הלכות קריאת שמע

הלכות קריאת שמע

סימן ע ס"ה

אכילה ומלאכה לפני שחרית

בשוע"ר (סי' ע ס"ה): "היה עוסק באכילה (אפילו בסעודה קטנה), או שהיו עוסקים בדין (אפילו בגמר דין) או שהיה במרחץ (ואפילו להזיע בעלמא), או שהיה עוסק בתספורת, או שהיה מהפך בעורות, וכל כיוצא בעסקים אלו שיש לחוש שמא ימשך בהם כמו שיתבאר בסי' רל"ב, צריך להפסיק ולקרות ... קריאת שמע ... במה דברים אמורים כשהתחיל באיסור דהיינו שהתחיל לאכול תוך חצי שעה לעלות השחר או שנכנס למרחץ או להסתפר (או לבורסקי) להפך בעורות או מלאכה אחרת כיוצא בהן לאחר שעלה עמוד השחר, שקודם עלות השחר מותר ליכנס למרחץ או להסתפר אפילו בסמוך לעלות השחר ממש כמו שיתבאר בסי' פ"ט (אבל לאחר שעלה עמוד השחר אסור להתעסק בצרכיו עד שיתפלל כמו שיתבאר שם. ואפשר דהוא הדין לקריאת שמע שהיא קבלת מלכות שמים, ולא דמי לאכילה דה"ט שיתפלל על דמו[)]".

והיינו שבדפוס ראשון הי' חסר סיום החצי עיגול שבסוף הקטע, והוספנו זאת בהוצאה החדשה – בין חצאי רבוע, כיון שעל פי התוכן נראה שכאן מקומו של סיום החצי עיגול.

אמנם בהערות ובאורים (גליון א'נו ע' 166) יש מי שהעיר על זה, שהוא "טעות", והוסיף וכתב: ויש לתמוה שהכניסו סוף הסוגריים לאחר "ולא דמי לאכילה דה"ט שיתפלל על דמו" דנראה דאין לו שחר!

וכל זה בא לו רק מחמת שלא הבין את תוכן האמור בסעיף זה, שנכתב על ידי רבינו הזקן בקיצור וברמז.

לכן אפרש תחלה את תוכן המשך דברי הסעיף הזה, ובמילא יתברר מקומו הנכון של סיום החצי עיגול – במקום שהעמדנוהו – בין חצאי רבוע (ואין כאן "טעות", ואינו "תמוה", ויש לו "שחר").

א) איסור שמא ימשוך בהם

זהו תוכן והמשך הדברים בסעיף זה:

בתחלה מבאר רבינו את ההלכה של "שמא ימשוך בהם ויעבור זמן קריאת שמע", שהיא ההלכה שנתבארה במשנה (שבת ט, ב): "לא ישב אדם לפני הספר סמוך למנחה עד שיתפלל, לא יכנס אדם למרחץ ולא לבורסקי ולא לאכול ולא לדין". ומבאר רבינו ש(הלכה זו היא רק בתפלת המנחה ובתפלת ערבית ובקריאת שמע של ערבית, משא"כ) בתפלה וקריאת שמע של שחרית, יש בזה הפרש בין אכילה (ומלאכה) שנאסרה סמוך לזמן תפלה – "תוך חצי שעה לעלות השחר", לבין מרחץ ותספורת "שקודם עלות השחר מותר ליכנס למרחץ או להסתפר ... אפילו בסמוך לעלות השחר ממש כמו שיתבאר בסי' פ"ט".

והיינו כמו שנתבאר בשוע"ר שם (סי' פט ס"ח): "מותר ליכנס למרחץ ולהסתפר סמוך לשחרית, שלא גזרו אלא סמוך למנחה, שהוא דבר המצוי שרוב העם נכנסין שם ביום, אבל בשחר דבר שאינו מצוי הוא ולא גזרו בו".

ב) איסור עשיית צרכיו קודם התפלה

אחר כך מוסיף רבינו וכותב, שכל זה הוא לענין האיסור של "קודם עלות השחר". משא"כ לענין האיסור של "לאחר שעלה עמוד השחר", בזה גם מרחץ ותספורת ושאר מלאכות נאסרו. ולא רק מטעם שמא ימשוך בהם ויעבור זמנם, אלא אף מטעם איסור עשיית צרכיו קודם התפלה.

ואפשר שגם בזה יש הפרש בין איסור אכילה לבין איסור עשיית צרכיו, כי איסור אכילה הוא רק קודם תפלה ולא קודם קריאת שמע, ואילו איסור עשיית צרכיו אפשר שהוא בין קודם תפלה ובין קודם קריאת שמע. ועל זה ממשיך וכותב:

אבל לאחר שעלה עמוד השחר אסור להתעסק בצרכיו עד שיתפלל כמו שיתבאר שם (כמבואר בשוע"ר סי' פט ס"ד: "אסור לאדם להתעסק בצרכיו קודם תפלת י"ח בשחר כדי שלא יפנה לבו לשום דבר עד שיתפלל").

ואפשר דהוא הדין לקריאת שמע (ונפקא מינה למי שכבר התפלל לפני קריאת שמע, באופן המבואר בשוע"ר (סי' פט ס"ט): "בשעת הדחק שצריך להשכים לצאת לדרך ... יכול להתפלל משעלה עמוד השחר קודם צאתו ... וימתין מלקרות קריאת שמע עד שיגיע זמנה". ומכל מקום אסור לעשות צרכיו עד שיקרא קריאת שמע).

שהיא קבלת מלכות שמים (שאף שבסי' פט שם עיקר האיסור הוא בעשיית צרכיו קודם התפלה, מכל מקום אפשר דהוא הדין גם קודם קריאת שמע, שלא יפנה לבו לשום דבר עד שיקבל עליו מלכות שמים בקריאת שמע ⁴⁵ ).

ג) איסור לא תאכלו על הדם

וכל זה הוא לענין איסור עשיית צרכיו קודם התפלה, משא"כ איסור אכילה קודם התפלה מטעם לא תאכלו על הדם, הוא שייך רק לפני התפלה ולא לפני קריאת שמע. ועל זה ממשיך וכותב:

ולא דמי לאכילה (זה שנתבאר לענין "להתעסק בצרכיו", "דהוא הדין לקריאת שמע", לא דמי לאיסור אכילה קודם התפלה, שבזה לא אמרינן "דהוא הדין לקריאת שמע").

דה יינו טעמא שיתפלל על דמו (כמבואר בשוע"ר סי' פט ס"ה: "אסרו חכמים לאכול או לשתות משעלה עמוד השחר עד שיתפלל י"ח, וסמכו איסור זה על מ"ש לא תאכלו על הדם, כלומר לא תאכלו קודם שתתפללו על דמכם", הרי שכל האיסור הזה שייך רק בתפלה, ולא בקריאת שמע).

ונפקא מינה מזה למי שכבר התפלל לפני קריאת שמע, ששוב אין לו איסור זה של אכילה ושתיה קודם קריאת שמע.

ואף שכבר הובא לעיל האיסור לאכול אפילו בחצי שעה קודם עלות השחר מטעם "שיש לחוש שמא ימשך בהם", ומכל שכן שאסור לאכול מטעם זה אחרי עלות השחר – קודם קריאת שמע.

הנה איסור זה של "שמא ימשך בהם" הוא רק "בסעודה קטנה" (כאמור בתחלת הסעיף. וראה גם לקמן סי' יא ס"ב, וסי' עב ס"א, וסי' עט ס"ב), משא"כ ב"טעימה", שאין חוששים בזה לשמא ימשוך ⁴⁶ . ומכל מקום אסור קודם התפלה מטעם "לא תאכלו על הדם", משא"כ קודם קריאת שמע , כמבואר במוסגר זה.

ואם כן נפקא מינה מזה למי שכבר התפלל לפני קריאת שמע, ששוב אין לו איסור זה של "טעימה" קודם קריאת שמע.

וכאן בא סיום המוסגר הראשון (שהכנסנו בין חצאי רבוע).

אחר כך מוסיף וכותב: "ויש אומרים שהעוסק באכילה צריך להפסיק לתפלת השחר אפילו התחיל בהיתר הואיל ואיסור אכילה קודם התפלה הסמיכוהו על לא תעשה שבתורה שנאמר לא תאכלו על הדם לא תאכלו קודם שתתפללו על דמכם כמו שיתבאר בסי' פ"ט".

וכאן מתחיל מוסגר שני – בהמשך למוסגר הראשון הנ"ל:

וכיון שצריך להתפלל (היינו כיון דהכא מיירי שהתחיל סעודתו בהיתר, יותר מחצי שעה קודם עלות השחר, וכשמגיע זמנו צריך להפסיק בשביל התפלה).

צריך ג ם כן לקרות קריאת שמע וברכותיה כדי לסמוך גאולה לתפלה (משא"כ במוסגר הראשון, דמיירי שהתפלל אחרי עלות השחר ולפני קריאת שמע ובלי סמיכת גאולה לתפלה, שאז מותר לטעום קודם קריאת שמע).

ד) איסור ואותי השלכת אחר גיוך

כל זה היא דעת רבינו בפנים השו"ע. אמנם אחר כך הוסיף בקונטרס אחרון:

ואפשר בלאו האי טעמא (היינו שגם באופן של המוסגר הראשון, שכבר התפלל לפני קריאת שמע, שאין בזה הטעם של "וכיון שצריך להתפלל צריך גם כן לקרות קריאת שמע וברכותיה כדי לסמוך גאולה לתפלה).

אסור גם קודם ק ריאת שמע (אפשר שמכל מקום יהי' אסור לו לטעום עד שיקרא קריאת שמע; ודלא כפי שנתבאר לעיל במוסגר הראשון).

שהוא עיקר קבלת מלכות שמים , ויש בה משום ואותי השלכת כו' (כי אף שהובא לעיל (מסי' פט ס"ה) שעיקר איסור האכילה קודם התפלה, הוא מטעם "לא תאכלו קודם שתתפללו על דמכם", וזה שייך רק בתפלה ולא בקריאת שמע; מכל מקום הרי מסיים שם: "וכל האוכל ושותה ואחר כך מתפלל עליו הכתוב אומר ואותי השלכת אחר גיוך אל תקרא גיוך שמשמעו כל צרכי גופך אלא גיאך לשון גאוה אמר הקב"ה לאחר שאכל ושתה זה ונתגאה קיבל עליו עול מלכות שמים ". והרי הטעם השני הזה של " ואותי השלכת כו' " שייך גם בקריאת שמע, "שהוא עיקר קבלת מלכות שמים ").

ולפי סברא זו בקונטרס אחרון, שוב אין מקום למה שכתב במוסגר הראשון הנ"ל: "ולא דמי לאכילה"; שהרי לפי סברא זו, דין האכילה הוא כדין התעסקות בצרכיו, שאיסורו הוא בין קודם התפלה ובין קודם קריאת שמע.

אלא שסברא זו בקונטרס אחרון כתב רבינו רק בלשון "ואפשר", כי אפשר שהוא כאמור בפנים השו"ע, שאיסור האכילה הוא רק קודם התפלה, ולא קודם קריאת שמע ⁴⁷ .

ה) סיכום

(א) חצי שעה לפני זמן קריאת שמע ותפלת מנחה וערבית נאסרו הן סעודה והן מרחץ ותספורת והן מלאכה, מטעם שמא ימשוך ויעבור זמנם. ואילו חצי שעה לפני עלות השחר (לפני זמן קריאת שמע ותפלת שחרית) לא נאסרו אלא סעודה ומלאכה, אבל לא מרחץ ותספורת, שהוא דבר שאינו מצוי בזמן זה, ולא גזרו.

(ב) מעלות השחר ואילך נאסרה עשיית צרכיו – לפני התפלה, שלא לפנות לבו לשום דבר עד שיתפלל. ואם התפלל תחלה (בלא קריאת שמע) יש להסתפק אם נאסרה עשיית צרכיו עד שיקרא קריאת שמע, הן מטעם עשיית צרכיו קודם קריאת שמע, והן מטעם שמא ימשוך ויעבור זמנה.

(ג) מעלות השחר ועד שיתפלל נאסרה אכילה ושתיה (אפילו טעימה) מטעם לא תאכלו על הדם, ואם התפלל תחלה (בלא קריאת שמע) לא נאסרה טעימה עד שיקרא קריאת שמע.

(ד) מעלות השחר ועד שיתפלל נאסרה אכילה ושתיה (אפילו טעימה) אף מטעם ואותי השלכת אחר גיוך, ואם התפלל תחלה (בלא קריאת שמע) יש להסתפק אם נאסרה טעימה עד שיקרא קריאת שמע.

וכל זה הוא מעיקר הדין. ולמעשה – ראה לקמן סי' הבא.

* * *