תקנת שו"ם

תקנת שו"ם

עוד פרט נכתב בנוסח המקורי של שטר ה"תנאים", וכאמור בנוסח ה"תנאים" שבנחלת שבעה: "ומחמת קטט ועידור ח״ו יעמוד כתקנת קהלות שו"ם".

קהלות שו"ם הן הקהלות שפיירא ורמייזא ומגנצא, שבהן הי' עיקר מושב יהודי אשכנז בתקופת בעלי התוספות, ובה התקינו אז את "תקנות קהלות שו"ם". עיקרן של תקנות קהלות שו"ם הובאו בשו"ת מהר"ם מרוטנבורג, דפוס פראג, בסופו.

אחת מהתקנות שהתקינו אז בקהלות שו"ם היא אישור והוספה לתקנה שתיקן באותה שעה ר"ת וחכמי צרפת, כמובא במרדכי (כתובות סי' קנה): "ומצאתי שכתב ר"ת ²¹ והחרים בחרם חמור על יושבי צרפת ונורמנדיא"ה, והסכימו עמו גדולי נרבונ"ה, על כל נושא אשה ומתה בתוך השנה בלא ולד של קיימא, שיחזיר כל הנדוניא ותכשיטיה לנותנין לה ... ומצאתי בתשובת ר"ב ממגנצא, שהקהלות עשו תקנה על כל איש ואשה שעשו נשואין ונפטר לעולמו אחד מהם בלא זרע בתוך שנתיים, שיחזרו חצי נדוניא ליורשי המת".

והיינו שאף שמעיקר הדין, הבעל יורש את אשתו מיד כשנכנסה לרשותו, ואפילו לפני כניסתה לחופה, כנפסק בשו"ע (אהע"ז סי' נז): "האשה שנתארסה ומסרה אביה לבעלה, או לשלוחי בעלה, או מסרוה שלוחי האב לבעלה או לשלוחיו, ומתה בדרך קודם שתכנס לחופה, אע"פ שהנדוניא עדיין בבית אביה, בעלה יורשה".

מכל מקום התקינו רבותינו בעלי התוספות, שאם האשה מתה בתוך שנה לנישואיה אין הבעל יורשה, אלא חוזרת ירושתה לאביה (או לאלו שנתנו לה את הנדוניא), ואם מתה בשנה השנית לנישואיה חוזרת חצי ירושתה לאביה (או לאלו שנתנו לה את הנדוניא).

וכן נפסק ברמ"א (אהע"ז סוס"י נב ²² ): "עוד תקן ר"ת וחכמי צרפת, שאף אם כבר נתן האב הנדוניא, אם מתה האשה או האיש תוך שנה ראשונה בלא זרע קיימא, חוזר הכל לאב או ליורשי המת. ויש אומרים עוד, דאף בשנה שנייה יחזרו חצי הנדוניא, וכן המנהג פשוט במדינות אלו, שנוהגין בזה כתקנת קהילות שו"ם".

וכדי לעגן תקנה זו, הוסיפו לכתוב זאת גם בשטר ה"תנאים", שמיד בעת התחייבות הורי החתן והכלה לתת נדן, קיבלו על עצמם שיהי' זה לפי תקנת שו"ם הנזכרת.

וזהו פירוש הדברים "ומחמת קטט ועידור ח"ו", היינו שבמקרה של עידור (פטירת הכלה בשנתיים הראשונות לנישואין), שיכולים לבוא עי"ז לידי קטטה בין הצדדים, שהורי הכלה איבדו את בתם וגם איבדו מעות הנדוניא שנתנו, לכן יעמוד כתקנת קהלות שו"ם.

ואף שלא נתפרשו בשטר ה"תנאים" כל פרטי תקנת קהלות שו"ם הנ"ל ²³ , הרי כתב החלקת מחוקק (אהע"ז סי' נב ס"ק כב): "אף אם לא נכתב בתנאים, מה שנהגו לכתוב בתנאים מחמת עידור וקטט יעמד כתקנת שו"ם, הוי כאלו נכתב, מאחר שכך המנהג פשוט שקבלו עליהם תקנת שו"ם". וביאר הטעם לזה בבית שמואל (שם ס"ק כ): "משום כל הנושא על דעת מנהג הוא נושא".

אמנם מתקופת כ"ק אדמו"ר ה"צמח צדק" ואילך, הפסיקו אדמו"רי חב"ד להזכיר את "תקנות שו"ם" בפירוש בשטרות התנאים, והסתפקו ברמז גרידא: "ומחמת כו'", כדלקמן פרק יד ואילך. ובתקופת כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע, הפסיק לגמרי הזכרה זו, כדלקמן פרק טז.

ואולי הטעם לזה, כי דוקא בדורות הקודמים הי' רגיל הדבר שהאשה היא מסוכנת בעת הלידה, ועד שחששו שתמות בשנה הראשונה או השניה לנישואין, משא"כ בתקופתינו, אין הדבר רגיל כל כך לחשוש לזה, ועל כן לא רצו כלל לרמז לתקנת שו"ם, שדנה ב"עידור וקטט" שבא על ידי מיתת הכלה בסמיכות לנישואיהם. וכדי לא לפתוח פה כו', השמיטו לגמרי הזכרה זו.