הלכות תפלה

הלכות תפלה

סימן פט ס"ה

טעימה קודם התפלה

א) כשלא יוכל לכוין בתפלה

בשוע"ר (סי' פט ס"ה): "אסרו חכמים לאכול או לשתות משעלה עמוד השחר עד שיתפלל י"ח, וסמכו איסור זה על מ"ש לא תאכלו על הדם, כלומר לא תאכלו קודם שתתפללו על דמכם ... אמר הקב"ה לאחר שאכל ושתה זה ונתגאה קיבל עליו עול מלכות שמים. לפיכך מותר לשתות מים קודם התפלה אע"פ שהם צורך הגוף ... ואפילו כל מיני אוכלים וכל מיני משקין ששייך בהם גאוה מותר לאכלם ולשתותם לצורך רפואה, שאין ברפואה משום גאוה, אבל לרעבו ולצמאו אסור, אלא אם כן אינו יכול לכוין דעתו בתפלתו עד שיאכל או שישתה. ואפילו עכשיו שאין מכוונים כל כך בתפלה מכל מקום אם רוצה לאכול ולשתות כדי לכוין הרשות בידו".

ועל פי זה נהגו היום בישיבות חב"ד, שיש לימוד החסידות לפני התפלה, וכדי שיוכלו לכוין בתפלה טועמים מיני מזונות לפני התפלה.

ומסופר בהיום יום (יו"ד שבט): "אמי זקנתי (הרבנית מרת רבקה נ"ע) בהיותה כבת שמונה עשרה שנה – בשנת תרי"א – חלתה, וציוה הרופא אשר תאכל תיכף בקומה משנתה, אמנם היא לא חפצה לטעום קודם התפלה, והיתה מתפללת בהשכמה ואחר התפלה היתה אוכלת פת שחרית. כשנודע הדבר לחותנה אדמו"ר הצ"צ, אמר לה: ... בעסער עסען צוליב דאווענען ווי דאווענען צוליב עסען ... מאמר זה אמר אאמו"ר לאחד על יחידות, והוסיף: און מען דארף עס טאן בשמחה".

ב) חילוק בין פת למזונות

ולפי זה הי' מותר לכאורה אף ליטול ידים ולסעוד פת. אמנם זה נאסר מטעם נוסף (שאין בו היתר מטעם הכוונה בתפלה), כמפורש במשנה (שבת ט, ב): "לא ישב אדם לפני הספר סמוך למנחה עד שיתפלל (שמא ישכח ולא יתפלל, רש"י) ... ולא לאכול". ומטעם זה נאסר לאכול פת גם לפני תפלת שחרית, ולא הותר אלא טעימת מזונות.

ואף שבמשנה לא נתפרש החילוק בין לחם למזונות, ובגמרא (שם): "דאמר ר' יהושע בן לוי כיון שהגיע זמן תפלת המנחה אסור לו לאדם שיטעום כלום קודם שיתפלל תפלת המנחה". מכל מקום לא קיי"ל כוותיה, כדאמרינן בברכות (כח, ב): "ולית הלכתא ... כר' יהושע בן לוי, דאמר ר' יהושע בן לוי כיון שהגיע זמן תפלת המנחה אסור לו לאדם שיטעום כלום קודם שיתפלל תפלת המנחה".

וכך נפסק בשו"ע (סי' רלב ס"ג): "והא דאסור לאכול סעודה קטנה היינו כשקובע לסעודה, אבל לטעום דהיינו אכילת פירות מותר, והוא הדין לאכול פת כביצה כדרך שאדם אוכל בלא קבע מותר". וכן לענין תפלת המוסף נתבאר בשוע"ר (סי' רפו ס"ד): "מותר לטעום אחר תפלת שחרית קודם תפלת המוספין, כמו שמותר לטעום קודם תפלת המנחה משהגיע זמנה, דהיינו אכילת פירות אפילו הרבה כדי לסעוד הלב, ופת כביצה ולא יותר כמו שנתבאר בסי' רל"ב".

ונתבאר בגמרא (שבת ט, ב) לא נאסרה אלא "סעודה קטנה" (ראה גם לעיל סי' י ס"ג לקמן סי' עב ס"א וסי' עט ס"ב), דהיינו פת יותר מכביצה, משא"כ מיני מזונות יותר מכביצה אינה נקראת סעודת קבע לענין טעימה קודם התפלה (אף שנקראת אכילת קבע לענין סוכה).

יוצא מכל זה, שמשני טעמים אסור לאכול קודם תפלת שחרית:

א) מטעם לא תאכלו על הדם, שנתבאר בסי' פט. ומטעם זה לחוד התירו אם אוכל כדי שתהי' לו יותר כוונה בתפלה.

ב) לא יאכל קודם התפלה שמא ישכח (כמו במנחה ושאר התפלות). ומטעם זה לחוד התירו במיני מזונות או פירות.

ועתה משני הטעמים יחד, לא הותר אלא: א) טעימת מיני מזונות, ב) כדי שתהי' לו יותר כוונה בתפלה.

כך הוא הסדר בישיבות שבזמנינו.

ג) המחמירים אף בטעימה

הסדר בישיבת תומכי תמימים שבליובאוויטש, נתבאר בקונטרס עץ החיים, שהדפיס אז כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע, ובו גם סדר היום של הישיבה, ושם (פכ"ה): "בשעה שביעית ומחצה יתאספו כולם אל הזאל הגדול ... אחרי הנחת תפלין וקריאת שמע ואחר שתיית טיי, וילמדו ב' שעות רצופות עד שעה תשיעית ומחצה". הרי שלא ניתן לתלמידים רק שתי' ולא מזונות.

אמנם מסופר ב"בטאון חב"ד" (גליון ח ע' טז, מזכרונות הר"א קרסיק): "בבקר השכם נתנו לכל תלמיד שלשה זעגעלאך סוכר ... תה בלי הגבלה. ולאלו שהיו חלשים ביותר נתנו על פי צו מיוחד גם מזונות. משבע וחצי עד תשע וחצי למדו דא"ח. מתשע וחצי עד אחד עשרה התפללו".

ומה שהצריך לקרוא קריאת שמע לפני שתיית תה, הנה מעיקר הדין מותרת טעימת מזונות גם לפני קריאת שמע, כמבואר בשוע"ר (סי' ע ס"ה): "היה עוסק באכילה ( אפילו בסעודה קטנה ) ... צריך להפסיק ולקרות"; הרי שאף לענין קריאת שמע לא אסר אלא בסעודה קטנה, ולא בטעימה.

אלא שמכל מקום יש האוסרים טעימה לפני קריאת שמע, ויש שהחמירו גם בשתיה לפני קריאת שמע (ותקיעת שופר ונטילת לולב), כדלקמן (סי' עב). ולכן הצריך בקונטרס עץ החיים לקרוא קריאת שמע לפני שתיית תה.

* * *

סימן קכז ס"ב

נוסח ברכת כהנים בתפלה

א) המשולשת בתורה

בנוסח אלקינו ואלקי אבותינו ברכנו בברכה כו' נדפס תמיד בסידורי תהלת ה': "בברכה המשולשת, בתורה הכתובה". ואילו בהוצאה החדשה העבירו את הפסיק לאחר תיבת בתורה, על פי מכתב כ"ק אדמו"ר זי"ע שנדפס בלקו"ש חכ"ד (ע' 411): "בנוסח "בברכה המשולשת בתורה" – הבי"ת של בתורה מוכיח – דהפירוש שהשילוש הוא בתורה, וראה גם כן בכתר שם טוב – בנוגע להערותיו הוא בזה".

אמנם לפי פירוש זה בדברי אדמו"ר, שהפסיק צריך להיות אחרי תיבת בתורה, אינו מובן כלל:

א) מהי ההוכחה לזה מתיבת "הבית של בתורה"? ואם הכוונה למה שהבית כתובה בפתח (ולא בשוא), אם כן מה בין זה (בתורה הכתובה) לבין "ביום השביעי" וכיו"ב, שגם שם כתובה הבית בפתח, ואין מקום להפסק אחרי תיבת ביום!?

ב) כמדומה ברור, שאדמו"ר הי' אומר תמיד "בתורה הכתובה" בהמשך אחד, בלי הפסק בין התיבות. וכך היו רגילים כולם לומר, עד שנדפס מכתב זה, שהי' צריך לשנות את ההרגל. והבעיה היא, שעדיין לא מובן מה בדיוק כתוב במכתב הזה.

ג) גם לא מובן לפי זה, מה שאדמו"ר מציין לכתר שם טוב, והרי שם לא נזכר כלל הנושא הזה של הפסק בין התיבות "בתורה הכתובה".

אשר על כן נראה, שמענה הנ"ל של אדמו"ר אינו קשור כלל לפסיק שבין התיבות, כי אם לפירוש המלות "בברכה המשולשת".

והיינו שהשואל רצה לפרשה באופן מסויים, שהשילוש אינו בתורה (ראה פירוש המובא בכ"מ, ומובא גם בציונים של הרלוי"צ רסקין לסידור, שהשילוש הוא מה שבקריאת שנים מקרא ואחד תרגום אומרים פסוקים אלו ג' פעמים), ועל זה משיב אדמו"ר, כי הבי"ת של בתורה מוכיח, שהפירוש הוא שהשילוש הוא בתורה (ולא בקריאת שמו"ת, וכיו"ב).

ואם כן מובן בפשטות מה שמציין לכתר שם טוב, ששם דן אודות פירוש המילה "משולשת", וכותב כמה הערות בזה.

ולפי זה אין שום קשר בין מענה זה, לבין הכנסת פסיק בין המילים "בתורה הכתובה" (כפי ששינו בסידורים החדשים, על פי מכתב זה).

ב) הכתובה על ידי משה

אמנם למרות כל האמור לעיל, מסתבר יותר שצריך להיות הפסק בין התיבות "בתורה הכתובה", כפי שהעירני בזה הר"א אלאשווילי:

הפשט בתפלה זו הוא כך: א) ברכנו בברכה המשולשת בתורה. ב) הכתובה [ברכה זו] על ידי משה עבדך. ג) האמורה [ברכה זו] מפי אהרן ובניו כהנים עם קדושיך. ד) כאמור [ברכה זו].

ואילו נפרש "בתורה הכתובה על ידי משה עבדך", שקאי על כל התורה (ולא רק על ברכה זו), לכאורה קשה, מה פתאום מזכירים כאן את משה רבנו, וכי מה החידוש בזה?

אלא צריך לומר שהוא מפני שבפסוקי ברכת כהנים נזכר שמו של משה במפורש, כמ"ש "וידבר ה' אל משה לאמר", ולכן הזכירו כאן, כדי להוסיף במעלת ברכה זו.

ואם נחפש נגלה, שבכל מקום שנזכר בתפלת "יהי רצון" שמו של משה, הוא דוקא כששמו של משה נזכר בתורה בהקשר לענין המדובר, ראה לדוגמא ב"יהי רצון" שלפני הקרבנות "על ידי משה עבדך", וכן ברבונו של עולם שלאחר "ויהי אחר". ואילו ב"אלקינו ואלקי אבותינו" שלפני "ויהי אחר" לא נזכר שמו של משה, אלא סתם "ככתוב בתורתך", כי באמת בפרשה זו שמו של משה לא נזכר.

* * *