הלכות נטילת ידים לסעודה

הלכות נטילת ידים לסעודה

סימן קסב סט"ו

נט"י ליד שעליה מכה ותחבושת

א) שפיכת רביעית על כל היד

בשוע"ר (סי' קסב סט"ו): "מי שיש לו מכה בידו ורטיה עליה ואינו יכול להסירה מחמת כאב המכה, די לו שיטול שאר היד שלא במקום המכה, ואין זו נטילה לחצאין כיון שאינו יכול ליטול חציה השניה, ודומה למי שנקטע אצבעו שנוטל שאר היד. אמנם צריך ליזהר שלא יגיעו המים לרטיה שלא יחזרו ויטמאו היד. ומפני שקשה להזהר שיגיעו המים עד הרטיה ולא יפלו על הרטיה, לכן ישפוך רביעית כאחת על כל היד שאז לא נטמאו המים".

והיינו כמבואר בשוע"ר (סי' קסב סי"ד): "כששופך מים ראשונים על ידיו צריך ליזהר שלא ישאר על ידיו צרור או קיסם או שום דבר אחר, לפי שאין מים שניים מטהרים אלא מים שעל גב היד ולא המים שיצאו מהיד על גבי צרור או דבר אחר, וחוזרים ומטמאים את היד שהיא נוגעת בהם". ולכן מסיק שהדרך הכי טובה היא "לכן ישפוך רביעית כאחת על כל היד שאז לא נטמאו המים".

אמנם כל זה הוא לפי מה שנתבאר בשוע"ר (סי' קסב ס"א): "אם שופך כל הרביעית בפעם אחת ... נטהרו ידיו". (ושם ס"ו): "ואם שופך רביעית ... שאין שם מים טמאים כלל אין צריך ליזהר בזה כלל". (ושם ס"ח): "אם שפך רביעית בבת אחת אין צריך ליזהר בזה, שמי רביעית מי טהרה הם ואינן מתטמאין".

משא"כ לפי מסקנת רבינו שהחמיר כדעת הפוסלים גם ברביעית, כמבואר בסדר נטילת ידים לסעודה (ס"ב): "הרוצה לקיים מצות נטילת ידים לדברי הכל צריך ליזהר לשפוך על כל יד ב' פעמים לעולם אף ששפך רביעית ויותר ... כי המים שעל היד משפיכה הראשונה נטמאו מהיד והמים השניים מטהרים את הראשונים. ולכן צריך לשפוך ב' פעמים רצופים ולא יגע בכלי בידו הלחה בין שפיכה לשפיכה פן יגע ... בלחלוחית זו שעל הכלי שבאה ממים טמאים שעל ידו".

לפי זה לא יועיל גם אם ישפוך רביעית בבת אחת על ידו זו שיש עליה מכה ותחבושת, כי המים של שפיכה הראשונה יוצאים מהיד אל הרטיה וחוזרים ומטמאים את היד. אלא אם כן מה יעשה, לדידן שמחמירים אף בשפך רביעית ויותר?!

ב) אכילה על ידי כפפה או מזלג

לכאורה העצה לזה היא שילביש כפפה על ידו זאת, או יאכל על ידי מזלג, וכמבואר בשוע"ר (סי' קסג ס"א): "אסור לאכול בלא נטילה אפילו אם רוצה לכרוך ידיו במפה או אוכל בכף שאינו נוגע בפת גזירה שמא יגע. ואפילו המהלך בדרך והגיע עת האוכל ולא מצא מים אם יודע שיש לפניו מים ברחוק ד' מילין צריך להמתין עד שיגיע לשם, ואם יש מים לאחריו בפחות ממיל צריך לחזור לשם אע"פ שנחוץ לדרכו. אבל אם יש ברחוק מיל לאחריו ויותר מד' מילין לפניו, יכרוך ידיו במפה ויאכל פתו או דבר שטיבולו במשקה או אוכל על ידי כף, וכן אם הוא ספק אם ימצא מים בתוך ד' מילין".

וכיון שבנידון דידן אינו יכול ליטול ידיו כהוגן, הרי זה כאילו לא מצא מים ברחוק ד' מילין, שיכול לכרוך ידו במפה או לאכול על ידי מזלג.

אלא שגם זה לא חל לפי מסקנת רבינו לאסור בכל אופן על ידי כף, וגם על ידי כפפות – המחמיר כדעת האוסרים תבוא עליו ברכה, כמבואר בסדר נטילת ידים לסעודה (סכ"ב): "לאכול פת אין שום צד היתר בעולם לא על ידי כף או סכין ולא על ידי מפה. ויש מקילים למהלך בדרך ואין לפניו מים עד יותר מד' מילין לכרוך שתי ידיו במפה ולאכול. ויש חולקים. והמחמיר תבוא עליו ברכה" (המקור לדברי האוסרים לאכול על ידי כפפות גם כשאין לפניו מים, נתבאר בדובר שלום ע' נח-ט).

ולפי זה מה יעשה מי שיש לו מכה ותחבושת על ידו, ורוצה להחמיר כדברי רבינו בסדר נטילת ידים לסעודה, שלא לאכול בכפפות בכל אופן!?

ולכאורה נראה שעדיף שיעשה שניהם, היינו שיטול ידיו ברביעית (וילכו המים גם על התחבושת), ואחר ניגוב הידים ילביש כפפה על היד שיש בה מכה ותחבושת, וכך יאכל.

וכעין המבואר בשוע"ר (סי' קנט סי"ז): "מכניס ידיו לתוך הכלי ... נקרא נטילה בכלי ... ויש אומרים שלעולם אינה חשובה נטילה אלא אם כן באו המים על ידיו מכח נותן כמו שמצינו בקידוש ידים ורגלים במקדש דכתיב ורחצו ממנו ולא בתוכו ... ויש אוסרין אפי' בשעת הדחק ... ויש לחוש לדבריהם שלא לברך על נטילה זו, אלא נוטל בלא ברכה, ויכרוך ידיו במפה ויאכל, שיש מי שמתיר על ידי מפה בכל מקום".

הרי שבמקום שיש דעה המתרת, מצרף גם את דעת הרמב"ם (הלכות ברכות פ"ו הי"ח): "לט אדם ידיו במפה ואוכל בהן פת". וכך גם כאן, שמעיקר הדין יכול ליטול ידיו על גבי התחבושת, כשנוטל רביעית מים בבת אחת. אלא שאנו מחמירים כדעת האוסרים בזה. ולכן יכול לצרף בזה את דעת הרמב"ם המתיר לאכול בכפפות, אף דלא קיי"ל כוותיה.