו' [פלוני שי' בן פלוני] העומד מצד [בתו] הכלה ¹¹² המהוללה מרת [פלונית] תחי'.

ראשית דבר ה"ה ¹¹³ החתן [פלוני] שי' הנ"ל ישא למזל טוב את הכלה מרת [פלונית] תחי' הנ"ל בחופה וקידושין כדת משה וישראל, ואל יבריחו ואל יעלימו לא זה מזו ולא זו מזה, וישלטו בנכסיהון שוה בשוה ¹¹⁴ וידורו ביניהם באהבה וחיבה כאורח כל ארעא.

ה"ה הנכבד והמפורסם כו' [פלוני] שי' העומד מצד [בנו] החתן הנ"ל, התחייב את עצמו ליתן נדוניא ¹¹⁵ ל[בנו] החתן הנ"ל כפי המדובר ¹¹⁶ , מתנות להכלה הנ"ל ¹¹⁷ , בגדים ל[בנו] החתן כמנהג הנגידים המפורסמים.

ה"ה הנכבד והמפורסם כו' [פלוני] שי' העומד מצד [בתו] הכלה הנ"ל, התחייב את עצמו ליתן נדוניא ל[בתו] הכלה הנ"ל כפי המדובר, מתנות להחתן הנ"ל, בגדים ל[בתו] הכלה כמנהג הנגידים המפורסמים.

החתונה תהי' אי"ה למז"ט ¹¹⁸ היום יום [פלוני] ¹¹⁹ , בעי"ת [פלונית] יע"א, על הוצאות שניהם כפי המדובר ¹²⁰ , רב חזן שמש וכלי זמר לחצאין ¹²¹ , מטה מוצעת צעיפים ורדידין ¹²² טלית וקיטל כנהוג ¹²³ .

ערב קבלן ¹²⁴ מצד החתן [פלוני שי' בן פלוני]. ערב קבלן מצד הכלה [פלוני שי' בן פלוני]. והצדדים הנ"ל מחוייבים לפצות את הערבים קבלנים הנ"ל שלא יגיע להם שום היזק וגרם היזק. וקנינא ¹²⁵ מן הצדדים הנ"ל ומן הערבים קבלנים הנ"ל ¹²⁶ על כל הא דכתוב ומפורש לעיל במנא דכשר למקנייא ביה. וכל הנ"ל נעשה בקנין גמור אגב סודר ¹²⁷ ובכל אופן היותר מועיל על פי דין תורתנו כמנהג וכתוקף שטרי תנאים ראשונים דנהיגן בישראל ¹²⁸ , היום יום [...] בשבת [...] ימים לחודש [...] שנת חמשת אלפים ושבע מאות [פלונית] ליצירה פה [מקום פלוני] והכל שריר וקיים ¹²⁹ .

נאום [פלוני בן פלוני]

ונאום [פלוני בן פלוני] ¹³⁰

הערות

103. בכמה מהפרטים דלקמן העיר ידידי וש"ב הרי"י בלינוב, בקונטרס "נוסח התנאים" (תש"ע).
104. יש הרגילים להוסיף בתחלה "בעזה"י", אבל בכל שטרות התנאים של רבותינו לא מצאנו הוספה זו.
105. כן היא ההתחלה בשטרות התנאים של רבותינו, שבפרקים הקודמים (ואילו בנוסח שטר ה"תנאים אחרונים", דלעיל פרק יג, מתחיל "זכרון עדות"). אבל בנחלת שבעה (סי' ח), מתחיל נוסח תנאים הראשונים (הן באשכנז והן בפולין): "המגיד מראשית אחרית". ונוסח שטר "תנאים האחרונים" (שם סי' ט) מתחיל – בפולין "זכרון עדות" ובאשכנז "מזל טוב יצמיח ויעלה". ושם סי' ט ס"ק א מבאר את טעם החילוק בזה.
106. ע"פ משלי יח, כב.
107. ע"פ ישעי' מו, י. בנוסח זה מתחיל נוסח שטר התנאים הראשונים שבנחלת שבעה סי' ח, וכ"ה ברוב שטרי התנאים הראשונים שנערכו על ידי רבותינו, שנעתקו בפרקים הקודמים; מלבד בשטר התנאים של כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע, ושל חדב"נ הרמ"מ הורנשטיין, שהנוסח מתחיל: "אלו הן ראשי הפרקים בעזר שוכן שחקים". ואפשר הטעם בזה, כיון שבנוסח זה השמיטו את הקנס והחרם, על כן כינו את שטר התנאים הזה – שאינם אלא ראשי פרקים, כדלעיל פרק יד.
108. ע"פ שמואל ב יד, ז.
109. ע"פ תבוא כח, סט.
110. כ"ה הנוסח בכל התנאים של רבותינו, שבפרקים הקודמים. ובנחלת שבעה פרק ח נוסח התנאים הראשונים הוא "התנאים והברית". ובנוסח אשכנז של התנאים האחרונים (שם סי' ט), וכן בנוסח המורכב (שם סי' י) הנוסח הוא "הברית והתנאים".
111. בשטרות התנאים של רבותינו שבפרקים הקודמים נכתב אצל כל אחד מהמחותנים התואר המתאים לו. ובנוסח הכללי העשוי לכולם, הורגלו לכתוב "הנכבד והמפורסם כו'". ויש מוסיפים "כו' וכו'" – לתוספת. ובאלו שיש להם "סמיכה", וכן אצל החתן שיש לו סמיכה, מפרטים "הרב פלוני".
112. בשטרות התנאים של רבותינו שבפרקים הקודמים נכתב כאן "הבתולה", ובנוסח הכללי העשוי לכולם השמיטו תיבה זו.
113. בשטרות התנאים הנהוגים מפענחים "הרי הוא" (וכן לקמן), ולא מובן כל כך הפירוש (כאן, ולקמן). ואולי הוא ר"ת של תוארים כלליים, כמו: הרב המופלג, או הנגיד המפורסם, וכיו"ב.
114. ראה מ"ש בזה באוצר הפוסקים סי' נ ס"ק לג אות ו.
115. כן הוא כמעט בכל שטרות התנאים של רבותינו שבפרקים הקודמים (מלבד פעמים אחדות: ליתן מתנה).
116. בשטרות התנאים הנ"ל, של הדורות הקודמים, נתפרש כמה ומה יתן כל צד, לפי עניינם. בשטר תנאים של כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע – "כמבואר בהרשימה". בשטר התנאים של כ"ק אדמו"ר זי"ע – "כפי המדובר", ובשטר התנאים של חדב"נ הרמ"מ הורנשטיין – "כמדובר ביניהם", הן בהתחייבות אבי החתן והן בהתחייבות אבי הכלה.
117. בשטר התנאים של כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע, דלעיל פרק יד, נתפרש סכום נתינת כל צד לנדוניא, ואחר כך נכתב: "מתנות להכלה [להחתן] נכלל בזה", משא"כ בנוסח שטרות התנאים דלעיל, וכן בנוסח דידן, שלא נתפרש הסכום.
118. כ"ה בשטרות התנאים דלעיל פרק יג ופרק טז.
119. כמעט בכל שטרות התנאים של רבותינו, שבפרקים הקודמים, נתפרש זמן החתונה. ולפי מנהגינו שכותבים את שטר התנאים ביום החתונה, הנכון הוא לכתוב כאן: היום יום [פלוני].
120. בנוסח שטרות התנאים שבנחלת שבעה פרק ח, בנוסח אשכנז כתוב "על הוצאות שניהם", ובנוסח פולין "על הוצאות אבי הכלה". בנוסח רבותינו שבפרקים הקודמים נאמר לפעמים "על הוצאות אבי הכלה" ולפעמים "על הוצאות אבי החתן", ותלוי באופן שהתדברו, ובדרך כלל משתתפים שניהם בהוצאות החתונה, זה יותר וזה פחות, ואם כן הכי נכון הוא לכתוב "על הוצאות שניהם כפי המדובר".
121. כן הוא בכל שטרי התנאים של רבותינו, שבפרקים הקודמים. וכיון שמתחייבים על כך ועושין קנין על כך, לכאורה יכול כל צד לחייב את הצד השני שישלמו ארבעה דברים אלו לחצאין, היינו תשלומי סידור קידושין של הרב, החזן המנגן מי אדיר, השמש שמסדר החופה, והתזמורת. או שיכתבו: כפי המדובר ביניהם.
122. ראה תוכנם ברמב"ם הל' אישות פי"ג הי"א-ב. שו"ע הל' אהע"ז סי' עג ס"א וסי' קטו ס"ד.
123. בשטר התנאים שערכו כ"ק אדמו"ר הזקן ואדמו"ר האמצעי (דלעיל פרק יג), נכתב זה בקטע התחייבויות אבי הכלה, ומה שמסיים "כנהוג" קאי על הסכום שיתן לצורך זה אבי הכלה. גם בשטרות התנאים שערכו כ"ק אדמו"ר הצמח צדק ואדמו"ר מוהר"ש נ"ע (דלעיל פרק יד), וכ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע (דלעיל פרק טו), אפשר שזה בא בהמשך לקטע התחייבויות אבי הכלה (אלא שבתור מאמר המוסגר נזכר לפני זה: רח"ש וכל"ז לחצאין). ואולי יש מקום לפרש כן גם נוסח של התנאים של כ"ק אדמו"ר זי"ע (דלעיל פרק טז), שהכוונה היא שאת זה יתן אבי הכלה; שהרי כך נהוג, שהטלית ניתן לחתן על ידי אבי הכלה, כמבואר בשדי חמד (מערכת חתן וכלה אות יא). ויותר נראית הכוונה, שכל זה נכלל בתיבת "כנהוג", שהרי את הטלית נהוג שאבי הכלה נותנו, וכן את הצעיפים ורדידין, אבל הרהיטים (מטה מוצעת) היא לאו דוקא על אבי הכלה, אלא "כנהוג". בתנאים של הרה"ק מטשערקאס הנ"ל, נוסף כאן (כנוסח התנאים שבנחלת שבעה): "חצי נדן קנס מצד העובר לצד המקיים". אמנם בכל שאר שטרי התנאים של רבותינו, שבפרקים הקודמים, נשמטה הזכרת הקנסות, וכדלעיל פרק ד.
124. הערבים קבלנים שבשטר התנאים הם על הקנס, כדלעיל פרק ט, וכיון שבשטר התנאים שלנו לא נזכר הקנס, אם כן התחייבות הערבים קבלנים היא, לכאורה, רק לרווחא דמילתא, לאמת הדבר. או שהיא על התחייבות הנדוניא.
125. משלימים תיבת "וקנינא" אחר עשיית הקנין, ולפני חתימת העדים, דלא יהי' מחזי כשיקרא.
126. כן הוא בשטרות התנאים של רבותינו שבפרקים הקודמים, שנזכר כאן רק הקנין מההורים ומהערבים קבלנים, אבל לא מהחתן והכלה. ונתבאר לעיל פרק י. ומה שמקבלים קנין מהחתן והכלה על התחייבותם להינשא זה לזו, הוא בעת ה"ווארט". ויש בזמנינו הנוהגים להוסיף בשטר התנאים גם שקבלו קנין מהחתן והכלה (ראה סדר קידושין ונשואין, פרקש, ע' יא וע' צח), ולא נתברר מקורו וביאורו. אחר כך מקבלים קנין מהחתן על חיובי הכתובה, כדלקמן בפרק הבא.
127. ברוב (ולא בכולם) שטרות התנאים של רבותינו שבפרקים הקודמים נאמר כאן: "בת"כ בפו"מ" [בתקיעת כף בפועל ממש]. וכבר נתבאר מקורו ותוכנו – לעיל פרק ד. אמנם למעשה מעולם לא ראינו שינהגו בתקיעת כף, בעת כתיבת התנאים, ואם כן לאיזה צורך לכתבו?
128. רק בחלק משטרות התנאים של רבותינו שבפרקים הקודמים, מופיעה הוספה זו.
129. ראה שוע"ר הל' עדות ושטרות סל"א, שנוהגין לכתוב בסוף כל השטר "והכל שריר וקיים", וכ"ה הנוסח בכל שטרות התנאים של רבותינו שבפרקים הקודמים, מלבד בעותק השני של שטר התנאים של כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע (ובשל חדב"נ הרמ"מ הורנשטיין, המועתק ממנו), אשר "והכל שריר וקיים" נכתב לפני סיום השטר, ולכן חזר מענינו של שטר בשיטה אחריתא, דהיינו שנכתב שוב "ובאעה"ח יום הנ"ל שנת הנ"ל", וכמבואר בשוע"ר שם.
130. ברוב שטרות התנאים של רבותינו שבפרקים הקודמים, חותמים העדים בשמם ושם אביהם ושם משפחתם, בלי הוספת תיבת "עד". החתן עצמו אינו חתום בשטרות הנ"ל. ויש בזמנינו הנוהגים להוסיף תיבת "עד" (ראה סדר קידושין ונישואין, פרקש, ע' יא).

עמודים המצטטים את אותם מקורות

עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.