התחייבות גופו על הנדוניא

התחייבות גופו על הנדוניא

אמנם באמת, גם שטר התנאים שהיו כותבים רבותינו שנה ויותר לפני החתונה, גם בזה מועיל הקנין על הנדוניא, מכמה טעמים:

א) שטר התנאים שכתבו כ"ק אדמו"ר ה"צמח צדק" ואדמו"ר מוהר"ש נ"ע לבנם ונכדם (דלקמן פרק יד), נכתב זמן רב קודם הנישואין, וגם השמיטו ממנו לגמרי את הזכרת הקנס, וכדי שיועיל הקנין והשטר על הנדוניא נכתב השטר בלשון התחייבות ממש (ולא רק בלשון אתן).

הלכה ומנהג זה מבוארים בשו"ת צמח צדק (חו"מ סי' לב): "נלע"ד דכל זה לפי נוסח התנאים ראשונים הנזכר בנחלת שבעה סי' ח, שלא נזכר שם כלל לשון שהתחייב את עצמו, על כן בזה רצו לומר דקנין אתן לא מהני, אבל עכשיו שכותבין בקישורי התנאים לשון חיוב, שאבי החתן התחייב את עצמו כך וכך ואבי הכלה התחייב את עצמו כך וכך, בזה ודאי יש לומר דלכולי עלמא מהני הקנין שעושין אחר כך על כל הנ"ל".

וכמובא גם לעיל בפרק הקודם, משוע"ר (הל' עדות הט"ז): "ואם אינו מקנהו לו מעכשיו, אלא אומר שיתננו לו מיד או לזמן פלוני, אין הקנין חל על זה, אלא על גופו ונפשו של הנותן שיתננו לו, אם אומר בלשון חיוב שמתחייב את עצמו ליתן".

ועל כרחינו לומר, שמה שהובא לעיל מדברי הרמ"א, שההתחייבות על הנדן הוא קנין "אתן", היינו דוקא כשלא כתבו בלשון "התחייבות", וכמו שהוא בנוסח שהובא בנחלת שבעה סי' ח.

והטעם שדייקו שלא לכתוב בזה לשון "התחייבות", מבואר בשוע"ר (הלכות עדות סט"ז): "ולא די ב[תנאים] ראשונים, מפני שבראשונים אין שני הצדדים מחייבים את עצמם בלשון חיוב על נפשם, כי שמא יחזור בו אחד מהצדדים מאיזו סבה ורוצה להפטר בקנס לבד".

אמנם כבר בשטרות התנאים שנערכו על ידי רבינו הזקן ובני דורו (לקמן פרק יב ופרק יג) נכתב "התחייב את עצמו", ואפשר שתיקנו נוסח התחייבות זה בשעה שהפסיקו להזכיר את ה"חרם" בשטר התנאים, כדלעיל פרק ד. ולכן התחילו לכתוב זאת בלשון "התחייבות", כמבואר בשו"ת צמח צדק שם "בזה ודאי יש לומר דלכולי עלמא מהני הקנין שעושין" ¹⁷ .

ב) בשטר התנאים הנ"ל של כ"ק אדמו"ר ה"צמח צדק", לא נאמר שהתחייבות נתינת הנדוניא היא אחרי החתונה, כי אם "התחייב את עצמו ליתן נדוניא לבנו החתן שי' ... להשלישם ביד השליש המרוצה לשניהם".

וכן הוא בשטרות התנאים שנערכו על ידי רבינו הזקן ובני דורו (לקמן פרק יב ופרק יג): "לסלק בחורף תקעיי"ן ¹⁸ לפ"ק ליד השליש המרוצה להצדדים", "והסילוק מאבי החתן הנ"ל ארבעה שבועות קודם החתונה ... ליד השליש המרוצה לשני הצדדים".

יוצא אם כן, שהתחייבות נתינת הנדוניא שבשטר תנאים זה אינו קנין "אתן", אלא התחייבות גמורה בקנין.

אלא שנוספה שם גם התחייבות המזונות על שלחנו, ולהלבישם ולהנעילם – אחר החתונה, וזה בודאי יכול להיות קנין "אתן"; אלא שגם בזה כתבו ההתחייבות בנוסח "התחייב את עצמו", וכבר נתבאר לעיל שבזה מועיל הקנין.

*

וכל זה הוא בשטר התנאים שכתבו כ"ק אדמו"ר ה"צמח צדק" ואדמו"ר מוהר"ש נ"ע לבנם ונכדם. אמנם בשטרות התנאים של רבותינו בדורות הבאים, לא נזכר כלל סכום התחייבות הנדוניא, ולא נכתב אלא "כמבואר בהרשימה" (לקמן פרק טו), או "כפי המדובר" (לקמן פרק טז), שבזה בודאי אינו מועיל השטר, שלא נתפרשו בו כל פרטי ההתחייבות.

ואף שהקנין עצמו מועיל משני הטעמים הנזכרים, היינו אם אמרו בעת הקנין בלשון "התחייבות", או שהתחייבו לתת הנדן לפני החתונה; מכל מקום אין כתיבת הקנין בשטר מועיל לעשותו התחייבות בשטר, שהרי בשטרות התנאים של רבותינו לא נתפרטה התחייבות זו. ועל כרחך צריך לומר, שלא נכתבה התחייבות זאת בשטר אלא לרווחא דמילתא.