הלכות לולב

הלכות לולב

סימן תרנ סעיף א

שיעור ג' טפחים בהדס

בפסקי תשובות (סי' תרנ): "הדס וערבה ג' טפחים ... מודדים ... בקצהו התחתון מתחילת יציאת העלים".

ואינו מביא שום מקור לדבריו, ולכאורה לא נראה בדברי הפוסקים. וגם כוונתו אינה ברורה די צרכה, שיש לפרשה בשני אופנים:

א) הדס שלא נשרו עליו

אפשר דמיירי בפסקי תשובות שם בהדס וערבה שכל עליו בשלימות ולא נשרו, ונחתך למטה בין קן אחד לשני. ועל זה כותב, שאי אפשר לחשוב חלק זה שבין תחלת הבד לבין תחלת העלים לשיעור ג' טפחים.

אמנם לא מצאתי חידוש זה בפוסקים, וגם לא נתבאר טעם חידוש זה.

בשוע"ר (רס"י תרנ): "שיעור אורך בדי הדס וערבה אין פחות משלשה טפחים" נראה בפשטות דהיינו כל אורך ה"בד", ולאו דוקא מתחלת העלים.

גם מ"ש בשוע"ר (סי' תרמו ס"ג): "ולכתחלה מצוה לחזר אחר הדס שכולו עבות, דהיינו שכל הקינים של עלים היוצאים בכל אורך שיעורו שהוא שלשה טפחים", פשטות לשונו מורה שאורך שלשת הטפחים של הבד הוא יותר מהאורך שבין הקינים והעלים, ועל זה כותב שכל הקינים של עלים היוצאים בתוך שיעור זה מצוה שיהיו עבות.

ב) הדס שנשרו עליו

או אפשר דמיירי בפסקי תשובות שם בהדס וערבה שנשרו עליו התחתונים, ועל זה כותב, שחלק העלים הנושרים אינו נכלל בשיעור ג' טפחים.

והנה לענין ערבה מפורש במשנה (לג, ב): "ושנשרו מקצת עליה ... כשרה". וכן נפסק בטוש"ע ובשוע"ר (סי' תרמז ס"ד).

וכן הוא לענין הדס, כמבואר בשוע"ר (סי' תרמו ס"ד): "ואפילו מקצת הקינים נשרו עליהן לגמרי ולא נשתייר בהן אפילו עלה אחד ... הרי זה כשר".

ואף שהגר"א כותב (סי' תרמה ס"ק ז): "בהדס בעינן שיהא כל שיעורו עבות, ואם נשרו מקצת העלין פסול, שאין שמו עליו שאין נקרא עליו ... ואין ללמוד באלו מערבה".

הרי כבר הקשה עליו במשנה ברורה (ביאור הלכה רס"י תרמה): "דפסקינן לקמן בסימן תרמ"ו ס"ה לגבי הדס דרק אורך רוב ההדס בענין עבות לעיכובא ולא כולו, ומשום דילפינן מערבה, כדפירש הגר"א שם". והיינו מ"ש הגר"א שם (ס"ק י): "נשרו מקצתן דכשר, כמו בערבה" [ובאמת מבואר כן גם בגר"א סי' תרמה ס"ק ח: "וכמו שכתוב בערבה (משנה לג, ב) נפרצה כו' ושנשרו מקצת עליה כשרה, והוא הדין לכל הד' מינים שכולם שוו בפיסולן"].

ואף לענין לולב פוסק כן בשוע"ר (סי' תרמה ס"ז): "אם מיעוט העלין נעשו כך [נעקרו], ורוב העלין נשארו מחוברין בשדרה ומכסין את רוב השדרה ... הרי זה כשר לפי שהכל הולך אחר הרוב".

ואף שהגר"א כותב (סי' תרמה ס"ק ז): "ואם נשרו מקצת העלין פסול ... בלולב, שאין שמו עליו". הרי במשנה ברורה שם (ביאור הלכה ד"ה ועדיין): "למאי דפסקינן לקמן בסימן תרמ"ו ס"ה לגבי הדס דרק אורך רוב ההדס בעינן עבות לעכובא ולא כולו, ומשום דילפינן מערבה כדפירש הגר"א שם, אם כן בענינינו גם כן לעיכובא הוא דוקא רוב אורך שיעור השדרה בעינן לעיכובא שיהא מכוסה ולא כולו ... וממילא אפשר דאין להחמיר גם כן בענינינו ... אחר כך מצאתי בשו"ע הגר"ז שכתב גם כן דכיסוי לרוב השדרה בענין". הרי שגם במשנה ברורה נוטה לדעת רבנו הזקן, אלא שאעפ"כ חשש במשנה ברורה ס"ק ט לדעת הגר"א, וכתב: "דבלא"ה אפילו במיעוטן של העלים שנחסר פסול".

וכל זה לענין לולב, אבל לענין הדס וערבה גם המשנ"ב פוסק להיתר. ואם כן לא מובן, מהיכי תיתי לאסור אף דיעבד, לומר שאין מודדין זה בשיעור ג' טפחים?

שוב ראיתי בקובץ אור ישראל (גליון נז ע' קה), שמציין המקור לסברה כזו בדברי החזון איש (סי' קנו ס"ח). אבל ז"ל שם: "נראה כשמודדין רוב החיפוי יש לחשוב את העץ שמלמטה מהקן התחתונה כמגולה ... כשנחתך בין הקנים הרי הוא כנטל קן, וכל זה אם צריך להעץ להשלמת שיעור אורך ההדס". והיינו שבאמת גם העץ שלמטה מהקן נחשב להשלמת שיעור ג' טפחים של אורך ההדס, אלא שאם נשרו מקצת עליו, נראה לחזון איש, שאין לצרף את האורך הזה אל העלים שלא נשרו, כדי להתיר את ההדס על ידי רוב עבות.

ואם כן עדיין לא נתברר לי מהו מקור חידוש זה של בעל הפסקי תשובות.

* * *